ארי אבן ארי לא היחיד שעושה צחוק מהעבודה
ארי אבן ארי לא היחיד שעושה צחוק מהעבודה
|
קודם נתלה אותך, אחר-כך נעכב את הביצוע
אכן, שופט יכול לטעות, וכבר היו דברים מעולם שנידונים למוות הוצאו להורג, ואחר-כך התברר שהם חפים מפשע, אבל על טעות אחת לעולם אין לסלוח: על דחיית הדיון בבקשה לעיכוב-הביצוע עד לאחר התלייה
תארו לעצמכם שאדם נידון למוות, והוא מבקש עיכוב-ביצוע של ההוצאה להורג, לצורך הערעור.
אין צורך להכביר במלים על חשיבותו של עיכוב-הביצוע, כי אם מקדימים ומוציאים את הנידון להורג, ואחר כך ערכאת הערעור מבטלת את גזר הדין – המתתו של האיש היא בלתי הפיכה.
אכן, שופט יכול לטעות, וכבר היו דברים מעולם שנידונים למוות הוצאו להורג, ואחר-כך התברר שהם חפים מפשע, אבל על טעות אחת לעולם אין לסלוח: על דחיית הדיון בבקשה לעיכוב-הביצוע עד לאחר התלייה. אין לסלוח, משום שבדחייה כזאת השופט אומר, למעשה: לא אכפת לי אם הוא חף מפשע, ואם ערכאת-הערעור תזכה אותו. אני רוצה לראות את גופתו מתנדנדת ברוח – ויהי מה.
נכון שאצלנו (כמעט ש)אין עונש מוות, אבל ישנם עונשי מאסר או פסילת-רשיון, וישנם גם צווי הריסה – גם אלה הם בלתי הפיכים, ושופט אשר לא אכפת לו אם חף-מפשע ייפגע באופן בלתי-הפיך, זה מתחיל בעונשים קלים ולעולם איננו יודעים איכן זה יסתיים.
שופט כזה הוא חלאת-אדם, ועל חלאת-אדם שיפוטית כזאת סיפרתי תחת הכותרת ארי אבן ארי, זכרונו לא לברכה!
אבל מסתבר שאבן ארי אינו היחיד.
קראו את ההחלטה ברע”ב 8849/07, למטה מכאן.
המבקשת ריצתה עונש מאסר, ביקשה לצאת לחופשה, הדבר לא ניתן לה, הגישה לביהמ”ש המחוזי “עתירת אסיר”, אבל הדיון בעתירה לא התקיים, אלא אחרי שהמבקשת כבר שוחררה מהמאסר.
וגם זה היה בבביהמ”ש המחוזי בתל-אביב, צור מחצבתו של ארי אבן ארי.
בית המשפט המחוזי הזה שורץ חלאות-אדם מכל הסוגים, והחלטות טמאות אינן דבר נדיר בו, אבל כאן אני מדבר בסוג ספציפי של טומאה: דחיית הדיון עד למועד בו הדיון כבר לא רלוואנטי.
|
בפני: |
כבוד המשנה לנשיאה א’ ריבלין |
|
המבקשת: |
עינת הראל |
|
|
נ ג ד |
|
המשיבה: |
מדינת ישראל |
|
בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 7.10.07 שניתנה על-ידי כבוד השופט ד’ רוזן |
בשם המבקשת: עו”ד בועז קניג
בשם המשיבה: עו”ד ורד חלאוה
בעת שריצתה עונש מאסר, הגישה המבקשת עתירה שעניינה אי היעתרות לבקשתה להתיר את יציאתה לחופשה. עוד בטרם התקיים דיון בעתירה, שוחררה המבקשת מן המאסר. או-אז, הוסיפה המבקשת טענות שונות – “משלימות” – לעתירה המקורית. בית-המשפט המחוזי קבע, כי “משהעותרת שוחררה ממאסר אינני מוצא מקום לקיים דיון בעתירה”. על-כך מלינה המבקשת היום.
יש צדק בטענת המבקשת כי היה מקום לקיים דיון בעתירתה עוד קודם לשחרורה, אך אין בכך כדי לשנות מן העובדה שעתירתה לצאת לחופשות היא היום תיאורטית, ושעתירת אסיר איננה המסגרת המתאימה לדיון בטענות המשלימות שהעלתה לאחר שחרורה. לא מצאתי איפוא עילה להתערבות בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי, והבקשה, לפיכך, נדחית.
ניתנה היום, כ”ה בכסלו התשס”ח (5.12.07).
|
|
|
המשנה-לנשיאה |
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07088490_P04.doc גח
מרכז מידע, טל’ 02-6593666 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il