ב”ה

                                                             ירושלים, עשרה בטבת, התש”ס

לישראל סגל

ליגאל עילם

לאיתן הבר

למערכת ידיעות-אחרונות        

מזה זמן רב אני מתנזרת, בלי שום קושי, מן התיקשורת העויינת. גם כך איני ישנה בלילות. היום איתרע מזלי להיתקל ב”ידיעות אחרונות” (אצל חברה בעבודה), השתטיתי לקרוא בעמודים הפנימיים וראיתי – שלושה נגד אחד – לורד אחד נגד שלושה תועמלני “שלום”.

נראה שאיננו חיים על אותה פלאנטה. אני שואלת – למה ברק מתאווה כל כך ללחוץ את ידיו של רוצח? ואתה, סגל, מצדיק את הרוצח; כדי לצאת ידי חובה, אתה מציין, בסוגריים, כי המלחמה בגולן היתה “צודקת”. אך אינך מתכוון לזה, כי בהמשך אתה מדבר על “עוול מתמשך”. תוך כדי כתיבה שכחת למה המלחמה היתה צודקת. היתה זו הדיפת נסיון להשמידנו. הסורים ישבו על הגולן וירו על תל-קציר, על עין-גב, על האון ועל דייגים בכינרת. אך זה לא סיפק את תאוות הרצח שלהם. כאשר נראה להם, כפי שנראה, בשעתו, לחוסיין, ימ”ש, שהנה מתגשם והולך חלומם לחסל את ישראל, הם הצטרפו לשחיטה ופיספסו. מה יכל להיות צודק יותר מאחיזתנו בגולן? על איזה עוול אתה מדבר?

ושוב אתה נזקק לסוגריים, כדי להדגיש כי החלוצים בגולן הם “אמיתיים”, להבדיל מן “השוליים הסהרוריים, מתנחלים עטורי פיאות וזקנים, ועינים משולהבות ויוקדות על גבעות יהודה ושומרון”. לא נמאסו עליכם הדיקלומים האנטישמיים האלה?

החלוצים האמיתיים הם חלוצי יהודה ושומרון, שהצליחו להפריח את הטרשים, למרות שלא היה מכשול בעולם, שאתה וחבריך לא התאמצתם לשים בדרכם. “חלוצי” הגולן היו התיישבות לוקסוס – “העם עם הגולן” – אנשי ה”התיישבות העובדת”, היפה המפונקת. וכן, ה”דמוקרטית”. היפים והיפות, להבדיל ממופרעי יש”ע, מבטיחים כי יצאו מבתיהם בעינים דומעות, אך בקומה זקופה. העצים מתים זקופים.

אתה מדבר על “שכרון הכח שבשלטון מתמשך”. על מה אתה מדבר? מי רוצה לשלוט בפולשים הרוצחים האלה? מי רוצה לראות אותם, בכלל? אנחנו איננו רוצים אותם פה!!! מצידנו, שיצאו מכאן בעינים דומעות ובקומה זקופה, או בזחילה. הם אינם טובים מן הנאצים. זה אלפיים שנה לא ניתן לנו גם יום אחד של שלווה, ואתה משחק אותה שמשון הגיבור? אתה מדבר על “גמילה משכרון הכח”, בסיני ובגדה המערבית. לא יעזור לך, סגל, הגדה המערבית הם שומרון ויהודה, ערש הולדת היהודים. היא שלנו! חובתנו לשלוט בה, ומי שהדבר אינו מוצא חן בעיניו, יהודי או ערבי, חפשי ללכת מפה, אך אל תיכפו עלינו את ההתנכרות אליה. זו חוצפה, בלשון המעטה (אסור לבטא את המלה המתאימה, כי זו תהיה “הסתה”).

לעילם (שמשון הגבור, 2) מפריע הלך הרוחות האומר: “צודק הוא תמיד מה שאנו עושים, לא צודק הוא, בדרך כלל, מה שעושים לנו…”. אז, אני מצהירה בזאת – המן צדק, וכן גם האינקויזיציה. חמיילניצקי צדק וגם היטלר, וגם ערפאת וגם אסאד וגם “מחנה השלום”.

והבר (שמשון האיתן 3) עושה סקירה הסטורית של נסיגות, שהיתה בהן רק ברכה. גם כאשר ננטוש את תל-אביב, מערבה, וכמה שפויים יצעקו געוואלד, יגיד האיתן, שבסרט הבלהות הזה כבר היינו, וזה לא כצעקתה…

במקום שנדרוש מן העולם פיצוי על אלפיים שנות סבל, שטרם נסתיימו, אנו מכים על חטא הישרדותנו ומפצים אותם על שלא הצליחו, עד כה, להשמידנו, למרות שעמדו עלינו לכלותנו בכל דור ודור.

אולי תהיו, סוף סוף, לטובתנו ולא לטובת הרוצחים?

                                                                                                 חנה אייזנמן

העתק: אמנון לורד