ב”ה

 

 

 

דון קישוט איש לחארטה

 

 

דון-קישוט

 

 

הגרוס משתפך בקיא התהילות והתשבחות לצבוּע. הרוזנטל נסע עד רוסיה הרחוקה, כדי לשים את ידו על לב לבייב, כאשר הפשעים המזוויעים ביותר מתבצעים מתחת לאפו היהודוני ובברכתו!!!

 

 

הידעתם שדון קישוט חי ובועט בארצנו? אם לא ידעתם, סימן הוא, שלא האזנתם ביום ששי האחרון לתכנית “אחד על אחד”, ברדיו קול-חי,  בהנחיית רונן גרוס. מדברי גרוס הבנתי, שבשבוע שקדם לתכנית הנדונה, ראיין הגרוס את אילנה דיין, ולא קשה לתאר אילו התלקקויות הלכו שם, בין התולעת, גרוס, לבין המפלצת, דיין.

 

את מקלט הרדיו אנו מדליקים רק במכונית, בבית דממת אלחוט. כלי התיקשורת היחיד אליו אנו מתייחסים הוא האינטרנט. ביום ששי האחרון בדרכנו לעשות את השבת עם ילדינו בשומרון, הדלקנו את המקלט ונפלנו על תכניתו של הטיפוס הזה, רונן גרוס. גם בפעם שעברה, שהיתה גם הפעם הראשונה, בה שמעתי את הגרוס, התרשמתי שהיצור הזה הוא שמאל בכיפה, אולי צד”רניק ואולי סתם אפס, או “ממלכתי”. אז, בפעם הראשונה, שמעתי אותו מטיף מוסר ל”פעילי ימין”, שהפגינו נגד מאמציה של “המדינה” להשליט את הבידואים על הנגב. האביר, גרוס, יצא להגנת “המדינה”. האם אין מספיק דאגות למדינה, שהיא צריכה גם להתמודד עם “פרובוקציות” כאלה? שמעתי וידעתי – האיש אשפת אדם!

 

ביום ששי האחרון היה המרואיין, שעוטר על-ידי גרוס בתואר דון-קישוט, שונא ישראל, בשם מיקי רוזנטל.

על פי הויקיפדיה:

רוזנטל זכה במספר פרסים על פועלו בתחום התקשורת:

·                     פרס פראט עבור תרומתו הייחודית לסיקור נושאי סביבה (2003).^[3]

·                     פרס סוקולוב לשנת 2004 “על עבודתו הייחודית בתחום העתונות הלוחמת למען עקרונות הצדק החברתי”.^[4]

·                     אביר איכות השלטון לשנת 2007 בקטגוריית תקשורת^[5]

·                     אות אומץ לשנת 2009

מרשים, נכון? ואכן, הגרוס משתפך בקיא התהילות והתשבחות לצבוּע. הרוזנטל נסע עד רוסיה הרחוקה, כדי לשים את ידו על לב לבייב, כאשר הפשעים המזוויעים ביותר מתבצעים מתחת לאפו היהודוני ובברכתו!!!

 גרוס מעז לשאול בשפה רפה, משהו על התייחסות התקשורת ל”התנתקות”. הרוזנטל מתחיל מיד בתישפוכת, המדוקלמת כבר עשרות שנים, על ידי אלה שאסור להשוות אותם לנאצים, ואת פשעיהם אסור להשוות ל”שואה”. מילא! הרי, באמת, אי אפשר להשוות אותם, הם גרועים פי כמה. בשנות “השואה” היתה עדיין התקווה בת שנות אלפיים. והיהודים שרשמו על קירות ביתני המוות במחנות ההשמדה – נקמה – קיוו ואף האמינו כי – לעולם לא עוד! אבל, היום, התקווה בת שנות אלפיים חולפת לה עם אלפי קרבנות השלום ועם משיכת ארצנו מתחת לרגלינו. אין עוד בארץ איש המאמין כי – לעולם לא עוד. להיפך, כולם יודעים שאם “מדינת ישראל” תמשיך ביישום דוקטרינת “השלום” של מחנה הפושעים נגד העם היהודי ונגד האנושות, מסוג שמעון פרס, ימח שמו וזכרו, ורוזנטל, יהיו עוד ועוד דורות שיעמדו עלינו לכלותנו. ולא יהיו לנו שקט ושלווה לעולמים!

 

יודנריין מכח “קדושת האדם”

 

וכשהיהודים לא ברחו, הפעילה המדינה, בשם קדושת האדם, כתות לימוד להנחלת הנאציזם לחיילי צה”ל. לאחר שהוכשרו חמישים וחמישה אלף ברגים קטנים לשנאת יהודים עד מוות, שילחו אותם בטובים שבעם ישראל

ומה אומר הרוזנטל? תושבי גוש קטיף קידשו את האדמה ולא את האדם. הדיקלום המתועב הזה, המטומטם הזה, המרושע הזה, מושמע כבר עשרות שנים על ידי האנשים הפרימיטיביים ביותר, שכן, זה טיבם של שונאי ישראל, זן נחות, שפל ומבחיל.

והגרוס שותק!!!! אין לגרוס מה לומר אל האמירה המפלצתית הזו!!

אז, בואו נבדוק, כיצד מקדשים שוחרי השלום  את האדם. נורא פשוט – ראשית, עושים דמוניזציה לציבור התרומי ביותר בארץ ישראל, כדי להתיר את דמו, במקביל, מסיתים את הפארטנרים לשלום לרצוח אותו וגם מעניקים להם את הרובים, כדי לעשות זאת. מתייצבים בצד, כצופים בזיקוקי דינור, כאשר ששת אלפים פצמ”רים נורות על גוש קטיף, דרוכים ומקווים לראות בבריחתם של שבי ציון מאדמתם. אך אלו מתעקשים שלא להמר על עתידו וקיומו של עם ישראל. הם אינם זזים. והרי פקודת היום, האתמול והמחר היא – “לקחת סיכונים למען השלום”, ו“טובים ייסורי השלום מכאבי המלחמה”, ועוד סיסמאות שכבר מבחיל לאזכר אותם, נוסח אורוול, או נוסח הפושע מספר אחת בעולם, אבי “המזרח התיכון החדש” בטעם של פעם, טעם הדם!!!

הפצמ”רים נופלות על גני ילדים, על בתי ספר, על מעונות יום, על מתנ”סים, על בתי מגורים, על אזורי תעשיה, על חממות ועל כל מה שזז ולא זז. ששת אלפים פצמ”רים, ותושבי שיינקין, כפר שמריהו, רמת אביב ג’, צהלה וסביון וכו’, יושבים להם בנחת, בבתיהם, לצד בריכותיהם הפרטיות, מאחורי שערים נעולים בפני נצרכים, מול מקלטי הטלויזיה, שעל מרקעם מופיעה הצדקת, אילנה דיין, ומפריחה “עובדות”, לקידום תכנית השלבים להשמדת הישוב היהודי בארץ ישראל, הטלויזיה השופכת את מררתה החולנית על גבורי ישראל, כשהם מתחת לאש ה”פארטנרים” שלה, ויללת התנים נשמעת ברחבי הארץ – להוציא את הילדים מרשות הוריהם, העושים בהם “שימוש ציני לקידום האג’נדה הפוליטית” שלהם… אבל, לאחר שהילדים גורשו, משפחות נהרסו, מבוגרים, צעירים וילדים, נזקקים לטיפול נפשי… מה קורה? תעמולת הזוועה נמשכת, כי איך יצדיקו את עצמם הפושעים הנאלחים האלה?

וכשהיהודים לא ברחו, הפעילה המדינה, בשם קדושת-האדם כתות לימוד להנחלת הנאציזם לחיילי צה”ל. לאחר שהוכשרו חמישים וחמישה אלף ברגים קטנים לשנאת יהודים עד מוות, שילחו אותם בטובים שבעם ישראל, להשפיל, לגרש, להכות, מכח כיבוד “קדושת האדם”. שילחו יהודים איש באחיו. שילחו את ברגי צה”ל הקטנים, מקדשי האדם, הנחושים והרגישים כמו נחשי צפע, בחיילי צה”ל, ה”מעדיפים את קדושת האדמה על קדושת האדם”…. ואלה, שאינם מקדשים את האדם, חיבקו ונישקו את פרחי-הנאצים, שגירשו אותם מבתיהם, היכו את ילדיהם, השפילו את נשותיהם, שהרי הם האמינו בקדושת האדם, אפילו אם הוא לא בן-אדם, ו”יהודי לא ירים יד על יהודי…”. ופשוט אפשר להקיא!!!

 

מגורשים ומיועדים לגירוש נופלים על הגנת דון-זדון

 

הם מדקלמים “קדושת החיים” ו”קדושת האדם”, כשאין להם מושג מה משמעות המושגים האלה!

ואני שואלת – למה רץ עמשא משולמי, ה’ יקום דמו ב”מקדשים” את האדם ולא את האדמה… להשליך את נפשו על הגנת הטינופת מיקי רוזנטל? משפחת משולמי, בת 19 נפשות (17 ילדים) גורשה מנצרים. על בית הספר, בניהולה של אמא משולמי, עלו הבולדוזרים של חלאת הרוזנטלים. בשעה שאולמרט, ימח שמו, הפעיל את “המנוף להתכנסות”, וקרא לדגל הארור את עמשא, שישב אז בעפרה עם אשתו הצעירה וההרה, מיהר עמשא לקול הקריאה. הוא גורש מנצרים, פארסת לבנון השניה הוכרזה כמנוף להתכנסות, ובכל זאת הוא הלך… למה? מסתמא, משום שלא קידש את האדם, אז הוא הרג את עצמו, השאיר את אשתו אלמנה ואת בתו יתומה כבר בבטן אמה. ימח שמם וזכרם של המסיתים, רוצחי העם היהודי בדרכי “שלום”. שוב ושוב הם מסיגים את צה”ל לאחור, ועל כן, אבות, בנים ונכדים שופכים את דמם בדיוק באותם מקומות, קוראים לזה – “לקחת סיכונים למען השלום”, ולקרבנות השווא, לפיוס הג’יהאד, קוראים רוצחינו מבית – “קרבנות שלום”! דמם של רבבות יהודים, גברים נשים, טף, עוללים, יונקים ועוברים במעי אמותיהם, בראשו של “מחנה השלום”, והם מדקלמים “קדושת החיים” ו“קדושת האדם”, כשאין להם מושג מה משמעות המושגים האלה!

הגרוס, מציין שבכל זאת נעשה להם “עוול מסוים….”. עוול מסוים!! בוצע כאן פשע ארכי-נאצי נגד העם היהודי, לדורותיו, והגרוס רואה בזה “עוול מסוים”, נגד תושבי “גוש קטיף”. ומה אומר חלאת המין האנושי – מיקי רוזנטל? ממשיך כמובן בתעמולה שאסור להשוות אותה ואסור להגדיר אותה מחשש לתביעה בגין לשון הרע, נושא שהרוזנטל יכל לעשות בו תואר אקדמי. רוזנטל מספר לנו שאת יהודי עזה לא עניינה מצוקת העניים, וכד’. הם ניתקו את עצמם מן העם, או משהו כזה. לא רשמתי את הציטוט המדויק. הבנתם? מאיפה מתחילים בכלל לענות על הסתה מתועבת כזו?

הרוב הגדול של תושבי גוש-קטיף היו משוקמי עיירות הפיתוח בדרום, מיסודה של מפא”י הארית הטהורה. איך אמר הזבל הזה, עודד בן עמי – אנחנו האיכות… גם היטלר וגבלס חשבו כך. איך יכול העם להתרחק מן העם? זו תופעה לא נורמלית שיכולה לעלות רק בדעתו של ערב רב, שלושה אחוזים של “איכות”! ממילא, אנשי גוש קטיף הם שפעלו לקידום עיירות-הפיתוח בדרום. הם היו המורים, העובדים הסוציאליים, וכד’ מי שהרחיק אותם, במח העם השטוף הזה, היתה חלאת השמאל – “פראזיטים”, הם קראו למפריחי השממות – “חיים על חשבוננו”. “הבנים שלנו נהרגים על הגנת המתנחלים”, הם אמרו על מי שהגנו בגופם על מדינת הדמים והזדון שלהם. הם “סכנה לדמוקרטיה”, אמרו מי שדרשו לעלות עליהם בטנקים וקראו לערבים לרצוח אותם, וכידוע, גם נתנו את הרובים. ובשם “קדושת האדם” וה”דמוקרטיה”, התנדבו בני הקבוצים הפראזיטיים, כדרכם של קומוניסטים, החיים תמיד על עמלם של אחרים, לגרש אותם מבתיהם ומאדמותיהם. ואז רצים בני עלי ובני עפרה ובני נצרים, להגן על אשפת האדם בקבוצי הצפון, ונופלים על הגנת אויביהם!

ביום בו בוצעה מדיניות היודנריין בנווה-דקלים, יצאו שתי המשאיות השבועיות מנווה-דקלים, עמוסות בכל טוב, לנצרכים בתוך הקו-הירוק. רוזנטל ושאר חלאת האדם שהמציאה את התעמולה האסורה בהשוואה הזו, ציפו, כנראה, מתושבי גוש קטיף, שחיו תחת אש, ותחת אש הפריחו שממות, בדם, ביזע ובדמעות, כשהרוצחים מבית ומחוץ מצפים לשעת כושר למחוק אותם מעל פני אדמת ארץ ישראל, שישתתפו בהפגנות של, נגיד, הסטודנטים שהתפרעו בגלל כסף, כאילו, בניהם שלהם לא נדרשו גם הם לשלם את אותו שכר לימוד בדיוק!! ומכיוון שההפגנות שלהם היו נגד הפקרת חיי אדם ונגד גילגול עם ישראל מן היבשה לים התיכון, מה שמעיד עליהם שאינם מקדשים את האדם, החריבו עליהם את כל עולמם וביצעו פשע שאין מלים לתארו וגם אין לו סליחה ומחילה לעולמים, נגד העם היהודי.

ומה אומרים לכם השמות הבאים –

 

אבוטבול מרדכי ויהודית

אביחי רועי ושרה

אביטן מאיר ורונית

אביטן מרים

אביטן עפרה ושלום

אברג’יל פנינה ומאיר

אברהם עמוס

אדם יהודה וחנה

אדרי נתנאל

אהרנסון יונת ואליעזר

אודס אריה ואורי

אוזן נתנאל ותמר

אוחיון אברהם

אוחיון ימין וצביה

אוחיון מרדכי

אוחיון משה

אוחיון ציון

אוחנה אירית וחנניה

אוחנה גדי ואורה

אוחנה יהודה ודניאל

אורבך אליעזר ושולמית

אזולאי שמעון

 

לא כלום! נכון? אז, לידיעתכם, הרוב הגדול של תושבי גוש קטיף שבהם ביצעו המרוזים את מדיניות היודנריין (מה לעשות, בגרמנית זה עדיין נשמע הטוב ביותר) שלהם, ברוב דאגתם לחלכאים ולנדכאי  “עיירות הלחם”, היו משוקמי עיירות הפיתוח בנגב. השמות כאן מופיעים, לפי סדר זה, במדריך הטלפון של נווה-דקלים, שהמרוזים, ימח שמם וזכרם, החריבו. והיא תיבנה ותכונן על חורבות השמאל ובני טיפוחיהם, עוזרי המרוזים, ה”פלשתינאים”. כולם הושלכו בחזרה, למקומות, שמהם נחלצו לחיים יצרניים, במקום להתבכיין ב“עיירות הלחם”, שהקימו המרוזים, בתקופת בן-גוריון, ימח שמו, כדי לעשות בהם שימוש פוליטי על פי צרכיהם.

“טעוני הטיפוח” והפיתוח, דאגו לעצמם, בעזרת תנועת ההתנחלות, במקום לחכות שכל מיני מרוזים מתועבים “ידאגו” להם לטובת הרייטינג, על ידי הסתה מרוזית  נגד היהודים הטובים מכולם! לא רק טובים מכל היהודים, אלא, טובים מכל יושבי תבל.

 

ועד עצם היום הזה לא מבינים המרוזים, למה המסכנים בעיירות הפיתוח הנצחיות מתעקשים שוב ושוב לא להצביע לשמאל המרוזי, ימח שמו!

 

לאמא מויאל, משדרות, היו שלושה ילדים והמוני נכדים בחבל עזה, בעצמונה, בנצרים ובנווה-דקלים. כולם הושלכו בחזרה, לעיירות הפיתוח ולהמשך ספיגת הפצמ”רים. עולם מרוזי כמנהגו נוהג – רדיפת היהודים על ידי גדולי שונאי ישראל בכל הזמנים, המרוזים!

 

אלפיים שנה קידשו היהודים את אדמתם, רק ממרחקים, וזה עלה להם ביוקר רב. בכל דור ודור עמדו עלינו לכלותנו, ובחצי הראשון של המאה שעברה, כמעט הצליחו, והטינופת, רוזנטל, מדבר על “קידוש האדמה..”, והמנוולים מרכזים אותנו ב“גבולות אושוויץ”, בגלל האכפתיות הרבה שלהם ל”קדושת האדם..”. תמצית הרוע העולמי!

מי שמקדשים את האדמה ולא את האדם אלו הם אותם מנוולים שנחלת-אבות היא “שטחים”, בעיניהם, אדמה חסרת משמעות, ושהכניעה לשוד מזויין, מתוך בחירה חפשית וחסרת הצדקה, היא “תהליך שלום”.