(ה) וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם: (ו) שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם: בראשית פרק ט

 

 

ב”ה

 

 

 

“יצר הנקם”

 

 

בהפגנה להשוואת תנאי הכליאה של הג’יהאדונאצים, לפחות לאותם תנאים שבהם מוחזקים/הוחזקו ה”נעדרים” היהודים, לא ראינו את שוחרי השחרור, שהרי, אין בהם יצרי נקם…

 

ועוד אמר שמשון ליבמן,ראש מטה המאבק לשחרור גלעד שליט ולשחרור מאות רוצחי יהודים, בראיון לרדיו קול-חי – אני מבין את יצר הנקם של המשפחות השכולות….

 

בסיום ההפגנה ופיזור האהל הודו המארגנים ל“תנועה הקיבוצית” על השתתפותה במאבק…

 

היום, בהפגנה להשוואת תנאי הכליאה של הג’יהאדונאצים, לפחות לאותם תנאים שבהם מוחזקים/הוחזקו ה”נעדרים” היהודים, לא ראינו את שוחרי השחרור, שהרי, אין בהם יצרי נקם… יואל כבר מחפש כותרות במקום אחר – הוא ירגיע את הרוחות בעיירת המחבלים, אום-אל-פאחם…

 

אין בלבי צל צלו של ספק, שגורלו של גלעד שליט מעניין את המפגינים האלה, כקליפת השום! מעולם לא ראינו התגייסות כזו לשחרור שאר החטופים, השבויים והנעדרים. לא ראינו את התנועה הקיבוצית בהפגנות לשחרור יונתן פולארד, הפגנות שהיו על טהרת חובשי הכיפות.

 

אני מוכנה להתערב שאילו דרש החמאס תמורת שחרור גלעד שליט את שחרורו של אסיר אחד בלבד – יגאל עמיר, לא הייתם רואים באהל, לא את ליבמן, לא את יואל מרשק ולא את כל המגוייסים שלו מן ה“תנועה הקיבוצית”, ועמי איילון היה מסביר, למה עיסקה כזו היא תועבה. כי אם יש יצרי נקם במרוז, הרי הם יוצאים מן הכח אל הפועל על יגאל עמיר. וזה לא בגלל חיסול הרוצח יצחק רבין, אלא, מפני שזו הזדמנות נפלאה להכות בחובש כיפה. זו תקיעת סיכות בבובת וודו. גם ה”אלמנה השחורה” רצתה לרשום על מצבת בעלה הרוצח – “נרצח על ידי חובש כיפה”. ומה רשמו על מצבות חללי הטבח באלטלנה? בוודאי לא רשמו, שנטבחו בדם קר על ידי יצחק רבין וחברים, שאינם חובשי כיפה, במצוות בן-גוריון, יש”ו.

 

אם ענישת רוצחים, ובמקרה זה, רוצחי-עם, זה ענין של נקם בלבד, אז, למה בכלל עוצרים רוצחים? למה מעמידים אותם למשפט? למה גוזרים עליהם עונש? כל אלה סיפוק יצר הנקם? למה יש מערכת משפט? אני אגיד לכם; כדי לצ’פר את הרוצחים על כליאתם הנקמנית בכלא מרוז….

 

תומכי שחרור המחבלים תמורת גלעד שליט מאשימים: “אולמרט הרים ידים”… דווקא, כאשר אולמרט, באופן יוצא מן הכלל (ועל כן חשוד..), לא הרים ידים! כך הם הביאונו אל עברי פי פחת – בשיחדש האורווליאני – ג’יהאד הוא “תהליך שלום”, נסיגה היא “התקדמות”, חפצי חיים הם “אויבי השלום” ו”מחרחרי מלחמה”.

 

המרצחים של החמאס, של פת”ח ושל כל ארגון שוחר “שחרור פלסטין” אחר, ראויים לכדור בראש ברגע שהם ניצפים – ירי, מניה וביה! אין לעצור אותם במובן מעצר, אלא, לעצור את מהלך חייהם, מבלי להפסיד רגע. מה עוד, שברגע הזה, אתה עלול להפסיד את חייך – טוב לאבד רוצח בחיים, מאשר לאבד חיים ברגע – פרפראזה מתאימה, לא?

תחת זאת מקבלות המפלצות האלה יחס של VIP , והפושע, אהרון ברק רואה בזה הומניות.. יגאל עמיר שרצח(?) רוצח יהודים רחוק מלקבל את היחס שקבל קונטאר, שטבח אב לעיני בתו בת הארבע, ואז רוצץ את ראשה בקת הרובה בסלע. אלה הם היצורים שהחמאס דורש את שחרורם, אלה הם היצורים שמנוולים כמו ליבמן, פואד ומרשק מצדדים בשחרורם. כי בני מרוז אינם רואים ברוצחי העם היהודי פושעים, אלא, לוחמי חופש. כבר ששים שנה טובחים בנו מליארד מוסלמים, בגלל “כאבם” על 450-600 אלף פליטים פיקטיביים, שאותם יכלו לשקם מליון פעם, בארצות מוצאם, ולא היה נודע כי באו אל קרבם.

 

ה”סכנה” היחידה הנשקפת למרוז מיגאל עמיר היא פתיחת פיו ועירטול מערומיה המתועבים של מרוז, של השב”כ שלה ושל מערכות החוק והמשפט שלה. ועל כן יאמרו האיילון’ים – יש גבול למה שיכולה מדינה לשלם תמורת שחרור חייל אחד שלה…

 

אבל מאות רוצחי יהודים, מוכחים ומועדים, אפשר לשחרר, כי, מה חדש? רצח יהודים? הרי זה היה תמיד, וזה נמשך גם כשהם היו בכלא, אז מה זה כבר ישנה, אם הם ימשיכו לרצוח?

 

 

 

מרצחי הג’יהאד לא היו צריכים כלל להגיע לכלא, כאמור, הם בני מוות, וצריכים היו להתחסל ברגע שניצפו. אסור להסתכן בתפיסת “מבוקשים” ואחֵיהם לשפך דמים. חובה מוסרית עליונה היא – להשמיד להרוג ולאבד אותם. ואם, הם כבר בידי מרוז, היא צריכה היתה להוציא להורג את הטינופת הזו, אחד לכל יום-היעדרות של שבויינו ונעדרינו. על כל יום היעדרות של רון ארד, על כל יום היעדרות של זכריה באומל, על כל יום היעדרות של יהודה כץ, על כל יום היעדרות של צבי פלדמן ושאר ה”נעדרים”, להרוג, לפחות, רוצח אחד. אילו כך עשתה מרוז, לא היה היום “לוחם חופש” אחד על פני האדמה. אבל, מרוז, “הומאנית”! על הומניזם כזה, צריכים היו מנהיגי מרוז לעמוד למשפט, על פי תקדים משפטי-נירנברג!

 

איזו מדינה בעולם היתה משלימה עם היעלמות בניה, במאורות המרצחים מבלי להשאיר עקבות? איזו מדינה היתה ממשיכה בתהליכי-שלום עם חלאת המין האנושי, העוברת על כל האמנות הבינלאומיות ואפילו מונעת מידע על גורל השבויים בידיה? איזו מדינה היתה משתדלת כל כך להציג את המרצחים כפארטנרים לגיטימיים לשלום, קבל עולם, בשעה שבניה מעונים ונמקים בבורות חשוכים של אותם “פארטנרים”? איזו מדינה היתה משחררת אלפי מרצחים כמחוות, בשעה שאלה משחקים בבנינו ב”כסאות-מוסיקליים”, ארגון רצח מעביר לארגון רצח, או למדינת ג’יהאד ולהיפך. הג’יהאד משחק במרוז, כשחק חתול בעכבר, ומרוז רואה בזה “התקדמות בדרך לשלום”! בכלל, כשמרוז מצהירה על “אופטימיות”, זה אומר שהמרצחים הסכימו לקבל נתח נוסף מן הסלאמי. כשמרוז רואה “התקדמות במשא ומתן”, משמעות הדבר – הסכמה לנסיגות נוספות של מרוז.

 

חיילינו השבויים והנעדרים הם חיילים, חיילי צבא-הגנה, שעליהם חלים דיני האמנות הבינלאומיות, וחייבים היו לזכות ביחס הניתן לשבויי מלחמה, ואילו המחבלים הם רוצחים בהתנדבות, המתמחים ברצח תינוקות, ולהם לא מגיע שום יחס, אלא, כדור בראש, או בכל מקום אחר. אך המצב הפוך – החיילים, מאולצים על ידי תוקפנות הג’יהאד, נקברים חיים, ורוצחי העם היהודי, זוכים לכבוד ויקר על ידי קרבנותיהם. וזה מטורף!

 

בנינו נעלמו ליד הבית. לא היתה צריכה להיות שום בעיה להשיבם, אך לא נעשה דבר לשם כך! לא נעשה דבר, ושלא יספרו לנו סיפורים על – “עשינו הכל”! לא עשו כלום! הכל דיבורים! הורי הנעדרים בקרב סולטן-יעקוב האמינו לשקרים, הם שמרו על הווליום הנמוך ביותר, כדי ש”לא להזיק” ל”מגעים”. הם היו עדינים, הם חובשי כיפות, כאלה המאמינים ש”כולנו יהודים”!

 

נכון שמרוז עושה הכל – הכל, רק למען הרוצחים, ובכך מבטיחה את המשך החטיפות והרציחות, כי הרוצחים יודעים, ש“בסופו של יום” (אהרון ברק), כמו בתחילתו, הם רק ירוויחו. לא די שמרוז תשחרר אותם, לאחר שנים או ימים אחדים של “ימי עיון” בבית מלון, אלא, הם יזכו לתהילת עולם בקרב אומתם הרוצחת. ובהמשך הם הופכים, בדרך כלל, ל-VIP, המתקבלים בבתי מנהיגי מרוז ובטרקליני ממשלות אומות העולם.

 

 

 

נספח:

 

מאז שנת 1985 ועד היום, שיחררה מדינת ישראל אלפי מחבלים פלסטינים במסגרת עסקאות שחרור שונות. אף אחד מהמחבלים ששוחררו בעסקאות אלו לא עבר בחינה של ועדת שחרור, הפועלת באופן שגרתי על יד שירות בתי הסוהר ומחליטה בעניינו של כל אסיר המועמד לשחרור מוקדם, לאחר בחינת השאלה אם שחרורו המוקדם של האסיר לא יפגע בשלום הציבור. בעצם, איש לא בדק אם המחבל המשתחרר ימשיך לסכן את חיינו בעתיד.
שחרורי המחבלים נעשו חרף מחאותיהם של גורמי בטחון, נפגעי טרור, אנשי ציבור ואזרחים שטענו כי שחרור מחבלים יסכן בודאות את חייהם של אזרחי מדינת ישראל, יפגע בכוח ההרתעה של צה”ל, יגביר את המוטיבציה והיכולות של ארגוני הטרור ויחליש את עמדתה המוסרית של מדינת ישראל כנגד טרוריסטים ונותני חסותם.

[…]

שנת 1992 – השבת מגורשי החמאס
נוכח התגברות מעשי הטרור מצד החמס והג`יהאד האיסלמי גירשה ישראל מתחומה 415 פעילים מרכזיים של ארגונים אלה. בהחלטת בג”צ, בוטל צו הגירוש לאחר שכבר הוצא אל הפועל, וכתוצאה מכך חזרו רוב מגורשי החמאס ארצה לאחר שהתאמנו בהרכבת פצצות ומטעני חבלה. רובם חזרו לפעילות טרור אינטנסיבית ולהנהגת תנועות הסירוב והובלתם לביצוע פיגועי הטרור האיומים של שנות ה –90, ולצמיחתו של טרור המתאבדים.
להלן מדגם מייצג של המגורשים:
עבדאללה קוואסמה – ראש הזרוע הצבאית ומפקד גדודי עז א-דין אל קסאם בחברון; אחראי אישית לביצועם של עשרות פיגועי תופת במדינת ישראל בהם: פיצוץ אוטובוסים בצומת הגבעה הצרפתית, במרכז העיר ירושלים, פיגוע בישוב אדורה ובישוב כרמי צור, פיגוע התאבדות בחיפה ועוד. עשרות ישראלים נרצחו בפיגועים אלה ומאות נפצעו.
עבד אל-עזיז רנטיסי – ראש הזרוע הצבאית של החמאס אשר גורמי הביטחון מיחסים לו אחריות לרציחתם של 223 ישראלים. על מרצח זה התבטא שר הביטחון ש. מופז בכלי התקשורת כי הוא: “בית חרושת לפצצות מתקתקות”.
עז א-דין אל חליל – מבכירי תנועת החמאס, מדריכו ומאמנו של המהנדס יחיא עייאש.
סלאח דרוואזי – היה שותף לתכנון הפיגוע בגבעה הצרפתית בירושלים בחודש פברואר וכן לתכנון פיגועי ההתאבדות בנתניה בחודש מרס, שבהם נהרגו 8 ישראלים ונפצעו יותר מ-100. סייע לחוטפיו של החייל נחשון וקסמן הי”ד. חוסל ב 7/01 בדרכו לפיגוע בישראל.

עבדל רחמן חאמד – פעיל בכיר בזרוע הצבאית של החמאס עז א-דין אל קסאם. אחראי לפיגוע בדולפינריום בו נהרגו 23 ישראלים, פיגוע בנוה ימין בו נרצחו 2 ישראלים ופיגועים נוספים.
מאלכ סאלם מצבח נאצר א-דין – מחבל מתאבד שהתכוון להתפוצץ בקפה כפית ביום 11/7/04, התחרט ונתפס ע”י השב”כ.
נאדר ג`וואריש – חוסל בבית לחם בדרכו לביצוע פיגוע על גופו נמצאו חגורת נפץ, אקדם ורובה קלצ`ניקוב (3/03)

שנים 1993-1999 – מחוות במסגרת הסכמי אוסלו
במסגרת הסכמים שונים , שיחררה מדינת ישראל אלפי מחבלים מכלאם. על פי פרסומים בתקשורת מפי גורמי הביטחון כ-50% מהמחבלים המשוחררים שבו לפעילות טרור. על פי תשובה לשאילתא שניתנה מפי סגן שר הביטחון בדיון מיום 6/8/03 – לא פחות מ 854 מחבלים נכלאו בשנית לאחר שחזרו לפעילות טרור.
מחבלים משוחררים אלה היוו את הגרעין הקשה של אינתיפאדת אל-אקצא אשר גבתה עד כה את חייהם של מאות ישראלים.
בין משוחררים אלה היה גם אחמד ג`בארה המכונה “אבו סוכר”, שרצח בשנת 1975 14 ישראלים בפיגוע בכיכר ציון. מיד לאחר שחרורו קרא למחבלים לחטוף חיילים ואזרחים ישראלים כדי שישמשו קלפי מיקוח לשחרור חבריו הרוצחים שטרם שוחררו.
נסיון העבר מלמד – שחרורם של מחבלים מגביר את היכולות והמוטיבציה של ארגוני הטרור. גם היום, ממשיכים ראשי ארגוני המחבלים לדבוק בדרכי טרור. האמנה הפלסטינאית הקוראת למאבק מזוין עד לשחרור כל אדמות פלסטין – לא שונתה. ארגוני החיזבאללה והחמאס הודיעו שה”הודנה” היא רק מנוחת הלוחם לשם המשך המאבק המזוין בישראל. הכתובת כתובה על הקיר בדם: שחרור מחבלים יבא על מדינת ישראל גל טרור נוסף ויערער עוד את ביטחונם ושלומם של תושבי ישראל.

מחבלים ששוחררו בעבר – וחזרו לרצוח יהודים
כרים ראתב יונס עוויס 980136675 1991 – גרימת מוות בכוונה של משת”פ נשפט למאסר עולם. שוחרר במסגרת מחוות לפלסטינאים.
2003 – הוצאה לפועל של פיגועי ירי רבים ושילוח מתאבדים. בין היתר: 27/11/01 – פיגוע ירי בעפולה ורציחתם של מיכל מור ונעם גוזובסקי הי”ד.
27/2/02 – שילוח מתאבדת במחסום מכבים – פציעת 3 שוטרים;
21/3/02 שילוח מתאבדת ברח` קינג ג`ורג – 3 הרוגים (יצחק כהן ובני הזוג גדי וציפורה שמש הי”ד) ו-81 פצועים.
מיכל מור הי”ד
נעם גוזובסקי הי”ד
יצחק כהן ז”ל
גדי וציפורה שמש הי”ד

מתוך גזר דינו:
” כפי שעולה מהראיות שהביאה בפנינו התביעה, הנאשם כבר הורשע בעבר בשנת 1991 בגין גרימת מותו בכוונה של תושב המחנה בו מתגורר הנאשם, אשר נחשד ע”י הנאשם וחבריו בשיתוף פעולה עם ישראל. הנאשם וחבריו רצחו אותו אדם באמצעות דקירות סכין ובאמצעות גרזן שהנחית הנאשם על ראשו. בגין הרצח הזה נדון הנאשם למאסר עולם, אך שוחרר במסגרת מחוות השלום עם הפלסטינים. העבירות עליהן נותן הנאשם את הדין היום מוכיחות, כי המחווה שנעשתה עמו לא הייתה מוצדקת וכי היא הובילה להרג אזרחים חפים מפשע נוספים. מסוכנותו של הנאשם הייתה ברורה כבר לאחר שהורשע ברצח בעבר. הצורך להרחיקו מקרב החברה האנושית לעד אף הוא היה ברור מאליו. לאחר שחרורו הוכיח הנאשם כי מחווה זו לא הייתה מוצדקת ואת המחיר היקר על כך שילמו משפחות ישראליות רבות”.
(פ` (בית אל) 3478/02)

נאסר אבו-חמייד. 1990 נשפט והורשע בגין רצח של 5 משת”פים.לכמה מאסרי עולם.
שוחרר במסגרת הסכמי אוסלו
מאז עוסק ואחראי לפעילויות טרור ולירי בכבישי יו”ש. בין היתר:
תועד בין המתעללים בגופות חיילי המילואים רב”ט ואדים נורזיץ ורס”ל יוסי אברהמי הי”ד במהלך הלינץ` ברמאללה.
25 פברואר 2002 אחראי לפיגוע בנווה יעקב בו נהרגה שוטרת ו-10 אזרחים נפצעו.
5 מרץ 2002 אחראי לפיגוע בסי פוד מרקט בו נרצחו 3 אזרחים ישראלים: אליהו דהן, יוסי הבי, ו-31 נפצעו.
כיום מרצה 7 מאסרי עולם ועוד 50 שנה.

אליהו דהן הי”ד
רב”ט ואדים נורזיץ
יוסף (יוסי) הבי הי”ד
רס”ל יוסי אברהמי

עלא מחמד פיאד קפישה ת.ז. 939964045
יליד 73`, תושב חברון, פעיל “חמא”ס”. ב-12/10/03 נדון למאסר בגין מתן מקלט ונסיון יצור פצצות.
במסגרת מחוות לאבו-מאזן ב 8/03 שוחרר מכלאו
איכוון פיגוע בקפית כאשר שלח מחבל מתאבד ב11/7/04 המתאבד התחרט והסגיר עצמו לגורמי הביטחון.

אבראהים מחמד אחמד חלביה,
יליד 76 תושב אבו דיס פעיל חמאס
היה כלוא ושוחרר בעבר.
מפקד חוליה שתכננה פיגוע בקפה קפית כאשר שלח מחבל מתאבד ב11/7/04 המתאבד התחרט והסגיר עצמו לגורמי הביטחון.

וסים סלים מצטפא ג`אלד
יליד 77`, תושב עיסאויה, בעל תעודת-זהות ישראלית, פעיל “חמא”ס”, היה כלוא ושוחרר בעבר
איתר את מקום הפיגוע והחדיר את המחבל המתאבד בפיגוע בקפה קפית 11/7/04.

מוראד קוואסמה , בן 26, תושב ואדי אבו כתילה סמוך לחברון, היה כלוא לשעבר בישראל בגין מעורבות בפיגוע בבאר שבע.
שוחרר ב- 29 בינואר 2004, במסגרת “עסקת טננבוים” עם חיזבאללה לשחרור אסירים.
לאחר שחרורו היה מראשי ארגון החמס בחברון.
בניסיון לעצור אותו היה מעורב בירי על כוחות צה”ל.
חוסל ע”י צה”ל ב 25/11/04

עבד-אל רחים חסן מצטפא שדיד כבן 34, הורשע ברצח של חשודים בשיתוף פעולה עם מדינת ישראל,
שוחרר בספטמבר 1999 במסגרת מחווה לתהליך השלום.
לאחר שחרורו עסק בסחר באמצעי לחימה וסיוע לפעילי טרור באזור טול כרם. היה חבר בחוליית טרור שעסקה בפיגועי ירי ומטען בשומרון. חוסל כשהיה בדרכו (עם 5 אחרים) לביצוע פיגוע ירי.
חוסל ע”י כוחות צה”ל בז` אב תשס”ד.

איאד פהד יוסף אבו הילאל901205963 1995 – חברות בהתאגדות בלתי מותרת והשלכת בקבוק תבערה.
2002 – אי מניעת פיגוע ברח` בן יהודה שגרם לרציחתם של 11 ישראלים

עבאס בן מחמד אלסיד חמס שנת 93 הורשע בגין פעילות הפרות הסדר בטול-כרם.
שוחרר בשנת 96
באירועי ספטמבר 2000 פעל כראש התארגנות מבצעית-טרוריסטית חשאית שהוציאה לפועל פיגועי הרג המוני באמצעות מחבלים מתאבדים. בהם:
4 במרס 2001 פיגוע התאבדות ברחוב “הרצל” בנתניה באמצעות מחבל מתאבד. בפיגוע נהרגו 3 אנשים (נפתלי דין, שלומית זיו, יבגניה מלקין הי”ד) ונפצעו 56.
18 למאי 2001 פיגוע התאבדות בקניון “השרון” בנתניה נהרגו 5 אנשים (מרים וקסמן, יוליה טרטיאקוב, דוד (מוטי) ירקוני, ולדיסלב סורוקין ותרצה (תשבי) פולונסקי הי”ד) ונפצעו 86
פיגוע התאבדות במלון “פארק” בנתניה בו נרצחו 29 איש ונפצעו 155

נפתלי דין הי”ד
שלומית זיו הי”ד
יבגניה מלקין הי”ד
מרים וקסמן הי”ד
יוליה טרטיאקוב הי”ד
דוד מוטי ירקוני
ולדיסלב סורוקין
תרצה פולונסקי (תשבי)

ראמז סלי אבו סלים מהכפר רנטיס השתחרר ב-20 בפברואר 2003 ממעצר בכלא קציעות שבנגב בגין מידע על חברותו בארגון החמאס.
9 בספטמבר 2003 התפוצץ בקפה הילל וגרם למותם של דוד שמעון אביזדריס, ד”ר דוד יעקב אפלבוים, נאוה אפלבוים, יחיאל אמיל טובול, שפיק כרם, אלון מזרחי וגילה משה הי”ד ולפציעתם של רבים אחרים..

דוד שמעון אביזדריס הי”ד
ד”ר דוד ונאוה אפלבוים הי”ד
גילה משה הי”ד
יחיאל אמיל טובול הי”ד
שפיק כרם הי”ד
אלון מזרחי הי”ד

איהאב אבו סלים מהכפר רנטיס השתחרר ב-6 למרץ 2003 ממעצר בכלא קציעות שבנגב בגין מידע על חברותו בארגון החמאס.

ב-9 בספטמבר 2003 התפוצץ בצריפין.

לואי ראאד ברגותי פעיל חמס שוחרר ב8/03 כמחווה לאבו מאזן .
יזם את הפיגועים בצריפין ובקפה הלל.

בשאר חוסיין פארס שואהנה בן 31 מסילת אל חרתיה נשפט בשל פעילות טרור במסגרת ארגון הג`יהאד האיסלאמי
שוחרר במרץ 2003
19 באוגוסט 2003 בפעילות צה”ל סמוך לעראבה, דרום מערבית לג`נין נתפס כשהוא משלח מחבל מתאבד לביצוע פיגוע בחיפה .

נידאל סלאמה בן 35 ב-1989 נדון למאסר עולם בגין מעורבות ברצח חשודים בשיתוף פעולה.
שוחרר במסגרת ההסכמים בשלהי 1999
לאחר שחרורו נשא בתפקיד בכיר בזרוע הצבאית של `החזית העממית` שימש כאחראי בדרום רצועת עזה. מעורבות ישירה, במשך שנתיים, בפיגועי ירי, מטענים, פצצות מרגמה טילים נגד טנקים וטילים ארוכי שגר (צומוד) לעבר שדרות. שילוח מפגעים לשם ביצוע פיגועי הרג המוני בישובים הישראלים בגוש קטיף.
אפריל 2002 חדירת מחבלים למטעי קיבוץ ארז, שני חיילי צה”ל נפצעו.
יולי 2002 חדירת שני מפגעים לישוב גני טל – 2 חיילי צה”ל נפצעו באורח בינוני.
פברואר 2003 היה אחראי להריגתו של חייל צה”ל במתחם אוגדת עזה בירי צלפים.
ב-29 באפריל 2003 חוסל ע”י כוחות הבטחון.

פואד קוואסמה, בן 18 מחברון 12/02 שוחרר ממעצר מנהלי בניגוד להמלצת השב”כ.
18.5.2003, רצח את בני הזוג גדי ודינה (מוריאל) לוי, תושבי קרית-ארבע, ליד ככר גרוס בחברון.

גדי ודינה (מוריאל) לוי ז”ל

בישיבת הממשלה למחרת הרצח גילה ראש השב”כ אבי דיכטר כי פואד קוואסמה שוחרר מהכלא הישראלי רק בדצמבר, לאחר שסיים לרצות עונש של מעצר מינהלי. ההחלטה על שיחרורו של קוואסמה בתום מעצר מינהלי של חצי שנה, התקבלה על-ידי שופט צבאי בניגוד להמלצה של השב”כ להאריך את מעצרו. הוא גויס לפיגוע ההתאבדות בהיותו במעצר בכלא, ושחרורו איפשר את הוצאת הפיגוע.

חמיס אחמד עבדאללה
בן 45
פעיל תנזים ” 15 פעמים הוא נכנס לבתי הכלא של הכיבוש, ובאחת מהפעמים נגזר עליו מאסר עולם” (עיתון אל איאם).
מאי 85 שוחרר בעיסקת ג`יבריל.
ינואר 2001 לאחר חילופי אש חוסל ע”י יחידת אגוז

ג`יהד מסימי
עקיד (ניצב משנה) במשטרה הפלסטינית 1979 – הטמנת מטען חבלה לרכב צה”ל בשכם.
1985 – שוחרר בעיסקת ג`יבריל.
מאז 2004 – פיקד על מספר חוליות “גדודי חללי אל-אקצא” – שביצעו, על-פי טענת גורמי ביטחון ישראליים, עשרות פיגועי ירי ומטענים בשומרון, בהם גם:
2/7 ו-12/7 – הטמנת מטענים בהר ברכה שגרמו לפציעתם של ארבעה ישראלים, מהם שניים באורח קשה.
מסימי היה חבר הוועדה העליונה של הפתח בגדה, וקיים קשרים הדוקים עם מרואן ברגותי. במקביל, היתה לו זיקה רעיונית ומבצעית גם לחיזבאללה, והחוליות שהפעיל אף נטלו אחריות לפיגועים שביצעו בתחנת הטלוויזיה של האירגון, אל-מנאר.
23/8/01 – ניצל ננסיון לחיסול ממוקד.
1/05 – נעצר ע”י צה”ל. שוחרר לאחר 4 ימים כמחווה לאבו מאזן.

אחסאן שוהנה שוחרר ממעצר מנהלי.
בחודש יוני 04 היה מעורב בניסיון העברת חגורת נפץ משכם לפעילי חמא”ס בחברון. ניסיון פיגוע זה סוכל.
יולי 04 אח”כ ניסה להוציא לפועל פיגוע התאבדות כפול אשר עתיד היה להתבצע בראש העין. פיגוע זה סוכל,
באוגוסט 04 היה מעורב בפיגוע מיטען משולב בירי לעבר אוטובוס אזרחי שעשה דרכו ליישוב ברוכים שבשומרון. בפיגוע נפצעו שלושה אזרחים ישראלים. כמו כן, היה מעורב במספר פיגועי מיטען וירי נוספים באיזור חוצה שומרון.
דצמבר 04 חוסל ע”י יחידת דובדבן.

ג`יהאד אלעמרין (אבו כיפאח) בשנות ה-70 היה מעורב במעשי טרור בעזה וברצח משת”פים, הורשע ונשפט למאסר עולם.
מאי 85 שוחרר במסגרת עסקת ג`יבריל וגורש לירדן.
מנהיג גדודי חללי אלאקצא, הזרוע הצבאית של הפתח ברצועת עזה.
בין מקימי ומנהיגי “פלוגות הג`יהאד האיסלאמי” (פלג איסלאמי השייך לתנועת הפתח) בהנהגתו של אבו ג`יהאד.
אירגון זה ביצע באוקטובר 1986 את פיגוע השלכת רימוני היד לעבר רחבת הכותל המערבי (בפיגוע נפצעו 70 איש).
בשנת 1994 הוברח אלעמארין לשטח רצועת עזה במכוניתו של יאסר ערפאת. בעקבות לחץ ישראלי נאלץ אלעמארין לאחר מספר ימים לעזוב את רצועת עזה.
חזר לרצועת עזה באפריל 1996, והפעם כבר באישור ישראל, לרגל כינס המועצה הלאומית הפלסטיפלסטינית שדנה בעניין ביטול הסעיפים באמנה הלאומית הפלסטינית הקוראים להשמדת מדינת ישראל.
עם הגיעו לעזה הוא מונה לקצין בכיר בדרגת אל”מ במשטרה הפלסטינית לאחר זמן עבר לביטחון הכללי.
בזמן שהותו בעזה הקים אלעמארין חוליות חמושות שביצעו פיגועי טרור נגד כוחות צה”ל והמתיישבים הישראלים עוד קודם לפרוץ מלחמת אוסלו.
בסוף שנת 2000 הוא הקים את גדודי חללי אלאקצא ברצועת עזה ועמד בראשם. בתחילה נטל אחריות לביצעו פיגועי טרור תחת השמות “גדודי השיבה הצבא העממי” ו”חטיבות סלאח א-דין”. לאלאעאמרין מיוחסים בין היתר פיגועי המטען שפגעו בשני טנקים ישראליים ליד הישוב נצרים, שבהם נהרגו ששה חיילים ישראלים (בהם: סמ”ר אשר זגורי, סמ”ר משה פלד, סמ”ר רון לביא, סמ”ר מתן בידרמן .
ב-4 ביולי 2002 חוסל יחד עם וואיל אלנימרה.

סמ”ר אשר זגורי הי”ד
סמ”ר רון לביא הי”ד
סמ”ר מתן בידרמן הי”ד
סמ”ר עלא כבישי הי”ד

סלאח שחאדה ב-1984 נעצר ע”י כוחות הביטחון הישראלים בשל מעורבותו בפעילות עויינת נגד ישראל
1986 שוחרר והקים עם השיח אחמד יאסין את ” לוחמי הג`יהאד הפלסטינים” לימים – החמאס וגדודי עז א-דין אל קאסם.
ב-1988 נעצר סלאח שחאדה פעם נוספת
ב-2000 שוחרר מהכלא.
עם שחררו חזר לפקד על הזרוע הצבאית של ארגון החמאס ברצועת עזה והיה אחראי למאות פיגועים בהם:
7 במרס 2002 – רצח שבעה תלמידי המכינה הקדם צבאית בעצמונה. (אריאל זאגה, ברוך מרכוס, ערן פיקאר, אהרון קרוגליאק וטל קורצוויל הי”ד)
9 ינואר 2002 – חדירת חולייה למוצב “אפריקה” והריגת 4 חיילי צה”ל.
ב- יולי 2002 חוסל ע”י כוחות צה”ל.

אריאל זאגה הי”ד
ברוך מרכוס הי”ד
ערן פיקאר הי”ד
טל צבי קורצוויל הי”ד
אהרן קרוגליאק הי”ד.

איאד סוואלחה ריצה עונש מאסר ממושך בישראל על רצח חשודים בשיתוף פעולה.
בשנת 98, שוחרר ממאסר כחלק מעיסקת שיחרור אסירים של הסכם וויי.
הצטרף לשורות הג`יהאד האיסלאמי, והפך לראש ההתארגנות של הג`יהאד בג`נין ובשכם.
מאי 2001 – מעורב בהכנת פיגוע בתחנה המרכזית בחדרה בו נפצעו עשרות אזרחים.
ספטמבר 2001 מעורב בפיגוע בבית ליד בו נפצעו 11 בני אדם.
5 ביוני 2002 – אחראי לפיצוץ אוטובוס בצומת מגידו בו נרצחו 17 איש (בהם: ציון אגמון, עדי דאהן, אליקו טימסיט, שמעון לורנט הי”ד) ונפצעו 42.
21 אוקטובר 2002 – פיצוץ ג`יפ תופת ליד אוטובוס אגד בצומת כרכור. 14 אנשים נרצחו (בהם: אסנת אברמוב, אשטי אנדלו, עפרה בורגר, סועאד ג`אבר, איריס לביא, ענת שמשון, סרגיי שבצ`וק) ו-42 נפצעו.
ב-8.11.2002 חוסל ע”י כוחות הבטחון.

ציון אגמון הי”ד
עדי דאהן הי”ד
עפרה בורגר
שמעון לורנט הי”ד
אליקו טימסיט
סועאד ג`אבר אסנת אברמוב הי”ד
אשטי אנדלו
איריס לביא

חליל חמזה אבו רוב היה כלוא מספר פעמים בעבר בישראל בגין פעילותו בג`יהאד האיסלמי.
שוחרר בפעם האחרונה בשנת 1996.
ראש הג`יהאד האיסלאמי בקבטיה, ומבכירי הג`יהאד האיסלאמי באיזור השומרון. חמזה
5 נובמבר 2001 – אחראי לפיגוע הנחת מטען במפעל “פרופיליין” ביישוב הקהילתי שקד בו נפצעו שלושה אזרחים, אחד באורח בינוני ושניים באורח קל.
18 ספטמבר 2002 – עמד מאחורי פיגוע ההתאבדות בצומת אום אל פחם, בו נרצח שוטר ואזרח ישראלי נפצע באורח קשה.
אחראי לפיגועי ירי בשטח ומומחה להכנת חומרי-נפץ וייצור מטענים.
26 דצמבר 2002 חוסל ע”י כוחות צה”ל לאחר שפתח עליהם באש בעת מעצרו.
יוסי עג`מי הי”ד

מחמוד חמדאן
בן 22 מחירבת א-טבקה שליד הכפר דורא שוחרר ממאסר לאחר שריצה 14 חודשים.
26 ספטמבר 2003 חודשיים לאחר ששוחרר חדר לישוב נגוהות ורצח את אייל יברבוים הי”ד ואת התינוקת שקד אברהם.
התינוקת שקד אברהם הי”ד
אייל יברבוים הי”ד

עצאם חמזה חמיס מנצור בן 29 פעיל תנזים 1/2004 שוחרר במסגרת עיסקת טננבוים
16/2/05 חוסל על ידי כוחות צה”ל כשהוא חמוש בנשק ובמטעני חבלה, בדרכו לביצוע פיגוע בישוב ברכה בשומרון.
בסריקות נמצא מטען חבלה במשקל 7- 10 ק”ג

עדכון ‏08 מרץ 2005
בטבלה ריכזנו מידגם של אירועי טרור שבוצעו ע”י מחבלים ששוחררו בעבר. תופעת הטרוריסטים המשוחררים מבהילה הרבה יותר. מדאיגה גם העובדה שאין בידי מדינת ישראל מידע מדויק לשאלה: כמה אסירים ששוחררו עד כה חזרו לפעילות חבלנית. מידע זה חיוני לצורך קבלת החלטות בנוגע לשחרור מחבלים.
בדיון בכנסת מיום 6/8/2003 (ח` אב תשס”ג) היפנתה ח”כ גילה גמליאל שאילתא לשר הבטחון: “כמה אסירים ששוחררו עד כה חזרו לפעילות חבלנית?”

תשובת סגן שר הבטחון זאב בוים:
“מבדיקה שערכתי אצל הגורמים המוסמכים עולה כי הנתון המבוקש בשאילתא שהנדון אינו מצוי בידי שירות הבטחון הכללי. הכנתו של הנתון דורשת בדיקה מסועפת ועבודת מטה נרחבת ומאומצת המחייבת הקצאת משאבים – הן טכניים והן אנושיים – לטובת העניין. למותר לציין את נחיצותם של משאבים אלה העבודה השוטפת של שירות ביטחון כללי. על רקע המציאות היומיומית.
עם זאת, יש באפשרותנו להביא לידיעתך נתונים לגבי מחבלים ששוחררו כחלק מעסקת ג`יבריל (1985) וכחלק מהסכמים מדיניים שונים בשנים 1993-1999. הנתונים הם כדלקמן:
א. בעסקת ג`יבריל ממאי 1985 שוחררו 238 מחבלים. מתוכם חזרו לפעילות ונכלאו בשנית 114 מחבלים (48%). יש לציין כי לא כל ה”חוזרים לסורם” מעסקה זו נכלאו מחדש וזאת בשל קשיים אופרטיביים.
ב. במהלך השנים 1993-1999 שוחררו, בעקבות הסכמים מדיניים שונים 6,912 מחבלים. מתוכם חזרו לפעילות ונכלאו שנית 854 מחבלים (12%).”