ב”ה

 

 

 

 

שאו ציונה נס ודגל 

 

מילים: נח רוזנבלום
לחן: נח זלודקובסקי, עממי חסידי

 

שְׂאוּ צִיּוֹנָה נֵס וָדֶגֶל

דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה

מִי בָּרֶכֶב מִי בָּרֶגֶל

נֵעָשׂ נָא לַאֲגֻדָּה.

 

יַחַד נֵלְכָה נָא נָשׁוּבָה

אַרְצָה אֲבוֹתֵינוּ

אֶל אַרְצֵנוּ הָאֲהוּבָה

עֶרֶשׂ יַלְדוּתֵנוּ.

 

שׁוּבוּ, שׁוּבוּ מִמֶּרְחַקִּים,

אַרְצָה אֶרֶץ אָבוֹת!

נוּסוּ נוּסוּ מִמַּעֲמַקִּים

בְּעֶזְרַת שׁוֹכֵן עֲרָבוֹת.

 

אָז עַם נִהְיֶה כְּמוֹ הָיִינוּ,

מֶנּוּ יָתֵד פִּנָּה.

אָז אַךְ שְׂחוֹק יִמָּלֵא פִּינוּ,

וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה!

 

רוּח יוֹאָב תַּלְבִּישֵׁנוּ,

רוּחַ גְּבוּרַת צְדָקָה,

בְּעַד עַמֵּנוּ, בְּעַד אַרְצֵנוּ

חִזְקוּ וְנִתְחַזָּקָה!

 

אַל נָא יָבוֹא מֹרֶךְ בָּנוּ

מִפְּנֵי חֶרֶב יוֹנָה –

נִקַּח לָנוּ מַה שֶּׁלָּנוּ,

נִשָּׂא נֵס צִיּוֹנָה!

 

 

מילים: הלל אביחנן ברגמן
לחן: מרדכי זעירא

 

לְמוֹלַדְתִּי הֵבֵאת אוֹתִי
בְּיָם גַּלִּים וָקֶצֶף.
אֶשַּׁק תְּרָנַיִךְ אֳנִיָּתִי,
לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ לָנֶצַח.

פָּקַד ה’ פִּנַּת צִיּוֹן הַנִּדַּחַת,
הוֹ, מַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יַחַד.

זָקְנָה מְאוֹד אִמִּי הוֹרָתִי,
יָפְתָה מִכָּל אֵם חוֹרֶגֶת.
טוֹבוֹת חָרְבוֹת מוֹלַדְתִּי,
מִכָּל קִרְיָה חוֹגֶגֶת.

פָּקַד ה’ פִּנַּת צִיּוֹן הַנִּדַּחַת,
הוֹ, מַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יַחַד.

למולדתי הבאת אותי
בים גלים וקצף.
אשק תרנייך אונייתי,
לא אשכחך לנצח.

פקד ה’ פינת ציון הנידחת,
הו, מה נעים שבת אחים גם יחד.

זקנה מאוד אמי הורתי,
יפתה מכל אם חורגת.
טובות חורבות מולדתי,
מכל קריה חוגגת.

פקד ה’ פינת ציון הנידחת,
הו, מה נעים שבת אחים גם יחד.

 

 

 

 

מילים: אברהם לוינסון

לחן: משה ביק 

 

 

נבנה ארצנו, ארץ מולדת,

כי לנו, לנו ארץ זאת.

נבנה ארצנו, ארץ מולדת,

זה צו דמנו, זה צו הדורות.

נבנה ארצנו על אף כל מחריבינו

נבנה ארצנו בכח רצוננו.

קץ עבדות ממארת,

אש חרות בוערת,

הוד תקווה מזהרת

בנו יסעירו הדם,

צמאי חרות,

קוממיות,

נצעד בעוז לקראת שחרור העם.

 

נקום, נלכה יחד קדימה,

נוסיפה כח, עוז נגביר.

נקום, נלכה יחד קדימה,

תקות עם נצח דרכנו תאיר.

כולנו אנו, דגלי מחנה פוסע,

כולנו אנו, צלילי שיר דרור בוקע,

צליל מלב פצוע,

גיל בלתי ידוע,

שביל עוד לא קבוע

בנו יסעירו הדם.

ובצעד און

ובטחון

נצעד בעוז לקראת שחרור העם!

 

 

 

 

פֹּה בְּאֶרֶץ חֶמְדַּת אָבוֹת

תִּתְגַּשֵּׁמְנָה כָּל הַתִּקְווֹת,

פֹּה נִחְיֶה וּפֹה נִצֹּר,

חַיֵּי זֹהַר חַיֵּי דְּרוֹר,

פֹּה תְּהֵא הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה,

פֹּה תִּפְרַח גַּם שְׂפַת הַתּוֹרָה.

 

נִירוּ נִיר, נִיר, נִיר,

שִׁירוּ שִׁיר, שִׁיר, שִׁיר,

גִּילוּ גִּיל, גִּיל, גִּיל,

כְּבָר הֵנֵצּוּ נִצָּנִים.

 

נִירוּ נִיר, נִיר, נִיר,

שִׁירוּ שִׁיר, שִׁיר, שִׁיר,

גִּילוּ גִּיל, גִּיל, גִּיל,

עוֹד יָבוֹאוּ זֵרְעוֹנִים.

 

 

   מילים בשפת המקור (יידיש):

 

מיט דעם וואנדערשטאָק אין האַנט,

אָן אַ היים אוּן אָן אַ לאַנד,

אָן א גואל, אָן אַ פרייַנד,

אָן אַ מאָרגען, אָן א הייַנט,

ניט געדולדעט נאָר געייאָגט,

וווּ גענעכטיקט ניט געטאָגט.

אימער וויי, וויי, וויי,

אימער גיי, גיי, גיי,

אימער שפאַן, שפאַן, שפאַן

כל זמן כוח איז פאַראַן…

 

אונדזער גבֿורה ליגט אין שטױב,

אונדזער תּורה איז רױב,

אונדזער נאָמען – אַ געפֿאַר,

אונדזער ײחוס נאָר אַ צער,

אונדזער גאונות נאָר אַ חטא,

אונדזער פֿײַנקײט אַ געשפּעט…

אימער שלעכט, שלעכט, שלעכט,

אימער קנעכט, קנעכט, קנעכט,

אימער זוך, זוך, זוך,

זעגן אין דעם שונאס פֿלוך…

 

און אַזױ-אָ יאָר נאָך יאָר,

און אַזױ-אָ דור נאָך דור,

אָן אַ האָפֿענונג, אָן אַ צװעק,

אײַנגעהילט אין גרױל און שרעק,

װאַנדלען מיר װילד-אױס װילד-אײַן

פֿון יסורים נאָר צו פּײַן…

אימער טרעט, טרעט, טרעט,

אימער בעט, בעט, בעט,

אימער נױט, נױט, נױט

און קײן גליק זאָגאַר צום טױט.

 

על השיר

 

את השיר ואת הסיפור המרתק העומד מאחוריו חקר אליהו הכהן.

זהו גלגול של השיר היידי “גלות מאַרש” (גּוֹלוּס מַרְשׁ) שאת מילותיו כתב מוריס רוזנפלד. השיר נכתב בעקבות הציור “גלות” של שמואל הירשנברג ומילותיו תואמות את התחושה המדכאת שמשדר הציור.

את המנגינה הביא עמו לארץ חנינא קרצ’בסקי, ולכבוד טיול שערכה גימנסיה הרצליה לגליל כתב ישראל דושמן את הנוסח העברי המנוגד ברוח לשיר המקורי, וקרצ’בסקי עיבד את המנגינה והתאים אותה למילותיו של דושמן ולרוחן.

להלן תרגום חופשי של המקור:

מארש הגלות
עם מקל הנדודים ביד,
ללא בית וללא ארץ,
ללא גואל, ללא חבר
ללא מחר, ללא היום,
אין סובלנות, רק רדיפה,
היכן שֶׁלָּנִים לא נשארים (למחרת).
תמיד עֶצֶב, עֶצֶב, עֶצֶב,
תמיד לֵךְ, לֵךְ, לֵךְ,
תמיד נְדֹד, נְדֹד, נְדֹד
כל עוד יש כוח.

גבורתנו מוטלת באבק,
תורתנו היא גזל,
שְׁמֵנוּ – סכנה,
הייחוס שלנו – רק צער,
גאונותנו היא רק חטא,
הוֹגנוּתֵנוּ לַעַג.
תמיד רַע, רַע, רַע,
תמיד עֶבֶד, עֶבֶד, עֶבֶד
תמיד חַפֵּשׂ, חַפֵּשׂ, חַפֵּשׂ
ברכה בקללת השונא.

וכך – שנה אחר שנה,
וכך דור אחר דור,
ללא תקווה, ללא מטרה,
עטופים באימה ובפחד,
מתהלכים אנו בפראות (בברבריוּת)
בייסורים רק לסבול.
תמיד דְּרֹךְ, דְּרֹךְ, דְּרֹךְ,
תמיד בַּקֵּשׁ, בַּקֵּשׁ, בַּקֵּשׁ,
תמיד עוני עוני עוני,
אין (מעט) אושר אפילו לפני המוות.

בגולה הושר “שם בארץ חמדת אבות” וכך נדפס למשל בשירון “הבה נשירה” (לייפציג 1935), עמ‘ 117