ב”ה

על כל פשעים תכסה “דמוקרטיה” (ב)

“… כל הגדרה מן ההגדרות המרובות של הדמוקרטיה מבטאה, על כרחה, השקפה מסויימת. ועפ”ר גם דעה או שיפוט על הדמוקרטיה, והמשמעויות הרבות והשונות המוכנסות במושג זה משקפות עפ”ר מגמות שונות וסולמי ערכים שונים… עקרונות אלה מופרים, ובכך נהרסת הדמוקרטיה –

אם, למשל, הרוב של היום, בתוקף היותו רוב, מונע מן המיעוט של היום את האפשרות ליהפך לרוב של מחר, כגון, על ידי שלילת הזכויות האזרחיות של חופש הביטוי וההתארגנות.

לפיכך, יש טוענים להנהגת הגבלות חוקתיות של הכרעות הרוב…

כדי למנוע את הפיכת זכות ההכרעה של הרוב למקור של עריצות הרוב כלפי המיעוט, או למקור של פגיעה בזכויות יסוד” (ד”ר מנחם זליגר – דמוקרטיה – האנציקלופדיה העברית, תשכ”ט).

ב”ישראל” אין דמוקרטיה בכל הגדרה שהיא

המדינה שהשמאל בנה איננה ולא היתה מעולם דמוקרטיה! יתר על כן, לאזרחי ישראל אין מושג דמוקרטיה מהי. אחת לארבע שנים (ולעיתים במרחקי זמן קטנים יותר) מורשים האזרחים לשלשל את אותיות הא”ב לקופסת קרטון, ובזה מסתיים תפקידם ה”דמוקרטי”. בפתקי הנייר עליהם נרשמו אותיות הא”ב אי אפשר אפילו לנגב, כל מה שנותר מן הפתקים ומכל כרזות ההבטחות-באספמיה הן ערימות אשפה וזיהום אויר. הפושעים, בעלי הזרוע, עושים “דילים”, הנוגדים קטבית את רצון העם, ויותר מזה, את טובתו, כי בעלי הזרוע יודעים “יותר טוב ממני יותר טוב ממך מה טוב בשבילי מה טוב בשבילך” – “שלום” כבר אמרנו? ו”דמוקרטיה”?

לא תיתכן כלל דמוקרטיה לאחר כשלושים שנות שלטון אבסולוטי רציף של ה“ציונות הסוציאליסטית” ב“דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון”, וזאת לאחר שנות שלטון רבות של ה“הסתדרות הציונית” ו“הסוכנות היהודית”, בראשות שונאי ישראל, חיים ויצמן ובן גוריון, מיסודו של שלטון המנדט הבריטי.

בהתאם להצהרתו של אליהו גולומב: “מנגנון התעמולה בידינו ואנו נכוון את כותב ההסטוריה…”, נשטף מוחו של העם הזה במשך עשרות בשנים ב“דמוקרטיה מעל לכל”, במקביל “שלום מעל לכל”, ומתחת לכל, אם בכלל – עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל. אלה, האחרונים, אינם נחשבים כלל. אילו היתה זאת מדינה יהודית, כפי שהיא חייבת להיות בארץ ישראל, היו כל ה”דמוקרטים” עומדים לדין על פי תקדים משפטי נירנברג, בתוכם הפרופ’ אוריאל רייכמן, ולו רק בגלל ההשוואה שהוא עושה בין הנאצים לפרטיזנים. לשוחרי חורבן “ישראל”, בתוך תאוותם העצומה להשמיד את העם היהודי, יש תואמים, אליבא פרופ’ רייכמן – קרבנותיהם, שהם גם קרבנותיו של אוריאל רייכמן וה”דמוקרטיה” שלו.

וכך פוסק הרייכמן: “יש לומר בבהירות שההבדל בין הקוראים לפעילות מצד מדינות אחרות נגד ישראל לבין הקיצונים כמו נוער-הגבעות איננו גדול…”.

ולדעתי, אין שום הבדל בין הקוראים לפעילות מצד מדינות אחרות נגד “ישראל” לבין הקוראים למדינה הזרה מכולן, “ישראל”, לפעול נגד היהודים, כלומר,  אין כמעט הבדל בין אורי אבנרי לאוריאל רייכמן. ההבדל הקטן הוא – אבנרי אינו מתחפר מאחורי הדמוקרטיה במלחמתו בעם היהודי, ואילו אוריאל רייכמן מתכסה בעלה התאנה של ה”דמוקרטיה”.

אוריאל רייכמן רוצה את המונופול על חורבן ישראל. רוצה שאת כל הקרדיט לחורבן תקבל “הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון” מיסודו של השמאל, מבלי להתחלק בכך עם מדינות אחרות. בכל דור דור, במשך שנות אלפיים, קבלו רק הגויים את הקרדיט, עכשו, כש”ישראל” ככל העמים, חברה בקהיליה-הבינלאומית, ראויה היא שיינתן לה הכבוד הזה – להוביל את האנטישמיות הבינלאומית. יראה כל העולם שה”ישראלים” אינם נופלים מאחרים בשנאת ישראל, ואינם נופלים מהם בביצוע מדיניות היודנריין, תחום-המושב וכדומה, ואף עולים עליהם, כי ה”ישראלים” עושים כל דבר טוב יותר!

מדיניות מדינת בן גוריון, שאותו מרבה אוריאל רייכמן לצטט, מושתתת על ערכים דומים לערכי המדינה הסטאליניסטית, בהבדל עצום אחד – לסטאלין, כמו לבן-גוריון, לא היה אכפת כלל וכלל להשמיד בני-אדם, בין שהיו אלה בני עמו וכמובן יהודים. רוסיה, בכלל, והמשטר הסטאליניסטי, בפרט, לא פיגרו אחרי היטלר בהשמדת יהודים, ואף עלו עליו, אולם, סטאלין לא היה מוכן לוותר גם על שעל אחד של מה שהוא תפס כאדמות הקדושות של אמא רוסיה, והצליח להוביל את נתיניו לקרב על סכום אפס, בו הם הביסו את גרמניה הנאצית. ואילו בין חסידי בן-גוריון וחסידי חיים ויצמן התקיים ויכוח, למי משניהם יש זכות-ראשונים לייזום “תכנית החלוקה”: “לאחר שקמה מדינת ישראל התפתחה כעין תחרות מי מהשנים ראה ראשון בפתרון החלוקה פתח-הצלה לציונות המדינית וכביש מהיר למדינה, וייצמן או בן גוריון…. עמל חייו של ויצמן עד כה לא היה כלל מוקדש לפתרון ממין החלוקה. לוּ יוחסו הדברים האלה לבן גוריון היה להם בסיס איתן יותר. שכן, רעיון החלוקה היה גלום בתפיסתו הציונית מראשיתה וחזר והופיע בכל אחד ואחד מגלגוליה….” (שבתי טבת, הדרך לאייר).

עובדה, בעשר שנותיו הראשונות בארץ ישראל, בהן התהלך בארץ לארכה ולרחבה, כולל עבר הירדן המזרחי, לא עלה גם פעם אחת לירושלים, תועבת נפשו! את ממשלתו הקים בתל-אביב. כל מעשיו החיוביים של בן-גוריון היו אילוצים שניכפו עליו, אך תמיד הצליח לזכות בקרדיט עליהם… ובזה עוד ידובר…

גם בריטניה שתרמה רבות להשמדת היהודים, כמו כולם, לא היתה מוכנה לפגוע בעצמה. רק ה”דמוקרטים” ה”ישראלים” מוכנים לפגוע גם בעצמם, ובלבד שיוכלו להתעלל ביהודים עד חרמה. כבר אז, בקש בן גוריון את עזרת הבריטים בחיסול יריביו הפוליטיים וגם מסר אותם לתליה. כמו כן, הלשינו אנשי בן-גוריון באזני שלטונות המנדט על המקום ותאריך יציאתן של אניות המעפילים בפיקוד האצ”ל. כי ה”דמוקרטים” ה”ישראלים”, בדיוק כמו ה“שאהידים” המוסלמים, מוכנים למות על מזבח הכחדת היהדות.

אפילו הסטוריון הבית, יגאל עילם, מעיד על בן-גוריון, ש“סטלין היה קטן לעומתו”. ומכיוון שהיטלר היה קטן לעומת סטאלין, אז, זה פתרון המשוואה = היטלר היה קטן קטן לעומת בן-גוריון, אבי “המדינה”, שאוריאל רייכמן דואג כל כך לזכויותיה ה”דמוקרטיות” לבצע בכוחות עצמה, ללא עזרה מבחוץ, את פשעיה נגד העם היהודי.

פוקד עוון אבות על בנים

כתוב: “ אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה “. יש הקובעים סימן שאלה בסופו של משפט זה: אבות אכלו בסר ושני הבנים תקהינה? איפה הצדק? למה מחייבים את הבנים לשלם עוון אבותיהם? והתשובה: “ פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי”. לשונאי! רק כשהבנים משלימים את עוון אבותיהם והולכים בדרכיהם הנפשעות, הם משלמים את מלוא המחיר – המלאכה נקראת על שם גומרה…. ומכיוון ש”ישראל ערבים זה לזה”, כולנו משלמים את מחיר עוונותיהם של הרייכמנים.

אבל: “וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי”:  שמות פרק כ

כאן בארצנו עומדת לנו רק זכות אבותינו, בהחלט לא זכותנו, אנו, שהנחנו לרייכמנים לבצע את הפשעים האיומים ביותר כלפינו. רק נוער-הגבעות ומעשיהם, היא זכותנו לארץ ישראל. רק מעשיהם הם המקנים לנו זכות כלשהי בארץ הזו, כי הם אוהביו ושומרי מצוותיו של הקב”ה, הם ממשיכי שלשלת האבות, מגינים על זכותנו לארץ אבותינו. רק בזכותם עדיין קיימים כאן אוריאל רייכמן והמדינה המתועבת שלו. ויש לו החוצפה לבקר אותם!! רק הם עושים את הדבר שלמענו שבנו לארץ אבותינו, והמהרס והמחריב הזה, הנבל ברשות ה”דמוקרטיה”, מעז פנים נגדם.

והיה אם יבוא אותו יום שחור, בו ינצחו, ר”ל, אוריאל רייכמן ומדינת הדמים והזדון שלו, יפסיד כל עם ישראל את חייו ואת ארצו. כפי שהדברים נראים היום, יש יתרון עצום לרשעים, זאת משום שה“ממלכתיים” מעדיפים אותם, את האטדים, על “העשבים השוטים”, מקדשי שם ה’ ושם עם ישראל, שבזכותם אנו עדיין חיים. ובכן, נתפלל כולנו ביתר כוונה – “כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ”! לאלתר, אמן!

 (כו) הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְקֹוָק וְזָרַעְתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה זֶרַע אָדָם וְזֶרַע בְּהֵמָה:

(כז) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׁקַדְתִּי עֲלֵיהֶם לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וְלַהֲרֹס וּלְהַאֲבִיד וּלְהָרֵעַ כֵּן אֶשְׁקֹד עֲלֵיהֶם לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ נְאֻם יְקֹוָק:

 (כח) בַּיָּמִים הָהֵם לֹא יֹאמְרוּ עוֹד אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה:

(כט) כִּי אִם אִישׁ בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת כָּל הָאָדָם הָאֹכֵל הַבֹּסֶר תִּקְהֶינָה שִׁנָּיו: ס ירמיהו פרק לא