עו”ד על חופש-הביטוי והלוגיקה המשונה בקפה דה-מארקר: מהי “שפת רחוב”?

שמחה ניר, עו”ד

ידידי, עו”ד אמיר לירן, שהוא גם אחד ממנהליה של קהילת עורכי-דין ומשפטנים בקפה דה-מארקר, מגן על ההחלטה לפסול את עצם הדיון בתבונתה של דורית ביניש. הזמנתי אותו להגיב.

אמיר ידידי,

בעקבות המחלוקת סביב העלאת נושא תבונתה של דורית ביניש בפורום דה-מארקר (שאתה אחד ממנהליו) אתה כותב לי:

האג’נדה הניהולית של קהילת עורכי הדין, היא מצד אחד לאפשר חופש ביטוי, ומצד שני לשמור על אווירה מכובדת ועניינית.

לאפשר לפלוני לקרוא לשופט אלמוני אתה אדם טפש, זה מצד אחד שיא חופש הביטוי ומצד שני שיא דרדור הקהילה לשפת רחוב קשה.

מה שמתאים לאתר כמו קימקא, איננו מתאים לקהילת עורכי הדין.

הבה ננתח את המשפט הרב-מפרקי הזה:

האג’נדה הניהולית של קהילת עורכי הדין, היא מצד אחד לאפשר חופש ביטוי, ומצד שני לשמור על אווירה מכובדת ועניינית.

מעבר לשאלה אם יש לעורכי-הדין כללים נפרדים מאשר לרופאי-שיניים, מהנדסים או מוהלים, אני חותם על כך בשתי ידים, אבל השאלה מה מה “לא מכובד”, ומה “לא ענייני” בדברים שהעליתי בפורום שאתה אחד ממנהליו.

משטרת המחשבות

להזכירך: מישהו אחר, בדיון קודם (נקרא לו משתתף א’), טען – בעלמא, בלי להביא שום אישוש – שדורית ביניש היא טפשה, ואתם לא ראיתם בכך שום פגיעה באווירה ה”מכובדת ועניינית”.

מישהו אחר (נקרא לו משתתף ב’), דרש ממשתתף א’ להביא אישוש לדבריו, ואתם לא אמרתם רגע-רגע, אנחנו לא ננהל כאן דיון בשאלת תבונתה או טפשותה של דורית ביניש… אתם חשבתם, מן הסתם, שדרישתו של משתתף ב’ ממשתתף א’ תישאר ללא מענה, ואז יישאר הרושם שאמירתו של משתתף א’ אין לה יסוד (אפשרות נוספת היא שלא חשבתם כלל, וכבר קשה לדעת מה יותר גרוע).

כיוון שאתם השארתם את הנושא פתוח, באתי אני להרים את הכפפה שהשליך משתתף ב’ לרגליו של משתתף א’, והבאתי עובדות אשר ידועות לכל, חלקן מבית מדרשה של ביניש עצמה, והרגני הרוג – מה “לא מכובד” ומה “לא ענייני” בהבאת עובדות לתמיכה בטענה של חבר בפורום?

מילא, אם הייתי מביא עובדות חסרות-שחר, הייתם רשאים להגיב כפי שהגבתם, כי זה בגדר לשון הרע, אבל מה שהפריע לכם לא היה העובדות – אלא הפרשנות, הבעת-הדיעה, ואם אלה אינן “משטרת המחשבות”, לא אדע משטרת-מחשבות מהי.

מה זה “אווירה מכובדת ועניינית”?

אתה מדבר על “אווירה מכובדת ועניינית”, אבל אני מכיר את הטכניקה של צירוף שני דברים שאינם קשורים זה בזה, כדי ליצור משהו חדש, אשר לא ניתן להתווכח איתו, אבל אני אפריד בין הדבקים, ואתייחס בנפרד ל”אווירה מכובדת” ול”אווירה עניינית”.

באשר ל”אווירה מכובדת”: נניח שאנחנו יושבים על כוס קפה (דה-מארקר או דה-קפאינייטד, לא משנה), ומדברים על חכמתו של צד ג(1) ועל טפשותו של צד ג(2) – שניהם לא נוכחים ולא משתתפים בשיחה – האם האווירה יותר “מכובדת” כאשר אנחנו מדברים על הראשון, ופחות “מכובדת” כאשר אנחנו מדברים על השני?

ובאשר ל”אווירה עניינית”, ומבלי להתייחס לקשר בין ה”אווירה” לבין ה”ענייניות”: מדוע הדיון בחכמתו של איש-ציבור א’ היא “עניינית”, והדיון בטפשותו של איש-ציבור ב’ היא “לא עניינית”? ומדוע הבאת עובדות התומכות בחכמתו של האחד היא “עניינית”, והבאת עובדות התומכות בטיפשותו של השני היא “לא עניינית”?!

מהי “שפת רחוב”?

אתה מוסיף:

לאפשר לפלוני לקרוא לשופט אלמוני אתה אדם טפש, זה מצד אחד שיא חופש הביטוי ומצד שני שיא דרדור הקהילה לשפת רחוב קשה.

וכאן אתה יוצא מהנחה עובדתית לא נכונה בעליל: לא קראתי לדורית ביניש “את טפשה”, ולא דיברתי אליה בגוף שני. היא לא חברה בפורום, ולכן בכלל לא פניתי אליה. אכן,יכול להיות שהיא קוראת את הדברים הדברים המתפרסמים עליה, או שהם מובאים לידיעתה, אז מה? מה רע בכך שאיש-ציבור יידע מה חושבים עליו בציבור?

ובאשר ל”שפת רחוב” – “קשה” או “רכה” – מאימתי המילה “טיפש” היא “שפת רחוב”? ומאימתי הבאת עובדות (הידועות לכל), כתמיכה בעמדתו של צד לויכוח, הינה “שפת רחוב”?!

האם מותר השופט?

ומעל לכל – מדוע לשופט מגיעה “הנחה” בגלל שהוא שופט?

טול, למשל, את עדותו של משה דיין בפני ועדת אגרנט, בה אמר כי המעוזים בסיני לא פונו משום שאחד התפקידים של המעוזים היה לאסוף טייסים שאמורים היו לצנוח בגדה המזרחית של התעלה שעה שיבלמו את הצליחה המצרית ומטוסיהם יפגעו.

את הדברים האלה מביא לנו הד”ר אורי מילשטיין, ועונה לו עו”ד משה מכנס, אשר השתתף בעצמו, כחייל, באותם הקרבות:

אורי, בחייך, אתה קונה בדותה כזו, התפורה בחבלים ואפילו לא בחוטים גסים?. לטייסים העלולים להיפלט ולצנוח, בתקיפת הכוחות המצריים – שדרך פעולתם ומקומם לא היו ידועים כאשר הוחלט להשאיר את המעוזים, לדברי דיין – היה מרחב כה עצום ליפול בכל נקודה בו, עד כי השארת מספר קטן של מעוזים בשטח קטן-יחסית, שממילא בשעת קרב לא יוכלו להוציא כוחות לחיפוש בטייס ולחילוצו, היתה מעשה מופרך מיסודו.

ואני אומר שצריך היה דיין להיות אידיוט מושלם כדי לומר את הדברים האלה בעדותו, ואם לא אידיוט מושלם – טיפש בוודאי, ותראה לי אדם בעל תרבות אשר יגיד שהגדרתו של משה דיין כטיפש היא “שפת רחוב”.

והשאלה היא אם שופט מאמץ את ה”תיזה” הזאת (או אומר בעצמו דברים על רמה כזאת) הוא פחות טיפש מבעל התיזה, ואם אמירת הדברים האלה על שופט היא יותר “שפת רחוב” מאשר אמירתם על פוליטיקאי.

ה”קרשצ’נדו” שלך

אתה מסיים את מכתבך אלי במלים האלה:

מה שמתאים לאתר כמו קימקא, איננו מתאים לקהילת עורכי הדין.

אכן, בהאתר של קימקא ישנה ביקורת קשה ביותר על גורמים שונים – ציבוריים ולא-ציבוריים – אבל איכן ראית שם “שפת רחוב”?

קח, למשל, את המדור חדשות השחיתות, אחד המדורים החשובים באתר. מדור שאומר דברים קשים, בלי לעשות חשבון לאף אחד. מדור שהמילה “טיפשות”, על כל הטיותיה, “קטנה עליו” … איכן מצאת בו “שפת רחוב”?

ואפילו המדור רמת השופט, אשר גם הוא לא עושה חשבון לאיש – ובעיקר לשופטים – הראה לי מילה אחת שהיא “שפת רחוב”!

הייתי מסכם את הדיון הזה בכך שדיבור על “אווירה מכובדת ועניינית”, ובאותה הנשימה לייחס לי (ולהאתר של קימקא) “שפת רחוב” – זה לא מכובד ולא ענייני!

על מה רגשו גויים

הרשה לי כאן, למען הקוראים אשר לא יודעים במה בדיוק התבטאה “שפת הרחוב” שלי, להביא לידיעתם את העובדות להן אתה קורא “שפת רחוב”.

העובדות הן אלה:

האחת: דורית ביניש התנגדה לבחירתם של שופטים בזמן כהונתה של ממשלת-מעבר – ממש “שפת רחוב”!

השנייה: דורית ביניש עצמה נבחרה בתקופת כהונתה של ממשלת מעבר, אבל, ככל הנראה, היא חשבה שאף אחד לא יזכיר לה את זה – ממש “שפת רחוב”!

והשלישית: הוועדה לבחירת שופטים (וולב”ש) אשר קמה לאחר כינונה של הממשלה החדשה הייתה פחות נוחה לדורית ביניש – פחות בהרבה – מזו שכיהנה בזמן ממשלת-המעבר, וגם התוצאה הייתה פחות טובה, מבחינתה, מזו שיכלה להשיג בוולב”ש הקודמת – ממש “שפת רחוב”!

אז ייתכן שטעיתי בעובדות – את זה אתם לא אומרים, כדי לא לשים עצמכם ללעג ולקלס – וייתכן שהעובדות האלה אינן תומכות בטענתו של משתתף א’, אבל כך או כך – זה לכל היותר טעות בהבעת-דיעה, אבל “שפת רחוב”?!

זה מזכיר לי משהו אחר …

באחד מפסקי הדין המשמעתיים ייחסו לי עו”ד ד”ר משה ויינברג וחבר-מרעיו (עו”ד איריס סורוקר, היום שופטת, ועו”ד שבתאי פרימו) “לשון ביבים”, ובעקבות אותו פס”ד כתבתי את המאמר על “לשון הביבים” של שופטי ביהמ”ש העליון, בו הראיתי כי ביטויים שלי, אשר הוגדרו ע”י הנ”ל כ“לשון ביבים”, נמצאים גם אצל שופטי ביהמ”ש העליון, והמסקנה מפסק-הדין – אותו אנחנו חייבים לכבד, גם את הוא אינו לטעמנו – היא שגם שופטי ביהמ”ש העליון חוטאים ב”לשון ביבים”, ר”ל.

אכן, מה לא עושים כדי לסתום את פיותיהם של המבקרים את מערכת המשפט.

אמיר ידידי, אני מצפה להתייחסותך לדברי אלה, וערב יום כיפור הבעל”ט אולי תודה בטעותך.

שנה טובה, וגמר חתימה טובה,

שמחה

________________

עוד בנושא זה:

המאמר ה-3-000 באתר: על חופש הביטוי ועל הלוגיקה המשונה בפורום קפה דה-מארקר

עו”ד על חופש-הביטוי והלוגיקה המשונה בקפה דה-מארקר: אתם לא עושים לי שום טובה!
עו”ד על חופש-הביטוי והלוגיקה המשונה בקפה דה-מארקר: נאום תשובה לעו”ד אמיר לירן

עו”ד על חופש-הביטוי והלוגיקה המשונה בקפה דה-מארקר: נאום תשובה לעו”ד אמיר לירן(2): תרגיל אינטלקטואלי