כבוד הנשיאה דורית ביניש, מוחזר אליך פסק-דינך
כבוד הנשיאה דורית ביניש, מוחזר אליך פסק-דינך
|
זה בכלל לא מצחיק, גברתי!
דורית ביניש אימצה לעצמה מנהג נלוז: לדחות ערעורים ללא הזמנת המערער לדיון פומבי – בע”פ, כמובן *** משהתברר כי תלונה לנתל”ש – עוד נדבר בכך רבות – היא משחק מכור, יש לנסות דרך אחרת, אולי זה יעזור.
סעיף 68 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ”ב-1982, זה לשונו:
|
פומביות הדיון |
68 |
(א) |
בית משפט ידון בפומבי. |
|
|
(ב) |
בית משפט רשאי לדון בענין מסויים, כולו או מקצתו, בדלתיים סגורות, אם ראה צורך בכך באחת מאלה: |
|||
|
(1) |
לשם שמירה על בטחון המדינה; |
|||
|
(2) |
לשם מניעת פגיעה ביחסי החוץ של המדינה; |
|||
|
(3) |
לשם הגנה על המוסר; |
|||
|
(4) |
לשם הגנה על עניינו של קטין או חסר ישע כהגדרתו בסעיף 368א לחוק העונשין, תשל”ז-1977; |
|||
|
(5) |
לשם הגנה על ענינו של מתלונן או נאשם בעבירת מין או בעבירה על פי החוק למניעת הטרדה מינית, תשנ”ח-1998; |
|||
|
(6) |
בוטלה. |
|||
|
(7) |
הדיון הפומבי עלול להרתיע עד מלהעיד עדות חפשית או מלהעיד בכלל; |
|||
|
(8) |
לשם הגנה על סוד מסחרי. |
|||
|
(ג) |
בבקשות לצווי ביניים, לצווים זמניים ולהחלטות ביניים אחרות, רשאי בית משפט לדון בדלתיים סגורות. |
|||
|
(ד) |
החליט בית משפט על עריכת דיון בדלתיים סגורות, רשאי הוא להרשות לאדם או לסוגי בני אדם להיות נוכחים בעת הדיון כולו או מקצתו. |
|||
|
(ה) |
על אף הוראות סעיף 68(א), עניני משפחה, כמשמעותם בחוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ”ה-1995, למעט תובענות לפי חוק הירושה, תשכ”ה-1965, שעילתן אינה סכסוך בתוך המשפחה ותובענות לפי חוק השמות, תשט”ו-1956, ולפי חוק קביעת גיל, תשכ”ד-1963 – יידונו בדלתיים סגורות, אלא אם כן הורה בית המשפט לדון בענין, כולו או מקצתו, בפומבי. |
|||
ברירת-המחדל היא, כעולה מסעיף 68(א): כל דיון משפטי יהיה פומבי.
הדיון הפומבי חשוב לא רק כדי למנוע “שפיטה במחשכים”, אלא גם משום שכתבי בי-הדין המוגשים לבית המשפט יוצרים את המסגרת לדיון, אבל רק את המסגרת. בדיון עצמו בעלי הדין מפרטים ומבהירים את הדרוש פירוט והבהרה, והשופט – אם הוא מנהל את הדיון בהגינות ובשום-שכל – אמור לנתב את הדיון כדי לאפשר לטוענים למקד את טענותיהם לנקודות הנכונות, ולהתרכז רק בהן, בבחינת “את פתח לו”, וזה כולל גם את הצגת הקשיים העומדים לפני כל בעל-דין, מנקודת-ראותו של השופט.
כאשר השופט מנהל את הדיון עם עצמו, אין לבעלי-הדין הזדמנות להשיב לשופט על השאלות המנקרות במוחו, כי הוא לא שואל. הוא מצניח על הצד המפסיד תוצאה שלא ניתן לו להתגונן בפניה.
סעיף 68 מפרט גם את החריגים לעקרון הפומביות: הגנה על בטחון המדינה, על יחסי-החוץ שלה, על המוסר, וכו’, אבל ברירת-המחדל היא, כאמור, הדיון הפומבי.
והנה דורית ביניש, כך מסתבר, מצפצפת על החוק. היא סבורה, מן הסתם, שהפומביות היא רכושם של השופטים, אותה הם יכולים, בשרירות-ליבם, להעניק למי שהם רוצים, ולמנוע ממי שהם רוצים.
כיוון שנציב תלונות הציבור על שופטים, אליעזר גולדברג הוכיח, כבר בימיו הראשונים בתפקיד, שהוא אינו טוב מקודמתו, הטובה-למי שטרסברג-כהן, ואולי אף גרוע ממנה, החלטתי לנסות את הדרך אותה “חנכתי” לאחרונה: להחזיר לשולח כל תשובה או החלטה שאינה מכבדת את הפונה אליו.
שמחה ניר, עו”ד
משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281
טל’ 09-7424838, נייד 050-7520000
פקס 09-7424873
כפר סבא, 26.2.2009
לכבוד
השופטת דורית ביניש
נשיאת ביהמ”ש העליון
ירושלים
נכבדתי,
הנדון: ע”פ 1000/09
מוחזר אליך “פסק הדין” שנתת בתיק הנ”ל.
לפי סע’ 68(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ”ב-1982, “בית משפט ידון בפומבי”, אבל את לא קיימת את מצוות החוק ולא קיימת את הדיון בפומבי, הגם שלא נתקיימו נסיבות מיוחדות, כמתואר בהמשך סע’ 68.
“דיון” בחדרי-חדרים, כפי שעשית, אינו “דיון” כמשמעותו בחוק, וממילא “פסק הדין” שהתיימרת לתת הוא בחזקת non est factum, ובלשונם של גדולים ממני: For us this is no more than a piece of paper and we shall treat it as such.
אני ממתין להזמנה לדיון על פי החוק.
בכבוד רב,
שמחה ניר, עו”ד