פקידים בלשכת עורכי-הדין, כגנבים-בלילה, העבירו אותי ממחוז הצפון למחוז תל-אביב, כדי שיוכלו להמשיך ולהטריד אותי *** האם אבני אכן קראה את תלונתי, האם היא נתנה לנילונה לסובב אותה על האצבע הקטנה, או שהיא עשתה את עצמה שותפה אקטיבית לקנוניה נגדי?

נא לאשר קבלה, תודה

 

שמחה ניר, עו”ד

ת”ד 64, כפר יהושע 36000

נייד 050-7520000

מען פרטי: משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281

טל’  09-7424838, נייד 050-7520000

פקס 09-7424873

www.quimka.net

www.quimka.com

quimka@quimka.com

 

כפר סבא, 14.5.2009

לכבוד

עו”ד אבני רחל

מנהלת בכירה של אגף

נציבות תלונות הציבור

משרד מבקר המדינה

ירושלים

נכבדתי,

הנדון: לינדה שפיר, מנכ”לית לשכת עורכי הדין – סירוב להמציא מידע

למכתבך אלי בנדון, מיום 27.4.2009, בתיקכם מס’ 389904.

בפתח הדברים אביע אי-נוחות מכך שאת פונה אלי בציון שם משפחתי לפני שמי הפרטי, כאילו הייתי פריט אנונימי במאגר נתונים כלשהו (היום גם מאגרי נתונים כבר רגישים לעניין הזה).

לגופו של עניין אני תוהה אם אכן קראת את תלונתי לפני שכתבת את תשובתך אלי, ואם אכן קראת – האם נתת לנילונה לסובב אותך על האצבע הקטנה שלה, או שעשית את עצמך שותפה אקטיבית לקנוניה נגדי.

מדוע אני תוהה אם קראת את תלונתי?

• משום שתלונתי היא אך ורק על הסירוב למסור לי את המידע, כנאמר בכותרת הנדון (שהיא זהה לכותרת מכתבי זה) ובשורה התחתונה למכתב תלונתי.

• משום שבגוף תלונתי כבר נמצאות כל התשובות לתשובתה (כפי שצפיתי, ואמנם כך הווה) של הנילונה.

אוסיף עוד: אם נכונה טענתי בדבר העדר הסמכות המקומית – טענה שביה”ד התעלם ממנה בנימוק האידיוטי שטענה כזאת יש להעלות בהליכי change of venue – אזי ההליך בביה”ד המשמעתי גם לוקה בחוסר סמכות (לדעתי אין כלל צורך להגיע לנקודה הזאת כדי לקבל את תלונתי כמוצדקת, אבל אם “הולכים עד הסוף”, אין מנוס מלהיכנס גם לשאלה ה”נגררת” הזאת, ולברר את חוקיות ההעברה ממחוז למחוז לגופה, למרות שלא התלוננתי עליה). במאמר מוסגר, באותו הכיוון, אציין גם באותו התיק גם לא ניתנה לי ההזדמנות ל”תגובה סטאטוטורית”, ולפי פסיקת ביהמ”ש העליון גם זה פוגם בתקינות ההליך).

כדי להסיר ספק אני מדגיש בפונטים הכי גדולים שיש לי:

לא התלוננתי על עצם ההעברה, אלא רק על הסירוב למסור לי את המידע!

מכל ההתחמקויות של הלשכה למסור לי את המידע, ולכם את הסיבה לסירוב, עולה השמיימה ריח של סירחון גדול, ואני משאיר לך את התשובה לתהייה אם את נתת לנילונה לסובב אותך על האצבע הקטנה שלה, או שעשית את עצמך שותפה אקטיבית לקנוניה נגדי.

למעלה מן הדרוש אוסיף כי ביום 14.1 השתא, שעה 14:08, עניתי לעו”ד קרן שיין, עוזרת בכירה למנהל נציבות תלונות הציבור, כהאי לישנא:

נכבדתי, 

למכתבך מיום 8.1.2009 בעניין שבנדון.

זכותי לקבל את המידע לא נדונה ולא הייתה תלוייה בשום ערכאת, וממילא גם לא הוכרעה, לא לגופה ולא אגב אורחא.

כפי שציינתי, גם בנושא העברתי למחוז אחר אף ערכאה לא הסכימה לדון, בין כעניין עיקרי, בין כעניין שבגררא, אבל זו רק הערת-אגב.

לא פניתי בבקשה לפי חוק חופש המידע, כי, לטעמי, אני לא זקוק לכך.

חוק זה מעניק לכל אדם מן היישוב זכות למידע שאלמלא כן לא היה זכאי לקבלו, ולא לסבך את העניינים (אגרה על המידע, והליכים משפטיים למקרה של סירוב (אשר כאן צפוי שיהיה, לאור עמדתם של פקידי הלשכה)) לתת את המידע המבוקש למי שגם בלי החוק היה זכאי לקבלו.

כאשר פקידים בתאגיד שאני חבר בו מבצעים, מאחורי גבי, פעולות הנוגעות אלי, ומשנים מסמכים הנוגעים אלי, והכל על חשבון מסי-החבר שאני משלם, זכותי לקבל את המידע קיימת גם בלי החוק. 

בכבוד רב ובברכה,

שמחה ניר, עו”ד

נ”ב: את יכולה להתכתב אתי במייל. זה יחסוך למדינה קצת משאבים.

וארשה לי להוסיף תהייה נוספת: כאשר אתם מטפלים בתלונה הכי “מצ’קמקת” (למשל: דו”ח תנועה משטרתי על עבירת-קנס) אתם מיידעים את המתלונן, ונותנים לו להגיב על תשובתו של הנילון, ואילו במקרה דנן את “מדקלמת” לי את תשובתה של הנילונה, בלי לשאול לתגובתי.

עוד לעניין ה”דיקלום”: מי שענה לך בשם הנילונה גם הוא דיקלם מתוך דיקלומים מתוך דיקלומים אשר כבר אי אפשר לספור כמה “שכבות” של דיקלום יש לנו, והכוונה היא שאני כלל לא ביקשתי לעבור למחוז חיפה!

למעלה מן הדרוש אוסיף ואעיר לעניין אמירותיך כגון “מלשכת עורכי הדין נמסר לנציבות”, או “הלשכה מסרה לנציבות”: אנחנו מדינה חופשית, ולנילון מותר “למסור” מה שהוא רוצה, אבל בשביל זה קיימת נציבות תלונות הציבור, כדי לברר אם מה שהנילון “מוסר” הוא אכן נכון ומצדיק את התנהגותו.

אני חוזר ומבקש כאמור בשורה התחתונה לתלונתי: להורות למנכ”לית הלשכה להמציא לי את כל המידע והתיעוד המבוקשים על ידי.

בכבוד רב,

 

שמחה ניר, עו”ד

לינדה שפיר, מנכ”ל לשכת הדין, מחפה על מהלך מושחת

עוד על טיפולם של שר המשפטים והנתל”ש בעניינה של השופטת גיליה רביד: מה אומרת רחל אבני?