עו”ד אלכס מישקיטבליט מתחמק מטיפול בתלונה למיכה לינדנשטראוס, על הטיפול הלקוי של משרד המשפטים בעניינה של השופטת גיליה רביד
עו”ד אלכס מישקיטבליט מתחמק מטיפול בתלונה למיכה לינדנשטראוס, על הטיפול הלקוי של משרד המשפטים בעניינה של השופטת גיליה רביד
|
אמרנו “נראה איך הנת”ץ יטפל בדבר” – ואכן טיפולו של העוזר הבכיר למנהל הנציבות חמקני ולא-ראוי *** השגה על אופן הטיפול
שמחה ניר, עו”ד
משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281
טל’ 09-7424838, נייד 050-7520000
פקס 09-7424873
כפר סבא, 19.2.2009
לכבוד
מר אלכס מישקיטבליט, עו”ד
עוזר בכיר למנהל נציבות תלונות הציבור
נציבות תלונות הציבור
בית הדפוס 12
ירושלים
נכבדי,
הנדון: טיפולם של שר המשפטים והנתל”ש בעניינה של השופטת גיליה רביד
למכתבך אלי מיום 18.1.2009 – תיקכם 400104.
תלונתי על הטיפול בעניינה של השופטת גיליה רביד היא על מחדל, ולא על מעשה.
המחדל עדיין נמשך, כך שעדיין לא חלפה שנה מיום קום העילה לתלונתי.
תלונתי אינה “פרסונאלית”, אלא “מוסדית”, והעובדה שכל הנפשות הפועלות כבר אינם מכהנים כיום בתפקידם אינה מעלה אינה מורידה. מעניין מה היית אומר אם התלונה לא הייתה מתיישנת – גם לשיטתך – כאשר אלה כבר לא בתפקידם.
ומעניין מאיכן שאבת את הרעיון לפיו נילון אשר עבר לתפקיד אחר זוכה לחסינות אך ורק בשל כך. לפי השיטה הזאת אפשר לבצע סבב של “כסאות מוזיקליים” כל אימת שמוגשת תלונה נגד בעל-תפקיד כלשהו, ובא לציון גואל…
ונשאלת גם השאלה אם – לשיטתך – אני צריך לחזור ולפנות אל המכהנים כיום באותם התפקידים. לדעתי זה היה מלאכותי, ואפילו מטופש, מצידי, ואם אתה צודק בטענת ההתיישנות – זה גם לא היה עוזר לי.
אבל אם זה נחוץ, לשיטתך, אני “ארענן” את התלונה, אתן לנילונים שבוע ימים לענות לי, ואתלונן מייד עם תום השבוע (וגם לא אזכיר את הנתל”ש). מעניין מה תגיד אז.
הערת-האגב המודגשת שלך – מאימתי מדגישין הערות-אגב? – לפיה “אין הנציבות מהוה ערכאת ערעור על החלטותיו של נציב תלונות הציבור על שופטים” הינה שחקן-חיזוק מיותר, וזאת מהטעמים הבאים:
א. הנת”צ אינו “ערכאת ערעור” על שום “גוף מבוקר” (והנתל”ש הוא, ללא ספק, “גוף מבוקר”);
ב. לא רק שלא התלוננתי על הנתל”ש, אלא שהייתה זאת הפעם היחידה בה הסכמתי עם עמדתו, לפיה אין לו סמכות לטפל בנושא;
ג. אני מניח שבהתקיים עילת-התערבות של הנת”צ שאינה עילה “ערעורית” – כגון אי-מתן החלטת הנתל”ש תוך השנה שנקבעה בחנתל”ש – הנת”צ היה מתערב גם מתערב.
ד. התלונה היחידה שלי נגד הנתל”ש – והיא, כמובן, משנית – הייתה על כך שהיא לא משכה חזרה “החלטה” בעניין בו אני כלל לא פניתי אליה. מעניין מה היית אומר אם היית פונה אל שר התחבורה, למשל, בעניין שבסמכותו, הוא היה מעביר את פנייתך אל השר לענייני דתות, למשל, וזה האחרון היה “דוחה” את פנייתך משום שהיא אינה בסמכותו (דבר נכון בפני עצמו, אבל אתה כלל לא פנית אליו!).
ה. לפיכך אין כאן “ערעור על החלטה” של הנתל”ש, אלא תלונה על העדר תשובה (וממילא גם העדר “החלטה”) לבקשתי למשוך חזרה את אותה “החלטה”.
תלונתי עומדת, איפוא, בעינה.
בברכה ובכבוד רב,
שמחה ניר, עו”ד