ב”ה

אתה, שליבך לא היה שלם עם המהלך הזה, היום אחרי שהכל מסתיים, אתה מתחיל לראות את היתרונות של ההתנתקות?

סילבן מתראיין אצל גבי גזית ה”עוזר” לו להתבטא, כשהוא קובע מוסכמות והנחות, ומסווה את קביעותיו בהצבת סימן שאלה בסופן. סילבן אינו מתייחס כלל לארץ ישראל, הוא מדבר על כדאיות המסחר היהודוני, כמו עוכר ישראל, נתניהו: “יתנו יקבלו לא יתנו לא יקבלו”. וליתר דיוק – יקבלו! ונקווה שיתנו (מה, בעצם?). אם לא יתנו(?) אז, בסך הכל, יפלו שוב כמה אלפי בנים יהודים על אותן אדמות שעליהן הקיזו את דמם אבותיהם…

קטע קטנטן –

גבי גזית:

– ברור. בוא נצא לרגע מתוך הנחה שהדבר הזה מצליח. אתה, שליבך לא היה שלם עם המהלך הזה, היום אחרי שהכל מסתיים, אתה מתחיל לראות את היתרונות של ההתנתקות?

שר החוץ-סילבן שלום: 

אני לא הייתי שלם עם המהלך כי הוא מהלך חד צדדי, לא בקשר ליציאה או לא יציאה מעזה. המהלך הצדדי חשבתי שהוא לא מהלך נכון מאחר ואין שום צד שני שמחוייב לביצוע של דברים מסויימים שאמורים להבטיח, שאכן המהלך הזה יצליח.

הפושע, סילבן שלום, הצביע בעד ביצוע מדיניות היודנריין בחבל עזה, במסגרת ביצוע ה”משימה הלאומית” של דן חלוץ, דן הראל ושאר הפושעים נגד העם היהודי ונגד האנושות. ויש לו החוצפה להעיר לנוער המוכה והמושפל על הליכה לפתח-תקווה, במקום ללכת לגליל ולנגב…. שהרי, פתח-תקווה, כפר שמריהו, רמת אביב צהלה וסביון זו נחלתם של ה”ציונים” ה”סוציאליסטים”, שלא יהיה זה פוליטיקלי-קורקט לבלבל להם את המח עם חזון חלוצי, 60 שנה לאחר ש”בנו את המדינה”… לאחר שנתן יד במועל-ידו, ל“משימה הלאומית” לניקוי חבל עזה מן החזון היהודי, הוא נפנה ל“משימה לאומית” חדשה – ישוב הנגב והגליל. לאחר שהחלוצים המקצועיים שוחררו ממשימתם הקודמת, יש להם פנאי לעסוק במשימה החדשה. לא צריך עוד לבנות את חבל ימית, מיותר לבנות את חבל עזה, אז יש המון פנאי, לאותם אידיוטים, בדיוק, אלופי-ביצוע-המשימות-הלאומיות-הסיזיפיות, לבנות את הנגב הבן-גוריוני, להבדיל מחבל עזה, אותו קטע-נגב בו בנו מנודי-הקונצנזוס התישבות לתפארת, ואת הגליל.

והם ילכו – כי הרבנים ציוו. ואסור לבזות תלמידי חכמים… כמו שהלכו ה“ממלכתיים” של גוש קטיף לפתח את איזור יבול ולהזרים דם חדש – “פראזיטי” לקבוצי השמאל פושטי הרגל מחריבי ארץ ישראל, במקום, לפחות, להגיע בהמוניהם ליו”ש, לאחר שויתרו בקלות כזו על ישוביהם, וגם לא חזרו מיד למקום הפשע המוחלט של המדינה שהשמאל בנה. אבל הם, ה”ממלכתיים”, מחלו, בעת ביצוע הפשע, ממש, לנבלות שגירשו אותם, עד כדי חיבוקים ונשיקות וגרירתם של הפושעים לתוך מעגלי ריקודי-השמחה לרגל נצחון ה”ממלכתיות” – “בנצרים ישראל תנצח”, ואכן היא ניצחה, ובגדול!

הכושי עשה את שלו, הכושי חייב ללכת… ל”משימה לאומית” של כווווולם.

בשעתו אמר רבין, שר”י, שהוא ראש ממשלה רק של 98% של העם, כשהוא מוציא מכלל “ישראל” את ה”מתנחלים”.

ה“דמוקרטים” הנאצלים התבכיינו שאחוז שולי וזניח של העם כופה עליהם את אמונותיו ודעותיו.

במבי ויאיר שלג התמקדו בגגות הרעפים האדומים ושאלו – איך נתנחל בלבבות…

וכמובן, כל עם ישראל יודע, שהתקציב הלאומי, כולו, נשפך ל”התנחלויות”, ל-2% של האוכלוסיה, ועל כן לא היה לחינוך, לא לזקנה במסדרון בית החולים, לא לגמילה מסמים, לא לשום דבר. הכל בגלל ההתנחלויות, גם האיידס…

אבל, אלה הם שני האחוזים שעושים את כל העבודה בשביל 98% של העם ה”ישראלי”. הם חוטבי העצים ושואבי המים. וכל האחרים אינם עושים דבר, אלא כשהם נקראים לדגל החורבן, אז כל השמאל מתגייס. אלפים מבני התנועה הקיבוצית התנדבו לגרש יהודים מארצם, להחריב את עמל חייהם ולהשפילם עד עפר. הם אינם מתנדבים לבנות את הגליל והנגב, למשימה זו מזעיקים שוב את 2 האחוזים ומחנם. והרי הנגב והגליל הם בקונצנזוס, לא? למה לא הולכת חלאת המין האנושי שהחריבה מה שבנו אחרים, לבנות את הגליל והנגב? למה שוב נקראים לדגל ה”פראזיטים”? למה המדינה שהשמאל בנה אינה יוצאת בקריאה כזו ל”דמוקרטים”, הדואגים לה ול”שלטון החוק” שלה, ומגינים על ה”דמוקרטיה” בחירוף גבלסי, מפני ה”סכנה לדמוקרטיה”? למה לא הם?

טוב, כבר אמרנו. ראשית, זו חלאת המין האנושי. שנית – הם פראזיטים אידיאולגיים, כי זה טבעם של ה”סוציאליזם” וה”קומוניזם”, לנצל וגם לרצוח אחרים וגם להציג את קרבנותיהם כנצלנים, שאותם יש להכות, להשפיל ולהשמיד.

מי היו הרצים והנופלים ראשונה בפארסת לבנון השניה? כמובן אותם תינוקות שנישבו, הם בחטאם מתו, אך יותר מזה, בחטא רבותיהם והוריהם שחינכו אותם לאהוב חינם את תמצית השטניות, בשם ה”ממלכתיות” ו”אחדות ישראל”. הם הקריבו את עצמם, למעשה, לקידום הרשע עלי אדמות, גם אם לא התכוונו לכך.

ושוב מתגייסים הרבנים לקידום מדיניות בן-גוריון – מינימום יהדות, מקסימום הסחת הדעת מן העיקר, וזה, למעשה, אותו הדבר. כל ענין העלאת הנגב והגליל על ראש “משימתנו הלאומית” בא להסיט את היהודים מן העיקר – בנין ארץ ישראל.

לחזור הביתה

בימים אלה של התגשמות “החזון הציוני”, של הקפאות וחורבן ארץ ישראל, לסירוגין, חייבים אנשי שלומנו לנהור ליהודה, לשומרון, לבנימין ולעזה ולגולן,

מדהים שעד כה לא קמה שום התארגנות מזויינת לשיבה לחבל עזה. או, לא כל כך מדהים; זמנם של המכבים עבר, כנראה, אין מתתיהו ואין יהודה, יש “רבני הציונות הדתית”, המצדדים ב”ממלכתיות” מתייוונת, אם לא למטה מזה!

בימים אלה של התגשמות “החזון הציוני”, של הקפאות וחורבן ארץ ישראל, לסירוגין, חייבים אנשי שלומנו לנהור ליהודה, לשומרון, לבנימין ולעזה ולגולן, לכל אותם חלקי ארץ ישראל שהמדינה ה”ציונית” עושה את מיטבה להחריבם. במשך השנים תפסה תאוצה עלילת-הדם בדבר התרכזות הציבור שלנו בבנין יש”ע, תוך התעלמות מצרכי עם ישראל… וזו הסיבה שלא התנחלנו בלבבות העם… אז, לענין ההתגייסות של אנ”ש לכל משימה, ראה לעיל (“החזון הציוני” (א) למה הם מנצחים?). לאותה עלילה הצטרפו כל רקדני ה“מה יפית” מסוגם של במבי ויאיר שלג.

ואם, אכן, היה זה עיקר דאגתנו, מה מובן יותר מזה? וכי היה מישהו אחר שיבנה ב“שטחים”? אפילו את הנגב והגליל שלהם אינם בונים. במשך כל השנים בהם הם קראו לנו: “תחזרו הביתה”, או, “תחזרו לארץ….”, הם התכוונו למקלט-הלילה שלהם. לאין ולאפס שלהם. אבל, אם אכן, הנגב והגליל הם ביתם שבתוך הקו הקדוש, מדוע לא עשו דבר כדי לבנותם? מדוע לא השתלטו בהם על כל חלקה טובה? מדוע הניחו למרצחי הג’יהאד, בחסות אהרון ברק, להשתלט עליהם? כרגיל, חיכו הפראזיטים המתבכיינים ל”פראזיטים”, שיעשו בשבילם את כל העבודה. אז הגיע הזמן שאנ”ש יבינו, שיש להשאיר גם מעט עבודה לטפילים האלה. שיעשו משהו למען עצמם, ולא יעסקו רק בעשייה של חורבן-היש, בהרס מפעל חייהם של אחרים, העושים מה שהם עושים למען כלל ישראל ולא למען ספק את תאוות ההרס והחורבן של האופיר פינס’ים והאורי אבנרי’ם – אשפת האדם.

עד מתי ניתן לאויב להסב לאחור את שיבת-ציון, להחריב עלינו את ארץ ישראל, את מורשת ישראל, ולהחריב אותנו, רק כדי לספק את שנאת ישראל שלו? האם השתגענו לגמרי? מה קורה פה? עד מתי נניח ל”קהיליה הבינלאומית”, שעליה נשענים המוסרים והרודפים בשקריהם ובשנאת-ישראל שלהם, להשיב אותנו אל “חזון השלום” הצ’מברלייני-בן-גוריוני? האם אבד מכם לגמרי יצר הקיום? אבדה אהבת הארץ? אבדה האמונה באמת, בצדק, במוסר ובאנושיות? עד מתי ניתן לביבי’ם להטביע אותנו בביב השקרים האובמה’ים? עד מתי נמשיך בתהליך חילול ה’, בתהליך איבוד עצמנו לדעת, ובלבד שלא לאבד את “אהדת העולם”, שאותה אנו מקבלים רק כאשר מובטחת השמדתנו? עד מתי נלך שולל אחרי שקר עצמת ה”לחצים” אמריקניים? עד מתי יגדל פחדנו מבשר ודם, רימה ותולעה, חסרי תוחלת ואפסים באופן כללי, יתר על פחדנו מפני הקב”ה? עד מתי נוזיל את דם בנינו שנפלו על הגנתנו ועל הגנת ארצנו? עד מתי נניח לבני-שטן מסוג שמעון פרס, לחלל את זכר הנופלים על קידוש-ה’, באמירות: “הם נפלו במלחמה על השלום”. עד מתי נסבול את התועבה הזו?

מתי יקום לנו המכב”י הקורא: “מי לה’ אלי”? בל יהין איש ללכת לנגב ולגליל ולהסיח דעתו מבנין יש”ע והגולן! ההתנהגות הזו של הליכה זומבית ל“קול אדוניו” היא חילול ה’! לאחר שנכבוש את יש”ע, נוכל להתפנות לכיבוש הגליל והנגב. הערבים מעולם לא היוו בעיה, הם רק שכירי הרובים של “המדינה שהשמאל בנה”. בעזרת ה’, לאחר ביעור הרע מקרבנו, יתקיים החזון היהודי, חזון נביאי ישראל, ועם ישראל ישוב לכל חלקי ארצו, בגבולות ההבטחה. מצבנו הקשה היום, איננו מצב אובייקטיבי, את המצב הזה הבאנו עלינו בכח נכליה ושטניותה של ה”ממלכתיות”, הפושעת נגד ה’, נגד העם היהודי ונגד האנושות, גם אם האנושות אינה יודעת זאת!