שמחה ניר, עו”ד

quimka@quimka.com

 

18.10.2009

לכבוד

מר מיכה לינדנשטראוס

מבקר המדינה

בתארו כנציב תלונות הציבור

משרד מבקר המדינה

ירושלים

 

נכבדי,

הנדון: שוני בין כתבי-אישום המוגשים לביהמ”ש לבין אלה הנשלחים לנאשמים

תלונתי היא על סירובו של היועץ המשפטי לממשלה לקבוע עמדה, כמפורט להלן.

כל אחד מכתבי האישום ה”ממוחשבים” בעבירות התעבורה נערך פעמיים: פעם אחת לצורך משלוח לנאשם, ופעם שנייה לצורך הגשה לבית המשפט. אתה, מר לינדנשטראוס, נוכחת בכך לא פעם כאשר כיהנת כשופט.

כיוון שיש לי, בין כעו”ד בין כמי שעשוי להיות נאשם בעבירת תעבורה, עניין לדעת מהו כתב-האישום שמפניו אני צריך להתגונן, פניתי אל היועץ המשפטי לממשלה, בתור ראש התביעה הכללית, כדי שיקבע, אחת-ולתמיד, מהי כוונת המדינה במקרים האלה (שהרי ל”מדינה”, בתור יישות משפטית לא “טבעית”, אין “כוונות”, ומי שקובע את הכוונות הוא, כמובן, רק היועץ המשפטי לממשלה).

כאשר הדברים מתנהלים כאמור, אך טבעי הוא שלא תמיד תהיה זהות בין כתב-האישום הנשלח לנאשם, ונשאלת השאלה איזה מהם מתכוונת מי שהוציאה את כתבי-האישום – מדינת ישראל, כמובן – שיהיה המקור, ואיזה מהם שיהיה ההעתק. ובמלים אחרות – מהו “מסמך היסוד היוצר את התיק”.

אבל גם כאשר שני כתבי-האישום זהים, עדיין ישנה לשאלה הזאת חשיבות, כעולה ממכתבי מיום 25.11.2008, המצורף למטה, אל עו”ד יפעת רווה ממשרד המשפטים ואל סנ”ץ דן שני, ראש מדור תביעות באג”ת/מת”ן.

בנושא הזה אני מתכתב כבר כמה שנים עם לשכת היועץ המשפטי, ונענה בכל ההתחמקויות האפשריות:

אומרים לי שבית המשפט יחליט בכל מקרה לגופו, אבל בית המשפט לא יכול להחליט למה מתכוונת המדינה, באשר רק המדינה יודעת למה היא מתכוונת.

אומרים לי שאם יש שוני בין שני כתבי האישום, אבוא לבית המשפט ואדרוש תיקון, אבל אני לא רוצה “לנהל את המשפט כנגד עצמי”, ולעזור לתביעה בתיקון שגיאותיה. אני רוצה לשבת בבית, ולהחליט מה לעשות, כאשר אני יודע איזה הוא כתב-האישום מפניו אני צריך להתגונן (ובהתאם לכך גם להחליט אם לממש, או לא לממש, את הזכות שלא להתייצב למשפט).

אומרים לי כל מיני דברים – רק לא דבר אחד: כאשר המדינה מגישה כתב אישום אחד לנאשם ואחד לבית המשפט – למה היא מתכוונת.

כפי שציינתי במכתבי מיום 21.11.2008 אל הגב’ הילה לנקרי-מיוסט מלשכת היועץ המשפטי לממשלה (מצורף גם כן) אני יכול לחיות עם כל אחת משתי התשובות האפשריות, אבל אני לא מוכן שהמדינה תסתיר את כוונותיה, ובבית המשפט היא תטען פעם דבר ופעם היפוכו – לפי מה שיהיה לה נוח בכל רגע נתון.

ברור לי שהנוגעים בדבר מפחדים מ”מוקשים” – כי פרוצדורת-הכלאיים שהם המציאו מביאה אותם למצב בו לכל צד שהם ימשכו את השמיכה הצרה שהם תפרו לעצמם, הם יחשפו את הצד הנגדי, ומה שנשאר להם לעשות הוא להחליט לאיזה צד למשוך את השמיכה.

אבל אני רוצה שהם יחליטו למה הם מתכונים – ויודיעו על כך מראש – ולא ישמרו את זה בבטן, כדי לשלוף כל פעם תשובה אחרת, לפי איך שנוח להם.

סירובו של היועץ המשפטי לענות על השאלה אינו תקין מבחינת המינהל הציבורי, ולמצער הוא בגדר “נוקשות יתירה”.

אבקש, איפוא, להורות ליועץ המשפטי לממשלה להבהיר: כאשר כתבי האישום מוגשים לבית המשפט ולנאשם בנפרד – איזה מהם הוא ה”מקור” שמפניו צריך הנאשם להתגונן.

בכבוד רב,

 

שמחה ניר, עו”ד

 

 

—– Original Message —–

From: שמחה

To: Yifat Raveh ; dan_shani

Cc: Hila Lankri-Mayost

Sent: יום שלישי 25 נובמבר 2008 09:46

Subject: Re: FW:כתבי אישום בתעבורה – שאלת העתק ומקור

 

תודה ליפעת, ושלום גם לדן ולהילה.

 

ברשותכם אמקד עוד יותר:

 

כתב-אישום יכול להיות תקין, או לא-תקין (על כך, דומני, לא יכולה להיות מחלוקת).

 

אם כתב האישום שנשלח לנאשם אינו תקין, וזה המוגש לביהמ”ש הוא תקין (אחרי מיקצי השיפורים) והוגש לביהמ”ש לפני ההתיישנות, יותר כדאי לתביעה לטעון שהשני הוא המסמך המכונן;

 

אבל אם הראשון תקין והשני הוגש אחרי ההתיישנות, יותר כדאי לטעון את ההיפך.

 

בשני המקרים הפרוצדורה היא אותה הפרוצדורה, ולכן המדינה צריכה להחליט, ולהיות עקבית: לאיזה מהשניים היא מתכוונת שיהיה המסמך ה”מכונן”.

 

וכמו שאמרתי ליפעת, עוד בהתכתבות הקודמת, אני יכול לחיות טוב גם עם התשובה האחת וגם עם השנייה, אבל לא מוכן שתחליטו למה התכוונתם לא בזמן-אמת, אלא לפי מה שכדאי להם כאשר אתם נשאלים.

 

והשאלה הזאת נשארת בעינה גם כאשר שני המסמכים זהים לחלוטין, כך שלעניין הזה, לעניין השאלה שלי, הדברת התקלות, “כולן או מקצתן”, במשך השנים, לא מעלה ולא מורידה.

 

שמחה

 

—– Original Message —–

From: Yifat Raveh

To: dan_shani

Cc: Hila Lankri-Mayost ; שמחה

Sent: Tuesday, November 25, 2008 3:21 PM

Subject: FW:כתבי אישום בתעבורה – שאלת העתק ומקור

 

דן שלום,

 

בהמשך לשיחתנו, רצ”ב העתק המייל של עו”ד ניר, שהועבר להילה לנקרי-מיוסט עוזרת של היועמ”ש.

 

אציין כי לא קיבלתי בעבר את המסמכים שצורפו עתה (והילה כן בדקה נקודה זו עמי), מכל מקום בימים אלו הם אכן נתקבלו בלשכת היועמ”ש והועברו גם לעיוני.

 

מדובר במסמכים מסוף שנות השמונים (שבהם אכן העותק שהועבר לבית המשפט שונה לחלוטין מזה שהועבר לנאשם).

לטענת עו”ד ניר, מקרים כאלו קורים גם כיום, לעתים על ידי שינוי בכתב יד של העותק המועבר לבית המשפט. לדבריו

אין לו דוגמאות מהזמן האחרון, שכן לאחרונה הוא לא מייצג, אך זה קיים, בניגוד לעמדת המשטרה בעבר שלפיה ההעתק המועבר לנאשם וזה שנשלח לבית המשפט הם העתקים זהים אחד של השני. הוא הפנה אותי לרע”פ בעניין משה ריימונד, שבו הוא העלה את הטענה. באותו עניין לא ניתנה רשות ערעור אך הטענה היתה לתוספת בכתב יד לאמור בעותק של בית המשפט, תוספת שלא הובאה לידיעת הנאשם.

 

כידוע לך בזמן הקרוב (אולי הקרוב מאוד, אינני יודעת…), אני צפויה לצאת לחופשה. לכן ובכדי שהנושא לא יעוכב, אשמח אם תוכל להעביר תשובתך גם ישירות אליו,

עם העתק אליי (למקרה שאני עדיין כאן, ובכל מקרה – בכדי שהמסמך יתקבל במחלקה), וכן העתק להילה לנקרי-מיוסט, עוזרת היועמ”ש.

 

המשך שבוע נעים, ותודה מראש,

 

יפעת

 

 

From: שמחה [mailto:quimka@quimka.com]
Sent: Friday, November 21, 2008 2:12 AM
To: Yifat Raveh
Subject: העתק ממכתבי ללשכת היוהמ”ש

 

 

 

2 דפי פקס, נא לאשר קבלה

שמחה ניר, עו”ד

משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281

טל’  09-7424838, נייד 050-7520000

פקס 09-7424873

www.quimka.net

www.quimka.com

quimka@quimka.com

 

כפר סבא, 20.11.2008

לכבוד

הגב’ הילה לנקרי-מיוסט

לשכת היועץ המשפטי לממשלה

משרד המשפטים

ירושלים

 

נכבדי,

הנדון: שוני בין כתבי-אישום המוגשים לביהמ”ש לבין אלה הנשלחים לנאשמים

תודה על מכתבך מיום 5.11.2008, אשר הגיעני רק תמול-שלשום.

לא אמרתי שהפער מכוון. אמרתי שהוא קיים.

באשר להוספת חתימתו של תובע – והחובה שלא לתקן את כתב-האישום אלא בהתאם להוראות החסד”פ – זאת הייתה, ככל הזכור לי, התשובה הראשונה שקיבלתי בהתכתבות הקודמת, והיא הייתה מקובלת עלי כבר אז, כך שלא ברור לי מדוע אתם חוזרים לנקודה הזאת, זולת, אולי, לדלל את המחלוקת, או להסיט אותה.

האמור לעיל חל רק על הדוחות הנמסרים לנהג ע”י השוטר בו-במקום, אבל אני מדבר על הדוחות הנשלחים (ואת ענית לי באותה המילה) לנאשם, ומוגשים לבית המשפט.

הדוחות ה”נשלחים” הם, כמובן, הדוחות המופקים במחשב, ואלה כבר “אופרה אחרת”. האם מר מזוז ער לכך?

אני שולח לך במצורף העתק של צמד-הדוחות אשר שלחתי בזמנו לגב’ יפעת רווה.

בדוח שנשלח אלי העבירה היא העמדת רכב בכביש שרוחבו פחות מ-12 מ’, ממול לתחום תחנת אוטובוסים, ואליו בזה שהוגם לביהמ”ש העבירה היא אי-ציות לתמרור ב-35.

שימי לב לזהותם של שאר הפרטים: תאריך משלוח ההזמנה, מספר תיק המשטרה, מספר תיק ביהמ”ש, תאריך, שעת ומקום העבירה, כמובן גם פרטי הרכב והנהג – עבדכם הנאמן.

ולא רק ששלחתי לכם את הדו-דוח הזה, אלא שידוע לי מכלי ראשון שהוא גם הגיע לגורמי התביעה באגף התנועה של המשטרה.

האם היועץ המשפטי דאז ראה לנגד עיניו את הדו-דוח הזה יחד עם תשובת המשטרה והגיע למסקנה שהמשטרה דוברת-אמת? אני רוצה לראות את זה בחתימתו, אחרת לא אאמין!

את אומרת כי למכתבי הרבים “לא צורפו צילומים או דוגמאות של כתבי אישום סותרים”.

לבד מזאת שאני לא דיברתי על “סותרים” אלא על “שונים”, הרי שלמכתבי מיום 12.12.99 אל הגב’ רווה צירפתי את הדוגמה המצורפת כאן שוב, והיא חזרה ועלתה כמעט בכל סבבי ההתכתבות שלי עם הגב’ רווה ועם אחרים אשר עורבו על ידכם בנושא הזה. בדקי, בבקשה, לפני שאת אומרת לי דבר לא-יפה כזה.

אוסיף ואומר: אפילו אם שני כתבי-האישום זהים הם, עדיין עומדת בעינה השאלה מהו המקור ומהו ההעתק. כידוע לך, מן הסתם, אם הולכים לפי הפרוצדורה החסד”פית, לביהמ”ש מוגש המקור, ולנאשם נשלח ההעתק, ואם הולכים לפי התקסד”פ – המקור לנאשם, וההעתק לביהמ”ש.

ולא ברור לי מדוע אינכם מוכנים לגלות – לא לנאשם, לא ליהמ”ש ולא לציבור בכללותו – למה אתם מתכוונים שיהיה המקור, ולמה שיהיה ההעתק.

כן, כן, אתם מפחדים מ”מוקשים” – ובצדק, אבל זה לא משנה: לכל צד שתמשכו את השמיכה הצרה שתפרתם לעצמכם, תחשפו את הצד הנגדי, ומה שנשאר לכם לעשות הוא להחליט לאיזה צד למשוך את השמיכה.

וכמו שאמרתי לכם – גם בימים ההם, גם בזמן הזה – אני יכול לחיות עם כל מה שתחליטו, אבל אני לא מוכן שתסתירו את כוונותיכם, ובבית המשפט תטענו פעם דבר ופעם היפוכו – לפי מה שיהיה לכם נוח בכל רגע נתון.

בברכה,

 

שמחה ניר, עו”ד

נ”ב: מסרי נא למר מזוז שאני עדיין מחכה לתשובתו למכתבי אליו מיום 19.9.2008 בעניין רע”פ 7491/08. תודה

 

העתק (ללא הנספח): עו”ד יפעת רווה, מח’ הייעוץ והחקיקה