הגאווה שנסקה לרקיע עם מבול הכשרונות האותנטיים ב”כוכב נולד” התקפלה במהירות בארוויזיון 2009, עם המילים הצורמות מסוג, “נורווז’ – דיס פואה, איזראעל – דה פואה”.  היש אשמים נוספים לביזיון הארוויזיון, פרט לשיר המשמים והמלחין הגרוע, חרף מסר השלום ומירה עוואד הנהדרת?  כל כך למטה זה ראוי?

האשמה בדומה, כרוכה במדד נוסף ובאלה שהישגם בו הוא “דיס פואה” – אינדקס השדי”ם:

 ה’ – הונאה (של הציבור בישראל, הקהילייה הבינ”ל, ארה”ב והפלשתינאים);

 ש’ –שחיתות;

 ד’ – דמים;

 ימ’ – יזימת מלחמות.

וכי איך מסר שלום-הארוויזיון במוסקווה יכול לשכנע – מול שיאני הדיס פואה במדד השדי”ם, קובעי מדיניות ישראל? נתניהו? לא בהכרח. היו שפילסו את דרכו. וכי איזה דמים שפך, איזה מצור על עזה ערך? איזה שוחד קיבל, איזו מלחמה יזם? הונאה? אבל הוא מצהיר גלויות במקום שאולמרט (“ויתורים כואבים”. שחיתות? יש) וברק (“נתתי הכל בקמפ דיויד”; העמותות העלומות, בחירות 99, בסעיף “שחיתות”) –  עסקו בהונאה רבתי.

“במלחמת עזה שיקמתי את ההרתעה הישראלית”  מצהיר ברק, ומבהיר למה הכוונה – “בתי הקברות בעזה” (שהתמלאו בנשים, עוללים וזקנים). רק שהעולם לא מתרשם מהדיס פואה שניתן בישראל בזה האופן:

– הונאה: “ממזר, גבר. מה הוא, פראייר”?

– שחיתות: “כל הכבוד, שיחק אותה זה”

– דמים: 

“הפוך לבנו לאבן לבל יך ולבל ירך.

בנסוע דגלנו על דמם אשר נשפך”.

לא, זה לא מזמור נאצי. זה המשורר  ש. שלום, חתן פרס ישראל, בפרק “תפילה למערכות ישראל”, “מקראות ישראל 1972″ שנלמד בבתי הספר בישראל, בצו משרד ה”חנוך והתרבות”.

– יזימת מלחמות:
תקוות ברק ניכזבה כאן. הקהל העדיף לבסוף את המקור האותנטי, הימין, להצהרות לוחמנות ישראל (הגם שלא למלחמות ישראל, פרט למלחמה אחת – לבנון 1982). רגע, בעצם לא ניכזבה. הוא הירויח ביושר את מקומו בממשלה הפשיסטית ביותר בתולדות ישראל. “סולל הדרך” כבר אמרנו? וגם אולמרט זכור לטוב.

 

ועכשו – מה לעשות, נתניהו הסתבך בפיתוי קטלני עם תלמידי כהנא וד”ר ברוך (“הגבר”…) גולדשטיין. מה כבר היה רע בקואליציה עם ציפי ליבני? פיתוי – כי זה היה כשלון צפוי מראש לכו_לם, לכל עם ישראל. אובמה הוא לא האיש של “מסעות דילוגים”, “חלון הזדמנויות” “הפכנו כל אבן, אין עם מי לדבר” ולחילופין “אנו מוכנים לויתורים כואבים, כואבים מאד” – וכל אותו מלל  שאיפשר את התעצמות “מפעל” ההתנחלות ונידלו”ן אדמות הפלשתינאים. הדיס פואה במדד השדי”ם הישראלי, הוא שנתן לגיטימצייה מלאה מבחינת דעת הקהל בעולם, לשנע את ניפנוף ישראל מהטרף  שבמלתעותיה, הזים ומזים את צדקתנות ה”הסברה” הישראלית ושקריה. מתוך שלא לשמה בא לשמה, שהרי סוף סוף מצטייר שלום אמת, או כפי שאמר אובמה – “זה בראש וראשונה אינטרס ישראלי”.

_________

זה ניצחון רוח האדם למרות הכל? וכאן אנו מגיעים דווקא לחג השבועות הנוצרי, שנחוג בימים אלה. יש בו מסר אוניברסלי: לפי האמונה, רוח הקודש ירדה בו לפני 2000 שנה על האנושות כולה. האתאיסט יאמר – הרי “אלוהים לא עושה בעצם כלום”, השבכני”ק יאמר במרתף ההוא, “היכן אלוהיך עכשו”? אפילו המוסלמי והיהודי יאמרו: אלוהים אחד, ולא שלוש ישויות. אבל מדובר בשלוש פנים של אלוהות אחת, כמו שלמטבע אחת יש שני צדדים. ולמה זה חשוב? בגלל למשל רוח הקודש, שהיא האלוהות (כמו ישוע והאב). והשבכני”ק הרי יאמר למוסלמי, כאמור: אם האל כביר, למה עכשו הוא לא עוזר לך? וכי אינך צודק? אז למה ככה? איפוא אלוהים?

אבל אלוהים הוא גם רוח-הקודש. כל פועל משמעותי של האדם הוא באמצעותה.  האל פועל באפקטיביות באמצעות האדם, הפועל מצידו בכוח רוח-הקודש. כך לגבי כל המצאה מדהימה ומיטיבה, כל רעיון חברתי מקדם, כל ניצחון של רוח האדם, כל התקדמות משמעותית, שהיא ניצחון על השטניות, באמצעות מה שמכונה רוח האדם.

השבכני”ק המפר סדרי העולם האמיתי, בסופו של יום יועמת מול רוח האדם, שהיא בחסד רוח הקודש.