לו הייתה ישראל מדינה דמוקרטית ולא רפובליקת בננות, שמחזיק צבא למימוש מלוא תאוותיו – רב-אלוף גבי אשכנזי, כישלון צבאי לא קטן, היה מודח בתחילת השבוע שעבר בשל התפרצותו על ראש הממשלה בדיוני התקציב.

אין די בהתנצלות – כיוון שלראש הממשלה אין זכות למחול על כבודו, שהוא כבוד האזרחים, הנאנקים תחת עול המסים ותחת עומס הביטחון, שאינו מניב כל תוצאות ראויות. האזרח הישראלי נושא על כתפיו הדלות את המנגנון המנופח והכושל של צה”ל ושל מערכת הביטחון. הגיע סוף-סוף עת החשבון – או ליתר דיוק, זמן הקיצוץ.

הקיצוץ לא בא, כיוון שחרב הגיליוטינה לא ירדה על התקציב המנופח לביטחון בשל קומבינה פוליטית ולא בגלל צורכי הביטחון. כל מי שעינו בראשו, וקרא את הניתוחים הכלכליים, הבין, שיש לקצץ מאוד את תקציב הביטחון – גם למען ביטחון ישראל.

כרגע עומדים האינטרסים במצב מעניין: מחד גיסא צורכי המדינה ומצד שני סל ההטבות השמנות לקצונה ולעובדי מערכת הביטחון. כשילדיכם יחזרו עם כישלון נוסף במבחנים הבין-לאומיים; שלא יידעו דבר על קיומה של השפה העברית; שיהיו בורים באנגלית, בחשבון, בגיאוגרפיה, בתולדות עם ישראל ובעוד מקצועות – זכרו לאן הלכו הכספים, שנמנעו מהנוער: הכל ירד לטמיון כדי לתת תנאים מפליגים לבטלנים, אנשי הקבע.

כשתצטרכו טיפול רפואי, שוטר, או רמזור בצומת – יגידו לכם אין. הכל הלך לפטם את קצונת הקבע – כפרס על תפקודה הלקוי זה עשרות שנים ברציפות ועל כישלונותיה במערכות ישראל. וחס וחלילה עיני אינה צרה במה שמקבלים הלוחמים. רק להם מגיע. ואילו עיקר ההוצאה הביטחונית הולכת לממן משתמטים בחאקי, שממלאים לעייפה את הדרכים ואת המחנות בפאתי הערים (או במרכזיהן).

אהוד ברק – עוד מוטב של תנאי הפנסיה הנדיבים למדי של הקצונה הבכירה – וחבר עוזריו (כנ”ל) הצליחו לכופף פוליטית את ידו של ראש הממשלה, והתיקון המתבקש והחיוני לא בוצע – לחרפת מדינת ישראל.

במסגרת הנורמה של צבא, שיש לו מדינה, מרשה לעצמו הרמטכ”ל להעליב את ראש הממשלה בדיון פתוח. איני סבור, שלפקיד בשירות המדינה יש זכות כזו. לכן, אשכנזי היה צריך לטוס במהירות של שלושה מאך הבייתה, למרות שהתנצל על התפרצותו ב”עידנא דריתחה”. אם לא על כישלונותיו, הרי על חוצפתו.

מלך, קבעו חז”ל, אינו יכול למחול על כבודו. ואילו את תרומתו הייחודית של אשכנזי לביטחון ישראל ניתן לסכם בשלוש אותיות – אין.