ב”ה

 

 

תסמונת אודי אדיב (ד)

 

 

 

מדינת כל תושביה (2)

 

 

 

התנגד לציונות, התנגד לחלוקת הארץ, ושלל את זכות האו”ם לחלק את פלסטין. הוא דגל ברעיון של מדינה אחת, חילונית ודמוקרטית עם שוויון זכויות לכל תושביה – יהודים כערבים – בכל השטח שבין הירדן לים התיכון…

 

דאוד תורכי “התנגד לחלוקת הארץ ושלל את זכות האו”ם לחלק את “פלסטין..”. כך, בתחילה, גם הפק”פ (פאלסטינישע קומוניסטישע פארטיי [יידיש] – המפלגה הקומוניסטית הפלשתינאית), שנוסדה ב-1922…. אך, כאשר הבהיר סטאלין שהוא דווקא בעד החלוקה, שינתה הפק”פ את דעתה, שכן, הסוכנים הזרים האלה, מסוג אודי אדיב והוריו, מעולם לא ראו בטובת ישראל מטרה. אילולא שנאת ישראל העצומה שלהם, לא היו מתייחסים כלל לעם ישראל, אלא, מקדמים את מטרותיהם, מבלי לבדוק בציציות קרבנותיהם.

 

כמה נוח; כמה נוח להתנגד לחלוקת “פלסטין” בין הירדן לים התיכון, לאחר ש”פלסטין השלמה” – פלשתינא-א”י, היא ארץ ישראל כולה, חולקה כבר ב-1922, תוך כדי הפרה בוטה ואנטישמית ע”י בריטניה, של המנדט שניתן לה, להקמת הבית הלאומי לעם היהודי בנחלת אבותיו, משני עברי הירדן. קרוב ל-80 אחוזים נמסרו ל“ערבים”/”פלשתינאים”, כ-20 אחוזים נותרו להחלטה עתידית…. וההחלטות העתידיות היו עוד ועוד הצעות לחלוקת שארית ארץ ישראל, שוב, בין ערבים ליהודים, כאשר השטחים שנועדו לערבים נקיים מיהודים, ואילו השטח המיועד ליהודים, נדרש להחזיק בתוכו גם ערבים.

 

כאשר נציגיהם חידלי האישים של היהודים, הסכימו לרוב הצעות החלוקה, התנגדו הערבים לכל תכנית בה תינתן ריבונות כל שהיא ליהודים. וזה כל ענין “הסכסוך הישראלי ערבי”, שהפך בינתיים, לתוספת נוחיות אדיב’ה, ל“סכסוך הישראלי פלשתינאי” – התאווה להשמדת הישוב היהודי בארץ ישראל.

תמיד יימצא התירוץ החדש להצדקת השמדתנו. לאחר שנסיונות קודמים של חלאת האדם ה”ערבית” להשמיד אותנו לא צלחו, הומצא “העם הערבי  הפלשתינאי” בעל “הזכויות הלגיטימיות”, להשמיד את היהודים.

 

כאמור, כל הצעות החלוקה לא לקחו כלל בחשבון ישיבת יהודים בשטחים העצומים שנמסרו לערבים, אך היה ברור מאליו, שערבים ישבו במעט מזעיר שנועד ליהודים. למעשה, כך הוא עד עצם היום הזה. “ירדן” היא יודנריין, כנ”ל רוב מדינות ערב. במדינות בהן יושבים יהודים, הם אזרחים סוג ב’, במקרה הטוב, ואזרחים סוג ז’, או חסרי כל זכויות-אזרח במקרה השכיח.

 

וכאן, בתוך הקו הירוק, ה”ערבים” כבר מזמן אינם מסתירים למי נתונה אהדתם – הם, כמובן, מזדהים עם “אחינו הפלשתינאים”, הם מזדהים עם עצמם – שואפי חורבן ישראל! גם נציגיהם ב”כנסת” מבהירים, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, שכשר וישר ורצוי להשתמש בנשק נגד היהודים, טירוף מוחלט של מימסד מסואב, המניח לג’יהאדונאצים לשבת בבית-“הנבחרים” שלו, אבל האודי אדיב’ים מתבכיינים על “קיפוח” “המיעוט הערבי” (שלש מאות מליונים בלמעלה מעשרים מדינות, בתוך מליארד ג’יהאדיסטים), החי על כל טוב הארץ, והעיקר, חי, בעוד היהודים נטבחים בארצם.

 

 

….. פ.ק.פ. שנוסדה ב-1922, התנגדה בתוקף לחלוקת הארץ ולמדיניות של “שתי מדינות לשני עמים” אך מאז 1948, כאשר סטאלין שינה את עמדתו ותמך בחלוקת הארץ ובנוסחה של “שתי מדינות לשני עמים” שינתה פ.ק.פ. (שהפכה ב-1948 למק”י) את עמדתה…

 

כמה נוח לפק”פ לקום ב-1922, לברך על המוגמר – על השוד הגדול של 1922, ולהתנגד לחלוקת השארית הקטנה, לא מסיבת העוול שייעשה בזה ליהודים, אלא, להיפך, כדי למנוע הקמתה של מדינה ליהודים – לדרוש את הקמתה של “מדינת כל תושביה”, בשאריתה הקטנה של ארץ ישראל, שרובה הגדול כבר נמסר לערבים. לאחר שהתבררה דעתו של סטאלין, שלא תאמה את שלהם, הסכימו לרע במיעוטו – חלוקה נוספת של שארית הארץ בין יהודים לערבים, כשאין סיכוי למיניאטורה היהודית להגן על עצמה בגבולות, שהוגדרו מאוחר יותר על ידי אבא אבן “גבולות אושוויץ”.

 

וכמה נוח להמשיך בהזרמת מרצחים לארץ, בתירוץ “זכות השיבה”, עד שיהפכו לרוב, וחלומם רב השנים של האודי אדיב’ים יתגשם – מדינת היהודים תחדל להתקיים!

 

אדיב יודע, שהיהודים נרדפו במשך כל הדורות, למרות שהם היו אבות אסכולת “אחוות העמים”, בדיוק מסיבה זו – השאיפה להיפטר מן הגורל היהודי. העמים דווקא היו מוכנים לאמץ את הרעיון הזה, בדרגה כזו או אחרת, בתנאי שהעם היהודי לא יהיה כלול ב”אחווה” הזו. יהודים כמו אדיב עשו במשך הדורות “שמיניות באויר”, כדי לטשטש את זהותם היהודית, בלי הצלחה. הנאצים חיפשו את מוצאם גם כמה דורות לאחור. וזו כבר תקופה, שחובה על אדיב להכיר היטב, ולו בגלל תארו המחייב במדע המדינה. 

 

אדיב יודע שאבותיו הרוחניים ראו בארץ ישראל מקלט ולא מולדת. אך הוא מרחיק עוד לכת מהם, גם את המקלט הוא רוצה להשמיד. אסור להבטיח לעם היהודי נמל מבטחים. אסור שיישאר זכר ליהודים, אלא, אם יהפכו כולם לאודי אדיב’ים, לעב”מים חסרי זהות, תלושים מכל, חסרי עבר וממילא, חסרי עתיד. יצורים וירטואליים, העוברים בעולם הזה, מבלי להשאיר בו שום רישום. אפס אחד גדול. זה הגורל שהוא מועיד לעם היהודי.

 

מה עובר בראשו של בן-שטן כזה? אז, זהו, זה לא ענין של הראש, זו הבטן – זה לא משהו מושכל, זה משהו שברגש, והרגש הוא, כאמור לעיל, שנאת ישראל תהומית.

 

האדיב’ים יודעים שגורלם של היהודים אינו מעניין איש, וזה במקרה הטוב, אך, במקרה השכיח, היהודים נרדפים בשנאה חסרת מעצורים. תעדנה כל ההפגנות נגד “ישראל” הנרצחת, שליוו את מבצעה האימפוטנטי בעזה – בשעה שמתבצעים בעולם מעשי רצח עם, בעיקר על ידי מוסלמים, ואין פוצה פה ומצפף.

 

במשך עשרות שנים עומדת “ישראל” על דמו של העם היהודי, רדופת “פעילי שלום” מסוג אודי אדיב, וכך זה גם יימשך, אם לא יקום עם ישראל וישליך את האודי אדיב’ים והפודלים שלהם בהנהגת “ישראל” לפח הזבל של ההסטוריה.