ביום הכיפורים פונים למחילת חטאים בחסד האל למען חיים וחיים ראויים (התחינה לחסד האל נעשית עקב היותו “אל רחום וחנון, ארך אפים ורב חסד” במסגרת הכאה על חטאים – ובתוקף ההכרה בכך  ש”אין בנו מעשים” –  דהיינו שאנו חוטאים מתוך חולשה אנושית או קושי לפעול נכון). בשנים האחרונות התווסף לרשימת החטאים, מצד לאומנים בעלי טמפרמנט טוטליטרי,  חטא איום לכאורה,  כשאשמת “הנגועים” בו מותזת בטון קודר וקטלני:   “מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ”.

אלא שמי הם המהרסים הללו? האם  כוונת הנביא ישעיהו, הכואב את כאב העשוקים והמתריע בחדות ובחריפות כנגד עוולות והפרות צדק, האם כוונתו בפסוק זה לפעילי שלום בין עמים, ולאלה השוחרים צדק חברתי וזכויות האדם, כפי  הפרוש שמקנים לפסוק לאומנים בישראל?

לא. המהרסים הם עושי העוול ומפרי הצדק. הציטוט בעל ניחוחות הלינץ’ הפשיסטי נעשה תוך התעלמות מדברי הנביא ישעיהו שם.

קיראו נא את ישעיהו מט’, ובל תצוטט הפיסקה הזאת במקוטע ותוך הטעיה:

(א) שִׁמְעוּ אִיִּים אֵלַי וְהַקְשִׁיבוּ לְאֻמִּים מֵרָחוֹק יְהֹוָה מִבֶּטֶן קְרָאָנִי מִמְּעֵי אִמִּי הִזְכִּיר שְׁמִי:

(ב) וַיָּשֶׂם פִּי כְּחֶרֶב חַדָּה בְּצֵל יָדוֹ הֶחְבִּיאָנִי וַיְשִׂימֵנִי לְחֵץ בָּרוּר בְּאַשְׁפָּתוֹ הִסְתִּירָנִי:

(ד) וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת יְהֹוָה וּפְעֻלָּתִי אֶת אֱלֹהָי:

(ה) וְעַתָּה אָמַר יְהֹוָה יוֹצְרִי מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב אֵלָיו וְיִשְׂרָאֵל לוֹ יֵאָסֵף וְאֶכָּבֵד בְּעֵינֵי יְהֹוָה וֵאלֹהַי הָיָה עֻזִּי:

(ו) וַיֹּאמֶר נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד לְהָקִים אֶת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב וּנְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד קְצֵה הָאָרֶץ:

(ח) כֹּה אָמַר יְהֹוָה בְּעֵת רָצוֹן עֲנִיתִיךָ וּבְיוֹם יְשׁוּעָה עֲזַרְתִּיךָ וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְהָקִים אֶרֶץ לְהַנְחִיל נְחָלוֹת שֹׁמֵמוֹת:

(ט) לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ לַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ הִגָּלוּ עַל דְּרָכִים יִרְעוּ וּבְכָל שְׁפָיִים מַרְעִיתָם:

(י) לֹא יִרְעָבוּ וְלֹא יִצְמָאוּ וְלֹא יַכֵּם שָׁרָב וָשָׁמֶשׁ כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם וְעַל מַבּוּעֵי מַיִם יְנַהֲלֵם:

(יד) וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי יְהֹוָה וַאדֹנָי שְׁכֵחָנִי:

(טו) הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ מֵרַחֵם בֶּן בִּטְנָהּ גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ:

(טז) הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָּמִיד:

(יז) מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ:

(יח) שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ חַי אָנִי נְאֻם יְהֹוָה כִּי כֻלָּם כַּעֲדִי תִלְבָּשִׁי וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה:

(יט) כִּי חָרְבֹתַיִךְ וְשֹׁמְמֹתַיִךְ וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵךְ כִּי עַתָּה תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ:

(כ) עוֹד יֹאמְרוּ בְאָזְנַיִךְ בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ צַר לִי הַמָּקוֹם גְּשָׁה לִּי וְאֵשֵׁבָה:

(כא) וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ מִי יָלַד לִי אֶת אֵלֶּה וַאֲנִי שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה גֹּלָה וְסוּרָה וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם:

(כב) כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה הִנֵּה אֶשָּׂא אֶל גּוֹיִם יָדִי וְאֶל עַמִּים אָרִים נִסִּי וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן וּבְנֹתַיִךְ עַל כָּתֵף תִּנָּשֶׂאנָה:

ממה מתעלמים המצטטים המטיפים לעושק עם אחר ועושק האלמנה, הדל והיתום?

הם מתעלמים מדבר פשוט:

הישועה כרוכה בצדק חברתי, באור לעניים ולעשוקים.

(ו) וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד קְצֵה הָאָרֶץ:

(ט) לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ לַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ הִגָּלוּ עַל דְּרָכִים יִרְעוּ וּבְכָל שְׁפָיִים מַרְעִיתָם:

(י) לֹא יִרְעָבוּ וְלֹא יִצְמָאוּ

עושי העוון, עושי האי צדק, המרעיבים ומביאי החושך – הם המהרסים. ובעוד ישראל יחזור להיות אור, עושי הרשע והעוולות האחראים לסאוב החברתי ולחורבן – יצאו משם, כפי שנאמר כאן (יט) וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ

(יז) מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ:

הישועה לפי ישעיהו כרוכה בחברה מטוהרת מעוול ואי צדק – עושיהם  ירחקו ויצאו מכלל בני החברה הצודקת, מגלמת הישועה לפי הנביא.

אפילוג:  אנו נושעים בודאי ישועות רבות בחיינו, מהכבלים מקפדי-הטוהר של החטא והרשע, באמצעות החסד והחן הקסום שבטבע. ואם אנו פתוחים לחסד ולאהבה, אזי יהיו בנו גם מעשים. הכיצד? באמצעות אקט ההודייה על כל זה. המעשים הטובים והבונים, ואקט החשיבה הפורה עצמו, הם מעשה הודייה (הפילוסוף היידגר: Denken ist Danken – לחשוב זה להודות).