זה זמן מה אני מנסה לבחון את התנהגות בית המשפט, על כל רבדיו, נכון אני מתמקד בעליון, יותר קל. העליון מבנה את השיח, הוא קורא תיגר על השלטון הדמוקרטי, מנכס לעצמו סמכויות ונלחם בגוף היחיד שיש לו את הזכות לחוקק חוקים, הכנסת. אולם, באופן מובן מאליו, הנטיות האנטי-דמוקרטיות הללו, הבריחה מאחריות וחשיפת החלש לשרירות ליבו של החזק העריץ, מחלחלות מטה. היו מספר מקרים שחלק מאיתנו הרימו קול צעקה בעיתם, היה המקרה שהתברר בבית משפט המחוזי עם דריסת הקופאית האתיופית וגם העניין בנושאו של ישראל בונדוק, מפעיל הרדיו הפיראטי והתבטאויותיו של השופט בעינינו. וכעת יש לנו את המקרה של השופטת הנודעת דליה גנות….

ובכן השופטת גנות יש לה תפיסה מאוד מעניינת על נושאי זכויות אדם, זכויות הפרט ויחסי חברה מדינה ועוד. הכול החל בתיק די ברור בו סרסור הכה את אחת מהזונות “העובדות” עבורו, לפי חוק העונשין של מדינת ישראל העניין הוא די ברור אין זה חוקי סעיף 199 קובע מאסר של עד חמש שנים “מי שמחייתו, כולה או מקצתה, דרך קבע או בתקופה כלשהי, על רווחי אדם העוסק בזנות” ועל “מי שמקבל ביודעין מה שניתן בעד מעשה זנות של אדם או חלק ממה שניתן כאמור“.

אני, לקחתי את העניין קצת רחוק יותר כנגד אפילו פרסומות למכוני ליווי, אך השופטת גנות, לה יש מערכת ערכים ברורה –  כזו ליברלית, ובהחלטה לפני שנה היא פוסקת כי “טבעי שסרסור יכעס על זונות שלא רוצות לעבוד בגלל המחזור החודשי” ומחליטה לשחרר 5 נאשמים בסחר בבני אדם, לא מאמינים פנו ללינק הבא. ההחלטה הינה שערורייתית ומבזה, היא כותבת בפסק הדין שלה מעשיות רק על מנת לסבר את האוזן השומעת את פסק הדיו המעוות הזה. ואין זה מקרה הראשון שבו היא פוסקת באופן שערורייתי כנד נשים, בהחלטה משנת 2000 היא מחליטה לשחרר למעצר בית נאשמים בהדחת קטינות לשימוש בסמים ובעילתן! והעילה, חברות וחברים, “לא ניתן להתעלם מהמציאות העגומה בה אנו חיים, ומהעובדה שחלק ניכר מהאוכלוסיה הצעירה צורך סמים בדרך זו או אחרת” אמרה השופטת גנות. “לאור מציאות זו, יהיה זה לא נכון ולא ראוי לעצור את המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם”.

ובכן אולי מצאתי לי בת ברית סופסוף, מסכימה עימי “הגברת” גנות כי בית המשפט חייב להתחשב במציאות הקיימת ולאכוף אותה גם כשהיא עומדת נגד החוק הקיים במדינה (מישהי/מישהו אמר בית המשפט פועל לפי החוקים?). לאחר פסיקות אלו עלתה כנגד השופטת גנות תלונה שנשלחה לאליעזר גולדברג, שופט בית המשפט העליון בדימוס, נציב תלונות הציבור על שופטים ולנציבות תלונות הציבור על שופטים, על ידי רוני אלוני סדובניק, יו”ר המטה למאבק בסחר בנשים, והתגובה כלום, גנות ממשיכה לשרת בתפקידה כשופטת בבית משפט המחוזי בתל אביב. נשמע תלוש מה? אך זהו לא הסוף….

בעלה של גנות, למרבה הפלא הוא עורך דין, מין חונטה סגורה כזו אפילו מתחתנים בתוך המקצוע…והוא מייצג את כלל ביטוח. עד כאן שום דבר לא בעייתי, דה-עקא, “הגברת” גנות מתוקף תפקידה אמורה לקבל תיקים של כלל ביטוח לידיה, אז מהבעיה? היא תפסול את עצמה מלשבת באותם תיקים, נכון? לא!!!!!!! העניין עלה לבית המשפט העליון, ובניגוד לפסיקה של ברק, בכבודו ובעצמו משנת 1999, בה הוא אוסר על השופטת לדון בתיקים בהם כלל ביטוח היא בעלת דין, החליטה הנשיאה של בית המשפט העליון דורית בייניש (ניסיון לצאת מצילו של ברק – אם כן ניסיון עלוב ביותר) כי פסילה זו אינה חלה אוטומטית. ומה כולנו בטוחים כי הנושא יתנהל בדיוק כדין, ובמקרים מסוימים היא תפסוק נגד החברה שמשלמת את משכורתו של בעלה – נכון בדיוק כמו לה–לה-לנד….ובדיוק כפי שהיא בתור מגנת הצדק בישראל, וזו שאמורה לתת מזור הגנה לחלשים שמרה על כבודן וגופן של הזונות ושל הקטינות שנבעלו לאחר שסוממו…ולי יצמחו כנפיים.

האם זהו השיא ובכן לא! גנות מתעלה על עצמה בפסיקה שפשוט מביכה את כולם, בית המשפט, הקורא של פסק הדין וכן, גם המדינה שגנות עובדת עבורה. המקרה הוא של נער צעיר שהחליט כי מחובתו האזרחית להתנגד לכיבוש ולגדר ההפרדה, מתן כהן, הצטרף להפגנות, תוך נטילת סיכון אישי, דבר שדמוקרטיה אינה יכולה להרשות לעצמה, היות ואחת הזכויות המעוגנות בדמוקרטיה היא היכולת להפגין ללא סיכון פיזי של המפגינים. אך, מקרה דנן מתרחש בארץ לא ארץ, מקום בו כל דאלים גבר, והחוקים לא בדיוק נאכפים.

אותו עלם צעיר (כבן 17 בזמן ההתרחשות) נפגע במן הפגנה שהתרחשה נגד גדר ההפרדה, את ההפגנה ניתן לראות בסרט דוקומנטרי של איל איצקוביץ בשם זועמים. את מתן ניתן לראות החל מהדקה ה-44:25, וההפגנה עצמה שבה מתן נפצע מתחילה בדקה ה-44:50, אני כמובן ממליץ לראות את כל הסרט אך לדעתי המחזה בדקות אלו מספיק.

מה שקרה בהפגנה לפחות לי הוא די ברור, וכארבע שנים לאחר ההפגנה בה נפגע מתן מכדור גומי בעינו, הנושא הגיע לבית המפשט אול מול….ניחשתם נכון דליה גנות. ניתן לראות דברים בצורה כזו או אחרת אך פסק הדין של גנות הינו בעייתי מאוד, מאחר והיא לא הסתפקה בניסיון להגיע לברור הסוגיה האם מתן נפגע מכדור גומי, היא אף התעלתה ומצאה כי הוא נפגע מאבן שהושלכה על ידי חבריו המפגינים על החיילים. רק נציין כי כתב ההגנה המקורי היה כי גם אם נפגע מתן מירי צה”ל “טענה המדינה, שגם לו יקבע שהתובע נפגע כתוצאה מירי חיילי צה”ל, זכאית המדינה ליהנות מחסינות “פעולה מלחמתית” כהגדרתה בחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), התשי”ב-1982.“.

נקודה חשובה לציין היא כי הכרעות דין וגזרי הדין ששופטים כותבים יש להם משקל חשוב מאוד בערעורים, ולכך בטוחני כי גנות מודעת, מקריאת פסק וגזר הדין ניתן להסיק כי מגינת זכויות אדם זו (גם במקרה הזונות והקטינות להזכירכם) דאגה גם הפעם להשאיר את רישומה לערעור. והיות והיא רואה בדמוקרטיה ערך עליון ואני מצטט מפסק הדין כי התובע לקח על עצמו את הסיכונים “ברצון ובנפש חפצה והכל בשם מאבקם נגד בניית גדר ההפרדה. אם זו לא הסתכנות מרצון, לא ברור מה כן ייחשב לכך”, ואותי מעניין מהם זכויות דמוקרטיות?

וכמובן יותר מכל מעניין אותי כיצד פוסקת גנות במקרים בהם כלל ביטוח מעורבת בטח ביושר וראיה מפוכחת ללא התחשבות בפרנסת בעלה. מה אגיד ומה אומר, הוארו עיני, טוב שיש בית המשפט שבאמת מגן החלשים והזכויות הדמוקרטיות, זאת ניתן לומר כל עוד אתם לא זונות, קטינות מנוצלות, או רחמנא ליצלן פעילים למען זכויות אדם…תחי הדמוקרטיה הישראלית.

המחבר הוא ד”ר למדעי המדינה מאוניברסיטת ניו יורק