הצגה חוזרת של הנושא, לריענון

מה עושה נאשם או נתבע כאשר, לדעתו, לבית המשפט אליו הוגשו כתב-האישום או כתב התביעה אין סמכות (מקומית או אחרת)?

הוא טוען לחוסר סמכות, בית המשפט מחליט, ומי שלא מרוצה מההחלטה – מערער עליה, על פי האפשרויות שהחוק מעניק לו.

מה עושה נאשם או נתבע כאשר לבית המשפט אליו הוגשו כתב-האישום או כתב התביעה יש סמכות מקומית, אבל, לטעמו, יותר נוח לנהל את המשפט במקום אחר (למשל: משום שהתאונה הייתה במקום האחר, וכל העדים תושבי אותו המקום)?

הוא פונה אל נשיא בית המשפט העליון ומבקש “העברת הדיון”, לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט (הליך הידוע בציבור כ-change of venue). הסעיף הזה, יש להדגיש, לא נועד לדיון בטענת חוסר-סמכות, אלא דווקא ההיפך: להעביר את הדיון מבית משפט מוסמך לבית משפט אחר (מוסמך, או שאינו מוסמך).

האם ניתן להשתמש בסעיף הזה גם לטענת חוסר-סמכות? אולי כן ואולי לא, אבל אם בבית המשפט אשר בו נפתח ההליך נטענת טענת חוסר-הסמכות – הוא חייב לדון בה, ולהחליט, כאמור, ואל לו לגלגל את הנושא לפתחו של נשיא בית המשפט העליון.

בחוק לשכת עורכי הדין (חלע”ה) ישנו סעיף דומה, הוא סעיף 64(ב), המעניק ליו”ר ביה”ד הארצי של הלשכה, לגבי הליכים משמעתיים, סמכות דומה לזו של נשיא ביהמ”ש העליון, לגבי הליכים הנידונים בבתי המשפט.

מה הסבירות שעורך-דין בישראל יעשה בתום-לב את הדבר האידיוטי הזה, ויפנה ל”העברת הדיון” לפי הסעיפים האלה? לטעמי – 1:10,000, אבל אני מוכן לעשות לעורכי-הדין בישראל “הנחה למטומטמים”, ולומר כי הסבירות היא 1:1,000.

ומהי הסבירות ששלושה עורכי-דין, אשר נקבצו יחדיו באקראי, יחברו בתום-לב לאותה האיוולת? לפי אותו חישוב-הסתברות – 1:1,000,000,000 (אחת למיליארד!).

ראו, לעניין זה, את המאמרים הקודמים בסדרה הזאת:

·           “עו”ד עמנואל זלצמן, אב-בית-דין בלשכת עורכי-הדין – אידיוט או מושחת?

·           עו”ד אלי לוטן, חבר-בית-דין בלשכת עורכי-הדין – אידיוט או מושחת?

·           עו”ד ישעיהו אתגר, חבר-בית-דין בלשכת עורכי-הדין – אידיוט או מושחת?

אבל הסיפור הזה לא נגמר בבית הדין המחוזי של הלשכה, כי גם בבית הדין הארצי של הלשכה, בערעור, נקבצו להם שני עורכי-דין נוספים –  עו”ד אילן דסאו ועו”ד אברהם הרגיל – אשר “העתיקו את השגיאה” מחבריהם בבית הדין המחוזי.

ואם בביה”ד המחוזי הסבירות לטעות בתום-לב של כל שלושת השופטים הייתה, כאמור, אחת למיליארד, הרי שבביה”ד הארצי הסבירות הזאת הייתה “רק” אחת למיליון, וזאת לא משום שהשופטים שם “צדיקים” יותר, אלא רק משום שהם היו שניים בלבד.

וזה גם אם לא נדרוש מהערכאה ה”ארצית” – ערכאת הערעור – יותר מאשר הערכאה-דלמטה.

ובמלים אחרות: כולם מושחתים, כולם – ותקנו אותי אם אני טועה.

וכעת תשאלו: מה עם השופט השלישי בביה”ד הארצי? התשובה: הוא היה ב”נבצרות”, אבל זו כבר אופרת-שחיתות אחרת.

________________

המלצת היום:

המושחתים בלשכת עורכי-הדין (א): עו”ד עמוס ויצמן, שודד הקופה הציבורית

מיבי מוזר, יו”ר ביה”ד הארצי של לשכת עורכי-הדין: עמוס ויצמן הוא חלאת-אדם, מושחת אשר מוכן לשדוד את הקופה הציבורית. אל תיתן לו לשטות בך