חה”כ יריב לוין: מה דעתך לחייב, בחוק, את לשכת עורכי-הדין להגן על ענייניהם המקצועיים של עורכי-הדין?
חה”כ יריב לוין: מה דעתך לחייב, בחוק, את לשכת עורכי-הדין להגן על ענייניהם המקצועיים של עורכי-הדין?
|
נראה איך יתמודד עם זה
ללשכת עורכי הדין ישנן סמכויות-חובה וסמכויות-רשות. חה”כ יריב לוין, עו”ד במקצועו, העביר בכנסת חוק המעביר את הסעד המשפטי למעוטי האמצעים מסמכויות-הרשות לסמכויות-החובה *** אני מציע לו להעביר גם את ההגנה על עניניהם המקצועיים של עורכי-הדין לסעיף סמכויות-החובה *** נראה איך יתמודד עם זה
שמחה ניר, עו”ד
16.12.2009
לכבוד
חה”כ יריב לוין
הכנסת
ירושלים
נכבדי,
הנדון: הגנה על ענייניהם המקצועיים של עורכי-הדין
לאחרונה יזמת – והצלחת להעביר בכנסת – את החוק המעביר את מתן הסעד המשפטי למעוטי האמצעים מסעיף 3 לחוק לשכת עורכי-הדין (הדן ב”פעולות הלשכה שברשות”) לסעיף 2 לחוק (הדן ב”תפקידי הלשכה”, דהיינו בפעולות שהיא חייבת לעשותן).
מה ייצא מזה – ימים יגידו. אני, כשלעצמי, מפקפק באפקטיביות של התיקון, אבל לא כאן המקום להתעכב על כך.
מה שאני מזמינך לעשות היום הוא ליזום תיקון דומה, לגבי ההגנה על ענייניהם המקצועיים של עורכי הדין.
תתפלא, אבל רוב הציבור – כולל חברי-הכנסת – לא מודעים לכך שלפי החוק הקיים לשכת עורכי-הדין אינה חייבת להגן על ענייניהם המקצועיים של חבריה: ברצותה תגן עליהם, וברצותה לא תגן עליהם.
הדבר עולה, כמובן, ממיקומו של הנושא הזה, בסעיף 3(4) לחוק הלשכה, 2 שורות מתחת לפיסקה (2), אותה הצלחת להעביר לסעיף 2.
מן הסתם תגיד על ההצעה הזאת את מה שאמרו על ההצעה שלך בעניין הסעד המשפטי למעוטי האמצעים: מה מונע מהלשכה להגן על ענייניהם המקצועיים של עורכי הדין, גם בלי חקיקה?
אבל התשובה היא שהלשכה לא רק שלא עושה זאת, אלא משמשת כ”משטרת המחנה” הרודפת את עורכי-הדין, בין לסיפוק יצר-השררה של העסקנים, בין כדי לשאת חן בעיני אחרים, בין מכל סיבה אחרת.
אתן לך דוגמה אשר לעולם לא אלאה מלחזור עליה:
· אתה מייצג נאשם אשר נידון למוות. אתה מבקש עיכוב-ביצוע, לצורך הערעור, והשופט קובע את הדיון בבקשה לעיכוב-הביצוע למועד שהוא … אחרי התלייה!
· אתה מנסה להסביר לשופט (כאילו שהוא לא מבין!) שההוצאה-להורג היא בלתי-הפיכה, אבל השופט אזניו ערלות.
· מה נשאר לך לעשות, בצר לך? להתריס בפני השופט: אדוני עושה צחוק מהעבודה!
ודוק: אם השופט היה דן בבקשה לעיכוב-הביצוע לגופה, ודוחה אותה – זה בגדר הזכות לטעות, השמורה גם לשופט, כשם שהיא שמורה לך או לי, אבל הדחייה של עצם הדיון בבקשה כמוה כהצהרת השופט שלא אכפת לו אם יתברר שהנאשם זכאי, אבל קודם שימות.
ועל כך אמרינן אתה הבנת את זה, ברוך?!
האם עורך-הדין פגע ב”כבוד המקצוע”?
תלוי בעיני מי: אם מסתכלים בעיני המתבונן מהחוץ – קרי: בעיני הציבור הרחב – הוא דווקא הגן על כבוד המקצוע, כאשר הדיעה בציבור על עורכי-הדין אינה טובה, ורוב הציבור רואה בעורכי-הדין “כדאיניקים” חסרי-ערכים, אשר אין להם אלוהים, זולת הכסף, והנה בא עורך-דין אמיץ אשר מדבר אל השופט הרשע בגובה העיניים.
אבל בעיני העסקנים זו פגיעה ב”כבוד המקצוע”, והם לא יהססו לבצע משהו זהה ל”רצח על רקע כבוד המשפחה“.
אתה בוודאי תגיד כי זה “לא ייתכן”, אבל לי זה קרה. אמנם לא מדובר בפסק-דין מוות, אלא “רק” בפסילת רישיון נהיגה, אבל השופט ארי אבן-ארי קבע את הדיון בבקשה לעיכוב-הביצוע למועד שהיה אחרי תום הפסילה.
אם לשכת עורכי-הדין הייתה באמת ובתמים מגינה על חבריה, היא הייתה משביתה את המקצוע עד שהשופט יועף מכהונתו, אבל מה אמרו לי “חברי” מהלשכה? שהייתי צריך לפנות אל נציב תלונות הציבור על שופטים!
להזכירך: האירוע היה בשנת 1994, כעשר שנים לפני שהמוסד הזה הוקם, והרבה-הרבה לפני שמישהו בכלל חלם על הקמתו של המוסד הכושל הזה.
אבל, להבדיל מהפרו-בונו, אליו עסקני הלשכה נרתמו בנפש חפצה (כנראה שיש להם סיבות אינטרסנטיות לרוב) גם לפני “חוק יריב לוין”, הלשכה לא תגן על חבריה, אלא אם החוק יחייב אותה לעשות כן.
נסה להיזכר, יריב, במערכות הבחירות ללשכה (כול אלה שאתה התמודדת בהן: האם מתמודד כלשהו חרט על דגלו את ההגנה על עורך-הדין היחיד, או על כבוד המקצוע בעיני הבריות?
אני מזמין אותך, איפוא, להריץ את חוק יריב לוין 2, אשר יעביר את ההגנה על ענייניהם המקצועיים של עורכי-הדין מסעיף הפעולות-שברשות לסעיף תפקידי החובה של הלשכה.
בברכה,
שמחה ניר, עו”ד