“רצף ישראלי כל כך”
“רצף ישראלי כל כך”
|
קרן אינה “מגלה לי את אמריקה”, כשהיא רואה ביום-השואה יום חג. יום השואה הביא ומביא תועלת רבה למרוז. על בן-גוריון, למשל, נפלה השואה כמַן משמים. למעשה, הוא סייע לה לא מעט ליפול לחיקו ועל ראש עם ישראל. הוא שמח עליה כמוצא שלל רב. וזו האמת!
ב”ה
“רצף ישראלי כל כך”
זה כמה שעות דממה בבית. מאז שבעלי יצא לענייניו. אך, בבקר, נאלצתי לשמוע את תועבת מנגנון התעמולה המרוזי. ראשית, מישהו קבל את פני קרן נויבך, בשובה מחופשה. קרן, ברוב חסד, מצהירה – “טוב לחזור”. מקבל פניה בטוח בכך. השיח הסחבקי-שחצני הזה, לבדו, מעורר גועל נפש. כל העולם שלהם.
מה יש להם להציע?
כתבה על דניאל ברנבוים, יש”ו, שוחר ה”שלום”, המופיע במצרים ומציע למצרים לבוא לישראל ולהבהיר את עמדתם…
רוצים לדעת מהי עמדתם? אני אגיד לכם – השמדת הישוב היהודי בארץ ישראל. הם מוכיחים זאת שוב ושוב, ובתמורה לכנותם ולדבקותם הנחושה במטרה, הם זוכים לגמולים מגמולים שונים. קורה למרוז, שהיא נאלצת, על כרחה, להשתלט במלחמות מגן כפויות, על חלקי ארץ, שלא נשתייכו מעולם כדין או כחוק למצרים, מצב שמרוז חשה מחוייבות לתקן; ועל כן היא יוצרת תקדים של הכרה בריבונות מצרים על השטחים הגזולים בידיה, המשמשים לה בסיסים לתוקפנותה, ולהחזיר אותם לשליטתה, עד לסיבוב הבא. מכאן והלאה, העברת המלחמה לשטח האויב הג’יהאדונאצי, תוכר כ”כיבוש….”
מצרים הובילה את הפלישה בתש”ח, מצרים יזמה את מלחמת-ששת-הימים, מצרים יזמה את מלחמת יום הכיפורים, מצרים רוצה בהשמדתנו! זו עמדתה!
בינתיים היא לא הצליחה, למרות מאמציה של מרוז לספק למצרים עוד ועוד הזדמנויות להגיע לפתרון הסופי.
היהודון הזה ניגן גם ברמאללה. הוא, אשפת-האדם הוירטואוזי, מנגן לרוצחי ישראל. רק נסו להציע לו להופיע בבית אל….. ומנגנון התעמולה להשמדתנו משמיע לנו את דברי היצור הנאלח הזה, כאילו היו אלה דברי משה מסיני, להבדיל מליוני הבדלות.
ועוד, הם משמיעים לנו את דברי סוכן הג’יהאד, יועצו בעבר של רב הטבחים, ערפאת, ובן מוות, באופן כללי, אחמד טיבי, כאילו היו בעלי חשיבות…. טירוף מוחלט. הטירוף מתחיל בכך, שנציגי הג’יהאד לקידום תכנית השלבים להשמדתנו יושבים בבית הנבחרים של מרוז, במקום שיוצאו להורג, יחד עם בני בריתם.
יש גם – כתבה על “הלל”, ארגון להוצאת יהודים לשמד.
וגם מקומו של חסיד אומות העולם, יואל הבלתי נלאה, מרשק, לא נפקד. יואל מתעקש על העסקת האויב בתפקידים רגישים, היכולים להביא לקטל המוני, בתירוץ הזמין תמיד – התנגדות ל”גזענות”.
וקרן נויבך האידיוטית, בֹּרג משמעותי במנגנון התעמולה, שכן, על כל אידיוטיזם תכסה שנאת ישראל, מדקלמת כל הבקר על חגי ישראל החדשים, שהם – יום השואה, יום הזכרון לחללי צה”ל ויום העצמאות. אינכם מאמינים? מי שלא שמע, שידרוש בתוקף לשמוע את סלילי ההקלטה, אם לא נמחקו בינתיים. לאחר הפסקת החדשות, החליפה הקרן את הפזמון ודברה על “רצף ישראלי כל כך” – יום השואה, יום הזכרון, יום העצמאות, ושכחה להוסיף את האחד במאי…. מישהו, כנראה, העיר לה, שיום-השואה ויום-הזכרון-לחללי-צה”ל, גם אם הם נחשבים חגים בעיני בני מרוז, אינם כאלה אצל היהודים.
הקרן נויבך’ים מחפשים חגים מתחת לאדמה ובאפר המשרפות, ובלבד שלא יהיו אלה חגי ישראל סבא.
קרן אינה “מגלה לי את אמריקה”, כשהיא רואה ביום-השואה יום חג. יום השואה הביא ומביא תועלת רבה למרוז. על בן-גוריון, למשל, נפלה השואה כמַן משמים. למעשה, הוא סייע לה לא מעט ליפול לחיקו ועל ראש עם ישראל. הוא שמח עליה כמוצא שלל רב. וזו האמת! הוא עשה ממנה הון פוליטי והרבה מאד הון פיננסי. ואת כל ההון הזה עשה ביושר. זהו תשלום מינימאלי, בהתחשב בתרומתו הנכבדה ל”הצלחת” ה”שואה”.
כבר כתבתי רבות על חלקו של בן-גוריון ב”שואה”, ואיני רוצה להאריך כאן. עוד תהיינה הזדמנויות.
מה שנורא הוא, שיהודים רבים ממשיכים לחגוג את חגא של המדינה, שמאז היותה “המדינה שבדרך”, ועד עצם היום הזה, אינה חדלה מלהביא רק חורבן והרס על העם היהודי! ושוב ושוב מוחקים לה את חובותיה, בקשיות עורף מטורפת, ופותחים דף חלק הנמרח מיד בדם יהודים ובאפר חורבנם!