“אכן, הייתי ילד מוזר. שקט ומוזר. בכל מקום שהייתי נמצא – מחשבותיי נשאו אותי למקום אחר ולדברים אחרים. ממש כפי שקורה לי עכשיו בספר המוזר הזה. תמיד היה נדמה לי כי כל הסובבים אותי מתייחסים אליי בסלחנות ובסובלנות שאין להן גבול, שהרי תמיד אני נמצא-ולא-נמצא עימם בעת –ובעונה-אחת. חלומות עזים ומומשכים היו לי בהקיץ, וגם בטרם אירדם, וזו היתה השעה האהובה עליי ביותר מכל שעות היממה. תארו לעצמכם: כיצד לא-כלום שכמוני יכול להיות כול-יכול במחשבותיו, ואפילו חזק ומרושע?!…” (עמ’ 89).

פוצ’ו, סופר הילדים, כתב בעיתון העיתי של אהוד בן עזר לפני ימים אחדים את הדברים הבאים:

“מעניין שמכל החורים שיש בעולם בחרת להיזכר דווקא בימים שבעגבנייה היה חור. מיד הוצאתי את העגבניות שהיו לנו במקרר ולא מצאתי אף אחת עם חור. אח, איפה הימים ההם…

מה שרציתי להגיד זה שלא הזמנתי את הספר מפני שיש לי בבית את המקור “לשוט בקליפת אבטיח” ואפילו כשהעברתי סדנת כתיבה בימים של העגבנייה, השתמשתי בו כדוגמה אופיינית לספר שלא נגמר, מפני שכל סיפור מזכיר לסופר סיפור אחר. בינתיים הצצתי קצת לתוכו וראיתי שיש בו קטעים חדשים שלא היו בספר המקורי.”

“ספר הגעגועים” הוא מהדורה חדשה, מתוקנת לספר שכתב ויצא לאור בשנת 1987 בהוצאת רכגולד-שגיב, שנקרא “לשוט בקליפת אבטיח”. כבר בתחילת הספר בן-עזר מתאר לנו איזה ילד הוא היה. קראן אובססיבי שמרוב קריאה קיבל סחרחורות. אביו קיווה שיהיה בעל מקצוע והכריח אותו לצאת לעבודה בבצירת ענבים. הגיבור שלנו שראה כמה קשה היא עבודת כפיים החליט שהוא יהיה סופר.

הספר שהוא חזרה לימי נערותו במושבה שגר מתאר פרקים מאותה תקופה, תקופה שבה לא היו בקבוקי פלסטיק, ועצי פרי וירקות גדלו בגינות הבתים ובשדות וטעמם היה טעם של פעם. ספר שמגלה לנו מי היו חבריו בתקופה ההיא, ואיזה הרפתקאות עברו. המחבר לא חוסך את שבטו מעצמו ומספר לנו בכנות על עצמו, אופיו וחולשותיו הפיזיות. בפרק 18 הגיבור שלנו חוטף שיעור מחברו הטוב צבי על כך שהוא סובל מרגשי נחיתות.

“…כבר שמנו לב שאתה מסתגר, מתבודד, מסמיק בחברת בנות, ובכלל אתה די חלש ומוזר, אפילו כדורגל לא מעניין אותך. ואתה לא רוקד… זה מראה שיש לך רגש נחיתות… ואני חושב שצריכים לעזור לך להתגבר. להיות גבר”.

לאותה שיחה היו תוצאות חיוביות.

לא אפסח על תחביביו למין ואוכל. כשהיה קטן הוא כמעט לא אכל והיה רזה כמקל. אבל כאשר שימש כאופה בקיבוץ עין גדי, ואפה לחמים ובישל חמין שריחו התפשט עד המדבר גופו הלך והשמין והשמין. כן, אהוד בן עזר לפי התיאורים בספרו יודע גם יודע להעריך אוכל ולבשל. מה בקשר למין? הו, הו, הו! ההורמונים שלו עבדו שעות נוספות… לאורך כל הספר ישנם תיאורים מוחשיים בשפה ישירה על סקס. בעמ’ 193, מביא לנו הסופר שיחה על מה זה זיון ואיך מזיינים. איה הילדה היפה מרשה לגיורא לזיין אותה למרות שאהבה את צבי, והוא וחברו צבי עדים למעשה.

ובנוסף הסיפורים והאגדות הערביות המשוזרות בספר מוסיפים הרבה חן. כל מי שיקרא את הספר יחזור לילדותו ולנעוריו ויאמר: גם אני הייתי… גם לי זה קרה… גם לי היו חברים שאיתם ביליתי ימים ולילות… גם אני זוכר את האהבה הראשונה.

כדאי לקרוא ולהתענג.

אהוד בן עזר נולד בשנת 1936 בפתח-תקווה, בן לאחת המשפחות המיוחסות שייסדו את המושבה העברית הראשונה. דודתו, אחות אביו, אסתר ראב היתה למשוררת הארצישראלית הראשונה והוא בן-עזר, לא נותן ששמה יישכח. פרסומיו הם רבים גם לילדים. נחום גוטמן ובן-עזר שיתפו פעולה. את הספר: “בין חולות וכחול השמיים”, גוטמן סיפר לבן-עזר, בן-עזר כתב וגוטמן צייר. עוד ספר משותף יש להם: “בצאת ישראל ממצרים”.

בנוסף לכתיבתו בן-עזר מוציא פעמיים בשבוע עיתון עיתי אינטרנטי שנקרא “חדשות בן-עזר”, שבו לוקחים חלק סופרים ומשוררים שכותבים שירה, ספרות, מביעים דעה, מתווכחים ומוחים. העיתון נשלח ללמעלה מאלפיים נמענים. זה אומר שהעיתון מעניין.