א.    טימבאקטו כמשל

בטימבאקטו הידועה מחמירים מאוד בעניין ההוצאה לפועל.

כדי להמריץ חייבים לשלם את חובותיהם בזמן, נקבעה ריבית של אחוז אחד (1%) לכל יום, והיא מצטברת לקרן מדי יום ביומו (ריבית דריבית).

כך, למשל, חוב של 1,000 דולר יתפח תוך 10 שנים לכדי 5,929,448,572,069,430,000.00 דולר – כמעט ששה מיליארדי מיליארדים של דולרים – כמעט מיליארד דולר לכל אדם ואדם על פני כדור הארץ, והכל מקרן צנועה של 1,000 דולר בלבד.

כנגד ההוראה הזאת קיימת הוראה המחמירה גם עם הזוכים: אם הם גובים מהחייב סכום כלשהו מחוץ להליכי ההוצל”פ, עליהם לדווח על כך מיד ללשכת ההוצאה לפועל, כדי שזו תגרע את הסכום הזה מיתרת החוב.

אלא שבמדינות העולם השלישי זה לא כל כך פשוט, ולבנקים, עתירי-ההון, ישנה גישה אל מה שקרוי “המערכת” – ראשי ההוצל”פ והשופטים המפקחים עליהם כערכאות ערעור – ואילו לאזרחים המצויים אין.

בנק פלוני הגיש להוצאה-לפועל בקשה לביצוע של חוב בסך 1,000 דולר נגד חייב פלוני, ובאותו היום הוא שם את ידו על אחד החשבונות של החייב, והוציא משם 1,000 דולר, אלא שבסכום הזה הוא לא זיכה את חשבונו של החייב, וגם לא דיווח על כך ללשכת ההוצאה לפועל, ובוודאי שלא הודיע על כך לחייב עצמו.

בדרך כלשהי נודע לחייב שהבנק נוטל מכספיו, אבל לא מדווח על כך, כפי שהחוק מחייב.

פונה החייב ללשכת ההוצל”פ, בדרישה להורות לבנק לחשוף את פעולותיו, אבל ראש ההוצאה לפועל מתחמק ומתחכם, ודוחה את בקשותיו של החייב, אחת-לאחת, בלי נימוקים כלשהם.

והחוב במחשבי ההוצל”פ הולך ומתנפח בקצב אסטרונומי.

גם נסיונותיו של החייב לבקש רשות לערער לבית המשפט המחוזי על החלטות ראש ההוצל”פ נדחות אחת-לאחת, בהנמקת “נחה דעתנו”.

אחרי עשר שנים, כאשר החוב מגיע, כאמור, ל-5,929,448,572,069,430,000.00 דולר, מתגלה ה”תרגיל”, והבנק, אשר נחשף במערומיו, מגלה נדיבות רבה: הוא מוכן לזכות את חשבונו של החייב בסכום של 1,000 הדולר – אותו הסכום שהוא תפס ממש ביום פתיחת התיק בהוצל”פ. הבנק מגלה נדיבות רבה עוד יותר, ומוכן לזכות את חשבונו של החייב גם בריבית-דריבית של 6% לשנה, ובסך-הכל – 1,790.85 דולר, אשר ינוכו מהחוב הנ”ל: אפס מאופס לעומת ההון האדיר שהבנק דורש מהחייב. עדיין דורש (לשם ההמחשה: כרבע מאית הסנט לכל אדם על כדור הארץ, בהשוואה למיליארד דולר לכל אדם על כדור הארץ, שווי החוב שתפח בחשבונו של החייב).

ובמלים אחרות – חוב אשר ביום פתיחת התיק בהוצל”פ עמד על 0.00 (אפס-נקודה-אפס-אפס) תפח במהלך הסחבת של עשר השנים לכדי 6 מיליארדי מיליארדים.

ומה עם צפצופו של הבנק על החוק המחייב לדווח על הגבייה שביצע מחוץ להליכי ההוצל”פ? שכחתם, מן הסתם, שאנחנו נמצאים בעולם השלישי המושחת.

וכמה מקבלים ראשי ההוצל”פ והשופטים “מהצד” על שיתוף-הפעולה שלהם עם הבנק? אנחנו לא יודעים, ולעולם לא נדע, כי אנחנו הרי נמצאים בעולם השלישי המושחת. שכחתם?

ב.    מדינת ישראל כמדינת עולם שלישי

פרט למספרים האסטרונומיים אותם נתנו במשל טימבקטו הנ”ל, במדינת ישראל מתקיימת אותה הקומבינה בין הבנקים ללשכות ההוצאה לפועל ולשופטים.

הבנקים מחשבים את הריבית לפי תוכנות שהם עצמם מזינים למחשבים שלהם, לשכות ההוצאה לפועל – וראשי ההוצל”פ עצמם – חותמים בעיניים עצומות על כל מה שהבנקים דורשים, הבנקים לא מדווחים על גבייה מחוץ ללשכת ההוצל”פ, החובות תופחים והולכים – לפי אחד החישובים שקיבלתי הם עובדים על ריבית-דריבית אפקטיבית של למעלה מ-100% לשנה (!) אחרי ההצמדה, וכל נסיונותיהם של החייבים להעמיד את ראשי ההוצל”פ על ה”שיטה” של הבנקים נדחים בקש.

מדוע עוצמים ראשי ההוצל”פ והשופטים את עיניהם לנוכח הגזל המוסדי הממוסד הזה? משום שמדינת ישראל, לפחות לעניין הזה, היא חלק מהעולם השלישי המושחת.

כמה שוחד מקבלים ראשי ההוצל”פ והשופטים “מהצד” על שיתוף-הפעולה שלהם עם הבנקים? אנחנו לא יודעים, ואולי לעולם גם לא נדע, כי אנחנו הרי נמצאים בעולם השלישי, המושחת.

ואיפה נמצא הכסף השדוד? המחזיקים בו מפרסמים מדי-יום, בשלושה עיתונים יומיים, כמה כסף הם מחזיקים שלא-כדין, תוך פירוט מלא מאיכן נלקח כל שקל, ולכמה הוא תפח מיום הלקיחה ועד ליום הפרסום.

ועל כך אמרינן “ordnung muss sein“.

ג.      חלקו של מנהל בתי המשפט, משה גל, בשחיתות הזאת

עד לאחרונה היו לשכות ההוצל”פ חלק בלתי נפרד ממערכת בתי המשפט, ומנהל בתי המשפט, השופט משה גל, היה האחראי גם על ה”מערכת” הזאת. הוא קיבל התראות ותלונות, אבל עצם את עיניו מראות את אשר נעשה בממלכתו, וכידוע לך, כב’ השופט, עצימת-עיניים כמוה כידיעה ממש.

אבל השאלה היא אם מדובר כאן רק בידיעה “קונסטרוקטיבית” – קרי: על דרך הפרשנות – או גם בידיעה ממש, ידיעה פוזיטיבית, ואולי אפילו שותפות אקטיבית בקומבינה הזאת.

ואם שותפות (אקטיבית או בעצימת-עיניים) – נשאלת השאלה מה יוצא לו, למשה גל, מכל זה. האם כדאי לו להסתכן, בלי להרוויח משהו מהצד?!

ממש לא הגיוני.

היום, אחרי שמערכת ההוצל”פ הופרדה ממערכת המשפט, משה גל מנסה לגלגל את האחריות לפתחם של אחרים, למרות שהמצב הקיים היום בהוצל”פ לא נוצר אחרי ההתנתקות מהנהלת בתי המשפט.

משה גל, מה אתה מסתיר מעיני הציבור?

_____________

* המאמר הוגש למשה גל לדיברור-מרצון, אך הוא לא מצא לנכון להגיב.

המלצות היום:

יוסף הרמן לדירקטורים בבנק לאומי: החזירו לי את כספי!

חוק נוגה אוהד (ו): תלונה לנתל”ש אליעזר גולדברג על שקריו של השופט משה גל, מנהל בתי המשפט

עו”ד על חופש-הביטוי והלוגיקה המשונה בקפה דה-מארקר: סער סיקלאי, אתה לא עושה לי שום טובה!