ב”ה

 

 

                                                  ירושלים, אדר, התשנ”ז

 

א-פרופו                      

 

יכולתי להבין לו עצרו אותו על שבמקום לירות בתוקפיו ירה באויר, וגם זאת לאחר דקות יקרות, בהן עלול היה לקפח את חייו, אך לא, האיש נחקר האם הירי באויר היה מוצדק, נישקו נלקח ממנו,

 

 

שמחה וששון. מתוך מאות מליוני מתפללים מוסלמים חפים מפשע המבקשים להשמידנו, הצליח אחד לפוצץ את עצמו בקפה אפרופו, לא לפני ששלח לעולם האמת עוד שלש יהודיות, כמו כן, נתפסו חמשת חברי החוליה – שנים בידי ישראל, שישוחררו במסגרת “הסכמים יש לכבד”, ואחרים בידי עצמם (ועל כך קבלו קרדיט מן התיקשורת), בינתיים, עד שהיהודים המטומטמים, הממהרים לשכוח, יפסיקו לשאול שאלות מביכות את שרי ממשלתם, המשתפים פעולה עם ה”שב”כ” ה”פלשתינאי”… על מי אתם עובדים?

 

ראש הממשלה נוסע מידי יומיים לחו”ל אחר, לקבל מאדוניו הרבים רשות לבנות את מולדתו ולהגן עליה.

 

שר החוץ נפגש יום יום עם רודפי שלום מכל העולם. והשלום הנרדף כבר אינו יודע לאן לברוח. לאחרונה הוא ניצפה באי שלו, בנהריים.

 

שר הבטחון ביקר בבית הוריו של שרון אדרי ומסר להם את הדיסקית בריאה ושלמה, שלא כדיסקית של זכריה באומל, שכן אין דומה שר הבטחון של מדינת ישראל, ששלום הדיסקית חשוב לו, ליו”ר הרשות הפלשתינאית.

 

שר החוץ מגמגם כאשר השמאל, עטור פרסי ישראל מטעם, גוזל את הפרס מידיו של מי שזכה בו ביושר; עיתונאי הנמנה על הקומץ שאינו עובד בשירות האויב.

 

השר לבטחון פנים בודק מדוע ירו באויר, ובאמת, מה אשם האויר? ומה יהיה על איכות הסביבה?

 

שר התחבורה (הלאומי) מוכן לשקול הקמת ממשלת “אחדות” בתנאים מסויימים.

 

מורת ההלכה, שולמית אלוני, אינה שוללת אפשרות כזו על הסף, מה שמראה לאיזו תהום הידרדרתם.

 

מדוע אין מצמידים אקדח לרקתו של רב הטבחים, ערפאת ודורשים ממנו למסור את מקום הימצאו של זכריה באומל? הלוא מחצית הדיסקית לא נפלה עליו כברד משמים! ואח”כ לתלות אותו בככר העיר על חלק הארי שלו ברצח העם היהודי.

 

מדוע רודפים את היוסי לוי’ם? יכולתי להבין לו עצרו אותו על שבמקום לירות בתוקפיו ירה באויר, וגם זאת לאחר דקות יקרות, בהן עלול היה לקפח את חייו, אך לא, האיש נחקר האם הירי באויר היה מוצדק, נישקו נלקח ממנו, כאילו היה פושע פלילי ולא יהודי המנסה להגן על חיו המופקרים על-ידי מדינתו, אותה הוא משרת בכל השטחים. המסקנה המתבקשת היא כי אתם חפצים לשלח את כל תושבי יש”ע בדרכו של צ’רלי שלוש. כך יוסר המכשול העיקרי לשלום, ולא ירחק היום בו ינוחו כל תושבי ישראל בשלום על משכבם.

 

דימיתי לעצמי מצב בו בתי וחתני ושלושת התינוקות נקלעים לתוך המון ערבי המבקש לעשות בהם לינץ’.

לפני חתני, קצין קרבי, מיל. בצה”ל, תעמודנה שתי אפשרויות, האחת, לסוכך בידיו על ראשו ולהורות גם לבני משפחתו לעשות כן, לזעוק “חראם חראם” ולהתכונן למות על קידוש השלום. האפשרות האחרת, להניס את המרצחים ביריות, להיעצר בידי ממשלת סדום וקציני משטרת עמורה, ולעמוד לדין על חבלה בתהליך השלום.

 

אמרתי לבתי, כי אם מישהו, גם אם לא יפיל שערה משערות ראשם של הקטנים ארצה, אלא רק יגרום לכך, שאימת המוות תשתקף בעיניהם, כאן, בארץ אבותיהם, כאימה שנשקפה מעיני ילדים יהודים בפוגרומים ובשואה, אני אמצא דרך להרוג את החלאות הערביות במו ידי. אמרה לי בתי – ומה יצא לילדים מזה? הם צריכים אותך, את חלק חשוב בחייהם.

 

רק צדיק אחד קם בסדום, שהיה מוכן להקריב את חייו ואת טובת משפחתו, כדי להעיר את הצאן ההולכות לטבח מן התרדמת שהוזרקה בהם ע”י רופאי אליל השלום.

ד”ר ברוך גולדשטיין, זצוק”ל, הי”ד, שהיה רופא, שמשמעות החיים והמוות היתה נהירה לו, ידע לאבחן את חומרת מחלתן הסופנית של הצאן. ואכן, הצאן התעוררו, על צד שמאל, כמובן. כי כל מנגנון שטיפת המח בידיו. פעיית הצאן עלתה השמימה – “זה לא יהודי”! כי, כידוע, רק למות זה יהודי, והצאן הקימו וועדה שתחקור, איך קרה שלזריקת התרדמה היתה השפעה הפוכה על אחת הכבשים, שהפכה את עורה וחשפה את שיניה כנגד הזאבים. הזאבים, היודעים מאז תרפ”ט, כי גם לנקום זה לא יהודי!

 

אמרה קריינית קול ישראל בשירות האויב: “גם היום נמשכו המהומות בשטחים, בגלל הריגת שלושה פלשתינאים..” וכו’. התוכית לא התעכבה לחלקיק שניה של מחשבה, לשאול את עצמה, למה הם השתוללו אתמול, ולפני יומיים, ולפני שנתיים, ובתרפ”ט ולפני מאה שנה? למה זה טבעי כל כך, שהם מתפרעים, כאשר מי מהם נהרג, כאשר הוא מתפרע, אך כאשר נאספים קרעי גופותיהם של עשרות אחינו, בני ישראל, מצמרות העצים ומגורדים מן המדרכות, אנו נדרשים לנשוך שפתיים?

 

ב-19 באוקטובר 1994 בשעה 8.55 בבוקר התפוצץ מחבל מתאבד בתוך אוטובוס קו 5 בצומת הרחובות דיזנגוף ואסתר המלכה. מעוצמת ההדף הועף האוטובוס באוויר.

כתוצאה מהפיגוע נהרגו 22 איש ואישה ועוד מאות נפצעו. היה זה “פיגוע האוטובוס” הראשון בתל אביב והוא היכה את תושבי העיר בהלם.

 

22 חללי הפיגוע הם:

• מרים אדף, בת 52, תושבת שדרות

• ד”ר פייר אטלס, בן 56, תושב גבעתיים

• איילת אלקובי-לנגר, בת 27, תושבת קיבוץ יראון

• כוכבה בוטון, בת 59, תושבת תל-אביב

• עפרה בן-נעים, בת 33, תושבת לוד

• משה (מרטין) גרדינגר, בן 83, תושב תל-אביב

• אלה וולקוב, בת 21, תושבת  תל-אביב

• אליהו וסרמן, בן 66, תושב גבעתיים

• פועה יצגר, בת 56, תושבת תל-אביב

• דוד לידא, בן 71, תושב תל-אביב

• שירה מרוז-קוט, בת 20, תושבת תל-אביב

• צאלח עובדיה, בן 50, תושב חולון

• רנייר יוריסט, בן 25, תושב הולנד

• תמר קרליבך-ספיר, תושבת משואות יצחק

• פאולה (פנינה) רפורט, בת 75, תושבת תל-אביב

• גליה רוזן, בת 23, תושבת תל-אביב

• ענת רוזן, בת 20, תושבת רעננה
• אלכסנדרה שפירשטיין, בת 55, תושבת בת ים

• אסתר שרון, בת 21, תושבת לוד

• חביב תשבי, בן 57, תושב תל אביב
• דליה אשכנזי, תושבת תל אביב

• אריאל ציפורה, תושבת תל אביב

 

וכל יהודי המעיז לזעוק את כאבו, הוא מתלהם, קיצוני, הרוקד על הדם. הלוא כסדום היינו לעמורה דמינו.

 

מתי תפסיקו את בלוף השלום? אחרי שכבר לא יהיה אפשר להציל כלום? האינכם רואים כי ידי עושי השלום דמים מלאו? האינכם רואים כי השלום שלכם שוטף את הארץ בדם? הטרם הבחנתם כי מערב ארץ ישראל היה למערב הפרוע?

 

אתם “מכבדים” הסכמים! הלוא אין לכם מושג מהו כבוד, בכלל, וכבוד עצמי בפרט. “הכבוד הערבי”, שבו אתם נזהרים, זה עשרות בשנים, שכדי להשיבו להם נסוגותם לאחר כל ניצחון בשדה הקרב, מורה להם לא לכבד שום הסכם אתכם. הלוא ההסכמים נחתמו מסיבה אחת ויחידה – היות הערבים רוצחים והיהודים נמושות, המעדיפים את סיר הבשר עכשו, על מולדת לנצח.

איפה נשמע כדבר הזה, שאומה תמסור את מולדתה לידי רוצחיה שהובסו בכל הקרבות?

איפה נשמע שמוסר מולדתו ייקרא “נסיך”, ואתרים ייקראו על שמו, למען ישמעו הילדים וידעו, כי המוסר את עמו ואת מולדתו, מי שרצח את אנשי האצ”ל, רק משום שהיו יהודים טובים ממנו, הוא דמות הראויה להערצה ולחיקוי? איפה שר החינוך?

 

מדוע טרם העמדתם לדין את סוכן המזרח התיכון החדש, שיחד עם יצחק רבין טיהר את השרץ בפרס נובל אחד?

 

איך יכולתם לכפות על המשפחות השכולות בבית שמש לקבל בבתיהן את הרוצח מעמאן? הלוא הן לא תסלחנה לעצמן את חילול זכר בנותיהן הטבוחות.

 

אם אינכם רוצים להיזכר לדיראון עולם בדברי ימי ישראל, יחד עם מנחם בגין, יצחק רבין, שמעון פרס, יוסי שריד ושאר רודפי השלום עד מוות, התחילו לגלגל את הגלגל לפנים, אל השעה של “הר הבית בידינו”, השיבו לידינו את ערי אלוקינו, חסלו את ערפאת ואת חבר המרצחים, אשר אתו, וגרשו את הערבים מארץ ישראל לכל הרוחות. בכל אחת מהן יש להם כמה מדינות. שום אדם שפוי לא יטפח צפע ארסי בחיקו.