חה”כ דני דנון: לא זו הדרך לשחרור אסירים!
חה”כ דני דנון: לא זו הדרך לשחרור אסירים!
|
עשו את זה קודם, לפניו
חה”כ דני דנון הגיש הצעת לתיקון חוק שחרור על תנאי ממאסר, כדי להקל על כליאתם-מחדש של מחבלים אשר שוחררו במסגרת חילופי-שבויים *** הבעייה היא שהחוק הזה הכלל לא חל, והחלתו על המחבלים תסבך הן את השחרור והן את הכליאה-מחדש *** אני מזמין את המציע לאמץ את ההצעאה שלי, בדבר “הפסקת ביצוע” מינהלית, המאפשרת להחזיר מחבלים לכלא, ללא צורך בהליכים כלשהם.
שמחה ניר, עו”ד
16.1.2010
לכבוד
חה”כ דני דנון
הכנסת
ירושלים
נכבדי,
הנדון: הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון – שחרור אסירים שפעלו על רקע לאומני), התש“ע–2010
קראתי בעיון רב את הצעת-החוק שלך, אשר בנדון, על דברי ההסבר לה.
חוששני שאתה מסבך עניינים שיכולים להיות פשוטים בהרבה.
הנחת-העבודה שלך היא שהדרך היחיד והנכון לשחרור אסירים במסגרת חילופי שבויים הוא ע”י מתן חנינה, ובכך אתה נתפס לטעות המימסדית הרווחת, שהמימסד לא מסוגל להשתחרר ממנה.
הנחת-עבודה נוספת שלך היא ששחרור האסירים הזה נעשה במסגרת חוק השחרור על תנאי.
ובכן, השחרור הזה נעשה במסגרת סמכות החנינה ה”נשיאותית”, וכפי שהוא מתבצע היום הוא בלתי-הפיך.
השחרור הזה הוא בעייתי גם מבחינה זו שהוא מאפשר לנשיא המדינה לטרפד דרך הדלת האחורית מהלכים מדיניים שהוא לא מוסמך להיכנס אליהם בכניסה הראשית, ואם שחרורם של אסירי-עולם מצריך גם החלטה של ועדת השחרורים (דרך סעיף 30(ב) לחוק השחרור על תנאי + סעיף 11(ב) לחוק-יסוד: נשיא המדינה, ואני מפקפק בכך), אזי גם הוועדה הזאת יכולה לטרפד את אותם המהלכים שנשיא המדינה לא טירפד.
הפעלת הוועדה במקרים כאלה היא מסורבלת ביותר, והיא מסורבלת שבעתיים כאשר רוצים להחזיר לכלא אסיר משוחרר אשר חזר לסורו.
הפתרון שאני מציע הוא גאוני בפשטותו: משחררים את האסירים על פי החלטה מינהלית של הממשלה על “הפסקת הביצוע” של המאסר, ואם המשוחרר חוזר לסורו ונתפס, פשוט תופסים אותו בצוואר ומחזירים אותו לכלא ללא צורך בכל החלטה שיפוטית או מנהלית נוספת.
במקרה כזה אפילו עילת עתירה לבג”ץ אין לו לאסיר, משום ששחרורו מהכלא ע”י המדינה, על פי האינטרסים שלה, אינו מקנה לו שום זכויות.
גם אין צורך בשום חקיקה כדי ליישם את הפתרון אותו אני מציע.
פרטים נוספים ראה בפנייתי אל הממשלה בנושא הזה.
אציין כי סירובה של הממשלה להתייחס לפנייתי נמצא כעת על שולחנו של נציב תלונות הציבור.
אני מזמין אותך לאמץ את גישתי לנושא, בין השאר משום שאני לא רואה סיכוי שהממשלה תסכים להצעת-החוק שלך, המכבידה עליה לנהל מגעים מדיניים. מאידך – הגישה שלי דווקא מקילה עליה.
אוסיף ואומר כי אם הצעתך תיפול, יהיה קשה לך “להחליף סוסים” ולאמץ את ההצעה שלי.
והערה אחרונה: מעיון באתר שלך, ובמקומות אחרים, אני מניח – ותקן אותי אם אני טועה – שההצעות שלך מונחות מהתנגדותך לשחרור שבויים, אבל הגישה שלי אינה מונעת לא ע”י תמיכה בשחרור מחבלים ולא ע”י התנגדות לכך.
הגישה שלי בכלל לא עוסקת בשאלה אם לשחרר אסירים, וכמה כנגד כמה, אלא רק בשאלה מה לעשות אחרי שהוחלט על שחרורם של אסירים במסגרת הסדרים מדיניים. גישתי יפה, איפוא, במידה שווה הן לגבי המצדדים והן לגבי המתנגדים.
כיוון שהצעתי – אותה “בישלתי” מכל כיוון אפשרי” – כבר מונחת על שולחן הממשלה, אתה ממש לא צריך לעשות שיעורי-בית. רק לאמץ אותה, וזהו.
בברכה,
שמחה ניר, עו”ד
נ”ב: אני מזמינך לקרוא, בהקשר קרוב לנושא דנן, את מאמרי קללת מאסרי-העולם ה”מצטברים”