שמחה ניר, עו”ד

משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281

טל’  09-7424838, נייד 050-7520000

פקס 09-7424873

www.quimka.net

www.quimka.com

quimka@quimka.com

כפר סבא, 23.2.2009

לכבוד

מר אליעזר גולדברג

נציב תלונות הציבור על שופטים

ירושלים

נכבדי,

הנדון:   השופט משה גל, מנהל בתי המשפט

שקריו בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת

מצורפת לתלונתי זו שורה של מאמרים מפרי עטי, אשר פורסמו ברבים:

·           השופטת נוגה אוהד: מינוי פוליטי כושל; זיוף הפרוטוקול – גרוע מפרשת השופטת הילה כהן! (נספח א’);

·           ביהמ”ש המחוזי זרנוגה גימ”ל, זה קל”ב (נספח ב’);

·           משרד המשפטים מציע: חוק נוגה אוהד (נספח ג’);

·           חוק נוגה אוהד (ב): מנהל בתי המשפט, השופט משה גל, מאשר מהמקפצה (נספח ד’);

·           חוק נוגה אוהד (ג): איך הדרגים המקצועיים במשרד המשפטים הכשילו את השר דניאל פרידמן (נספח ה’);

·           חוק נוגה אוהד (ד) האם מנהל בתי המשפט משה גל שיקר במצח נחושה לועדת החוקה, חוק ומשפט, או הפר במצח נחושה את התחייבותו לפניה? (נספח ו’);

·           חוק נוגה אוהד (ה) האם ההתבזות הייתה כדאית? (נספח ז’).

התלונה עצמה היא כאמור במאמר הלפני-אחרון (“חוק נוגה אוהד (ד) האם מנהל בתי המשפט משה גל שיקר במצח נחושה לועדת החוקה, חוק ומשפט, או הפר במצח נחושה את התחייבותו לפניה?” (להלן – המאמר הרביעי)): הנילון משה גל, שופט בישראל ומנהל בתי המשפט, שיקר במצח נחושה לועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, או, לחלופין, הפר במצח נחושה את התחייבותו לפניה.

אבל גם במאמר השני באותה הסדרה (“חוק נוגה אוהד (ב): מנהל בתי המשפט, השופט משה גל, מאשר מהמקפצה“ (להלן – המאמר השני)) אני מראה כיצד הוא הטעה את הוועדה כבר אז, משום שהעובדות בשטח, נכון לאותה העת, כבר לא תאמו את תיאור-המצב כפי שהיה אז.

אשר על כן תלונתי כוללת, כמובן, גם את ההטעייה עצמה, כאמור במאמר השני.

אוסיף עוד: במאמר הרביעי, תחת כותרת-המשנה הדמיון שלי לא היה מספיק חולני, אני אומר:

אבל התברר שהדמיון החולני שלי לא היה מספיק חולני, כי כיום – פחות מחודשיים אחרי ה”התחייבתי” בפני הכנסת – ערעורי התעבורה בביהמ”ש המחוזי מרכז כבר לא נשמעים “בפני אותו שופט” – דבר אשר, כשלעצמו, לא מבטיח איכות, אבל מבטיח לפחות “קוהרנטיות של הפסיקה”, כלשונו המבטיחה של השופט גל – אלא בפני חמישה (!) שופטים, לפחות, כולם זוטרים מנוגה אוהד:

·                השופט מנחם פינקלשטיין – מונה לביהמ”ש המחוזי בחודש מאי 2005;

·                השופט יעקב אברהם – קודם לביהמ”ש המחוזי בחודש ינואר 2006;

·                השופט אחיקם סטולר – קודם לביהמ”ש המחוזי בחודש יוני 2007;

·                השופטת רות לורך – קודמה לביהמ”ש המחוזי בחודש פברואר 2008;

·                השופט מאיר יפרח – שופט-בפועל.

ועל כך, כזכור, אמר השופט משה גל, נשיא בית משפט מחוזי, מנהל בתי המשפט:

התחייבתי שאותם שופטים ידונו רק בתעבורה, כל המסה תעבור אליהם ולא תתפזר בין השופטים, תהיה גם קוהרנטיות של הפסיקה. … החלטנו שעדיף שכל (ערעורי – ש’ נ’) התעבורה יתרכז אצל אותו שופט …

אבל בינתיים מסתבר כי מלבד הנשיאה (הילה גרסטל) כל שופטי ביהמ”ש המחוזי מרכז (14 במספר, אם איני טועה) שומעים ערעורי תעבורה: ממש “קוהרנטיות של הפסיקה”… ממש “התחייבתי” …

למען ההגינות עם הנילון – הלוואי ששופטי ישראל היו הגונים כלפי כשם שאני, למרות הביקורת הקשה שיש לי עליהם, הגון כלפיהם – קיימת גם אפשרות חלופית לחלופית, לפיה מנהל בתי המשפט לא יודע מה נעשה בממלכתו-שלו, והוא רק מדקלם בכנסת את מה שהרפרנטים שלו כתבו לו.

אפשרות זו – לפיה מנהל בתי המשפט יודע על הנעשה בממלכתו פחות מעבדך הנאמן, אשר מעולם לא הובא בסוד העניינים – יכולה להיות משהו מרתק, אבל גם היא לא תציל את הנילון, משום שדיקלום “עיוור” של דברים בלתי-בדוקים כאלה, בפני המוסד המייצג את העם כולו, יש בו חוסר-אחריות הזועק לשמיים, דבר שאינו מתאים לשופט בישראל, ובמיוחד לא לשופט המייצג בפני הכנסת את שופטי ישראל כולם.

אבל כשהוא אומר “התחייבתי” – האם גם זה היה “דיקלום עיוור”? האם הוא התחייב ולא התכוון לקיים, או שהוא בכלל לא התחייב, ורימה גם בכך את הוועדה?!

אציין עוד כי לפני פרסומו שלחתי את המאמר השני לדיברור-מרצון, גם לנילון אישית, ובנפרד גם לדוברות מערכת המשפט – כשם ששלחתי לשר המשפטים, לדיברור-מרצון את המאמר השלישי בסדרה (“חוק נוגה אוהד (ג): איך הדרגים המקצועיים במשרד המשפטים הכשילו את השר דניאל פרידמן“)  – אבל הם לא מצאו לנכון לנצל את ההזדמנות ולהעמיד דברים על מכונם ועל דיוקם, והמסקנה היא שאני לא טעיתי “בגדול” – אם בכלל.

משלא זכיתי להתייחסות בעניין המאמר השני, לא מצאתי לנכון להציע דיברור-מרצון גם למאמר הרביעי, בטרם פרסומו.

באשר למועדים, לעניין תלונתי זו: הופעתו של הנילון בכנסת הייתה ביום 4.2.2008, אך הדברים הגיעו לידיעתי רק בתחילת חודש מארס, והכזב שבהם התגלה בהדרגה, עד לאחרונה.

הערת-לוואי, למעלה מן הדרוש: על ההזנייה של משפט התעבורה

מאז שאתה, מר גולדברג, כיהנת כשופט תעבורה, ועד לשנת 1990, משפט התעבורה התקדם והשתפר, אבל מאז, עם תיקון אברהם פורז לחוק בתי המשפט אשר הוריד את ערעורי התעבורה בבתיהמ”ש המחוזיים מהרכבי שלושה להרכבי דן יחיד, משפט התעבורה עובר הזנייה מתמשכת והולכת. בעוד שעד אז היו הרכבי-שלושה אשר התמחו בתחום, אבל מאז התגבש;נוהג לפיו ערעורי התעבורה נידונים בפני שופטים אשר אך התמנו לביהמ”ש המחוזי, והיומן שלהם מלא “חלונות”, או שהם עומדים לפני פרישה, והיומן שלהם מתחיל להתרוקן, כי אי אפשר לתת להם תיקים שהם לא יספיקו לגמור עד לפרישה. אומרים להם קחו ערעורי-תעבורה, ניסיון קודם לא הכרחי…

נוצא מצב אידיוטי – תסלח לי – בו שופטים אשר לא ניהלו תיק תעבורה אחד בחייהם – לא כעו”ד ולא כשופטים – יושבים כערכאת-ערעור על שופטי תעבורה מקצועיים!

ראה שוב את אלה:

·           השופטת נוגה אוהד: מינוי פוליטי כושל; זיוף הפרוטוקול – גרוע מפרשת השופטת הילה כהן! (נספח א’);

·           ביהמ”ש המחוזי זרנוגה גימ”ל, זה קל”ב (נספח ב’).

ואני שואל אותך, מר גולדברג, עם יד על הלב, איך היית מרגיש, כשופט תעבורה מקצועי, בשעתך, אם הערעורים עליך היו נשמעים בפני שופטים כאלה.

הבלופים של הנילון בפני ועדת החוקה הם המשך אינטגראלי של ההזנייה הזאת.

ולפני שאתה מתריס בפני על ה”סגנון” – יש לי אישור למטאפורה הזאת מהאקדמיה ללשון העברית.

אני מבקש, איפוא, למצות עם הנילון, השופט משה גל, את מלוא הדין.

בכבוד רב,

שמחה ניר, עו”ד

העתקים:     יישלחו ליו”ר ועדת החוקה, חוק ומשפט ולחבריה, עם כינונם של מוסדות הכנסת הנכנסת.

מצורפים: המאמרים שהוזכרו בתלונה

נספח א’:     השופטת נוגה אוהד: מינוי פוליטי כושל; זיוף הפרוטוקול – גרוע מפרשת השופטת הילה כהן!

נספח ב’:     ביהמ”ש המחוזי זרנוגה גימ”ל, זה קל”ב;

נספח ג’:      משרד המשפטים מציע: חוק נוגה אוהד;

נספח ד’:      חוק נוגה אוהד (ב): מנהל בתי המשפט, השופט משה גל, מאשר מהמקפצה;

נספח ה’:     חוק נוגה אוהד (ג): איך הדרגים המקצועיים במשרד המשפטים הכשילו את השר דניאל פרידמן;

נספח ו’:       חוק נוגה אוהד (ד) האם מנהל בתי המשפט משה גל שיקר במצח נחושה לועדת החוקה, חוק ומשפט, או הפר במצח נחושה את התחייבותו לפניה?;

נספח ז’:      חוק נוגה אוהד (ה) האם ההתבזות הייתה כדאית?