על דוח גולדסטון: אביעד הכהן, קשוט את ישראל תחילה!

מתוך ויקיפדיה:

ריצ’רד ג’ גולדסטון (באנגלית: Richard J. Goldstone; נולד ב-26 באוקטובר 1938) הוא משפטן יהודי, יליד דרום אפריקה. שופט לשעבר בבית המשפט החוקתי של דרום אפריקה. עמד בראש צוות הבדיקה (fact-finding mission) של מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם לבדיקת פעילות צה”ל במבצע עופרת יצוקה ולמעשי החמאס שהובילו למבצע. שימש שנים ארוכות כחבר בחבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית בירושלים.

עוד מתוך ויקיפדיה (שם, תחת הכותרת צוות הבדיקה על מבצע עופרת יצוקה):

ב-3 באפריל 2009 מונה גולדסטון לעמוד בראש צוות הבדיקה של האו”ם למבצע עופרת יצוקה, שהוקם לבדיקת פעילות צה”ל במבצע עופרת יצוקה ולמעשי החמאס שהובילו למבצע (צוות שנודע בשם ועדת גולדסטון). ב-15 בספטמבר פרסם האו”ם את דו”ח צוות הבדיקה.

הדו”ח מותח ביקורת על התנהגות ממשלת ישראל בעת מבצע עופרת יצוקה. בדו”ח קבע צוות הבדיקה כי התקפות צה”ל על מבני ממשל ועל מתקני משטרה בתחומי רצועת עזה מהווים למעשה התקפה צבאית על אזרחים, האסורה על פי החוק הבינלאומי.

צוות הבדיקה סקר בדו”ח את התקפות הטילים והמרגמות מתוך רצועת עזה על ריכוזי אוכלוסיה ישראלים, באופן מיוחד על שדרות וקיבוץ ניר-עם, התקפות אשר גרמו להרג שלושה אזרחים בתקופה הנבחנת בדו”ח, כאלף פצועים ופגועי הלם, וכן להפרעה משמעותית בשגרת החיים. הדו”ח קובע כי התקפות אלה של ארגונים פלשתיניים, אשר כוונו נגד ריכוזי אוכלוסיה, עומדות בניגוד לחוק הבינלאומי.

גולדסטון מגדיר עצמו ציוני וסבור כי “יש בעיה עם ההנהגה הישראלית הנוכחית”. הוא הסביר את רצונו לעמוד בראש צוות הבדיקה בכך “שהמניע העיקרי שלי הוא לעשות משהו, אפילו קטן, לטובת תהליך השלום”.^[3][4]

כמה קיתונות של רותחים נשפכו בישראל על גולדסטון ועל הדוח שלו, אשר לא מחמיא לישראל – קשה לדעת, אבל עיקר הזעם יצא על גולדסטון משום שהוא יהודי. יהודי, כך מן הסתם, צריך להפלות את ישראל לטובה, להוציא אותה צחה כשני, ולהציג את כל הגויים – במיוחד הערבים, כמובן – כחיות-טרף, לפחות. יהודי אשר לא נוהג כך הוא לא רק “כופר בעיקר”, “מומר”, “תינוק שנשבה” ומה לא, אלא גם יהודי גלותי ומתרפס, ומן הסתם עוד כמה תארים מהסוג הזה.

אני לא יודע דבר על דוח ועדת גולדסטון, כי לא קראתי אותו, ובוודאי שלא ראיתי את התיק, ואיני יודע אילו ראיות הובאו בו, ומה נטען בפני הוועדה. אני יודע רק דבר אחד: מדינת ישראל לא שיתפה פעולה עם הוועדה, לא איפשרה לחברי הוועדה, שביקשו לשמוע – לשם ראיית התמונה בשלמותה, אני מניח – גם עדויות מקורבנות התקפות חמאס בדרום הארץ, ומעל לכל – היא גם ויתרה על הזכות להופיע בפני הוועדה, ולהציג את עמדתה-היא.

כיוון שאני, כאמור, לא מכיר את התיק, אני לא אומר על הדוח הזה ולו מילה אחת – מטוב ועד רע, כי זה לא יהיה אחראי, ואותו הדבר אני אומר לכל המבקרים את הדוח: אם אתם מכירים את התיק – מדוע לא תציגו בפנינו את מה שיש בו ומה שאין בו, ומדוע לא תעמתו את הראיות והעדויות מול הדוח עצמו, ואם אתם לא מכירים את התיק – מדוע אתם מקשקשים על מה שאתם לא יודעים?

ובמלים אחרות, פשוטות יותר: אם בפני הוועדה הובאו עדויות וראיות המחייבות תוצאה אחרת, או שלא הובאו כל ראיות למסקנה זו או אחרת שבדוח, מדוע שלא תביאו לנו את זה בצורה מסודרת?

מקוממת במיוחד עמדתו של הד”ר אביעד הכהן, דיקן מכללת שערי משפט, אשר תחת הכותרת באו”ם צדק הוא רק כוכב לכת, הוא כותב על דוח גולדסטון, בין השאר:

במסדרונות האו”ם צדק הוא במידה רבה שם של כוכב לכת, ותו לא. זה שנים רבות נוהגים מוסדות האו”ם יחס של “איפה ואיפה” כלפי מדינות שונות. כלפי חלקן ננקטת יד קשה, לרבות הטלת סנקציות, ואילו לגבי מדינות אחרות נוהג האו”ם בעצימת עיניים ובהתעלמות מתמדת מהפרה שיטתית של זכויות אדם בשטחן או על ידי צבאן. …

… מכל מקום, לעת הזו, עיקר הנזק מהעברת הנושא למועצת הביטחון עשוי להיגרם במישור הדיפלומטי והמסחרי. העמדת הנושא במוקד הדיון הבינלאומי, וניסיון מתמשך ומתוזמן היטב של גורמים פרו־פלשתיניים לניצולו לשם הגשת תביעות נגד קציני צה”ל, יגררו את מדינת ישראל למאבק בלתי פוסק בניסיון למנוע את הדרתה ממשפחת העמים. מהלך כזה עשוי גם לפגוע בקשרי המסחר של חברות ישראליות בחו”ל. נדרש אפוא מאמץ מדיני ומשפטי, כדי להטות את דעת הקהל העולמית לכיוון הנגדי. במסגרת זו יש חשיבות רבה להמשך ביקורתו השיפוטית של בג”ץ על פעולות צה”ל, לצד התגייסות משפטנים בעלי שם להסברת עמדתה של ישראל.

הד”ר אביעד הכהן אינו רק מחנך בכיר למשפטני-העתיד, אלא גם מי ששמו הוזכר בעבר כמועמד לכהונת שופט ביהמ”ש העליון, והשאלה היא באיזו חוצפה וחוסר-בושה הוא מבקר אחרים, כאשר מלפניו, מאחוריו, מצדדיו ומתחת לאפו מערכת המשפט שלו אינה מתנהגת אחרת – והוא שותק.

את ה”יצירה” שלו אפשר, בקלות רבה, לתרגם ל”ישראלית”, כהאי לישנא:

בבתי המשפט בישראל, כולל – ואולי אף במיוחד – בבית המשפט העליון, צדק הוא במידה רבה שם של כוכב לכת, ותו לא. זה שנים רבות נוהגים בתי המשפט בישראל יחס של “איפה ואיפה” כלפי נאשמים שונים, או כלפי המדינה והאזרח. כלפי הנאשמים ננקטת יד קשה, גם כאשר המדינה לא מצליחה להוכיח את אשמתם, 99.9% מהנאשמים  מורשעים בדין, 99% מהעתירות לבג”ץ נדחות, ואילו לגבי המדינה נוהגים בתי המשפט בעצימת עיניים ובהתעלמות מתמדת מהפרה שיטתית של זכויות אדם, של עקרונות המשפט המנהלי, הפלילי וסדרי הדין התקינים …

… מכל מקום, לעת הזו, עיקר הנזק מהיחס של המפלה של בתי המשפט עשוי להיגרם במישור של אמון הציבור בבתי המשפט. העמדת הנושא במוקד הדיון הציבורי, וניסיון מתמשך ומתוזמן היטב של נפגעי מערכת המשפט לניצולו לשם הגשת תביעות נגד שופטי ישראל, יגררו את המערכת למאבק בלתי פוסק בניסיון למנוע את אבדנו של אמון הציבור בשופטיו. מהלך כזה עשוי גם לפגוע ביחסי הציבור של שופטי ישראל. נדרש אפוא מאמץ ציבורי ומשפטי, כדי להטות את דעת הקהל בישראל לכיוון הנגדי. במסגרת זו יש חשיבות רבה להמשך השתקתם של המבקרים-מבית, לצד התגייסות משפטנים בעלי שם להסברת עמדתה של מערכת המשפט.

אבל שיאמר את אותם הדברים על שופטי-ישראל הזכים והטהורים, יתריסו כנגדו באיזה “סגנון” אדוני מדבר.

ואני רוצה לומר עוד משהו לזכותה של ועדת גולדסטון, מול מערכת המשפט בישראל: אם הוועדה הזאת הייתה נוהגת כמו בית המשפט לתעבורה בישראל, היא הייתה קובעת מימצאים לרעת ישראל, בלי לשמוע עדים, אבל היא ששמעה עדים – וזה לזכותה.

בתי המשפט שלנו לא אוהבים נאשמים אשר לא התייצבו למשפט, בתקווה שעונשם יהיה קל, אבל אם תקוותם נתבדתה, והם מבקשים לבטל את פסה”ד, אומרים להם זב”שכם. מדינת ישראל, כאמור, לא שיתפה פעולה עם הוועדה, לא איפשרה לה לשמוע גם עדויות לטובתה – ועכשיו היא מתבכיינת, כמו נאשם בבית משפט לתעבורה, שלא מתייצב למשפט, ואחר-כך מתבכיין אם פסה”ד לא לטעמו.

ואם הד”ר אביעד הכהן מתבכיין על כך באו”ם צדק הוא רק כוכב לכת, אזי במדינת ישראל הצדק אינו אפילו כוכב.

_____________

המלצת היום:

על פסק-דינו של ביה”ד הבינלאומי בהאג בעניין גדר המחלוקת: לא שמחה לאיד, אבל – מגיע לנו!!!

משטרת התנועה: על האכיפה הסלקטיבית, ועל אביעד הכהן הקשקשן