“ראיתיכם באזלת ידיכם”
“ראיתיכם באזלת ידיכם”
ב”ה
ירושלים, ט”ז בשבט, התשנ”ב
21 בינואר, 1992
לעורך שלום,
“לא קבלנו את הארץ ירושה מאבותינו” – חתן פרס ביאליק, שבט התשנ”ב.
ביאליק, שהתפלל: “מי יתנני אבר ועפתי אל ארץ….”, הביע את כיסופיו ל“שדות בר, נחלת אבות” ובירך – “תחזקנה ידי כל אחינו המחוננים עפרות ארצנו…”, אמר גם את הדברים הבאים:
“ראיתיכם באזלת ידיכם”
“ומה שפך התמיד מעל כל במה על קדקדיכם,
זרמת מלים נבובות, מיזרת מוץ ונעורת
להפוך יקר הגיגכם לשיקוץ משומם ולתועבה”
“… ומי השליח בכם להקת חורצי עט ולשון
עדת נגועי אלוקים, אכולי משטמה ומזי קנאה
לסכסך אתכם איש באחיו ולהאכילכם את בשרכם
ולפגל עליכם כל קדש בהבל פיהם ובמגע אצבעם”
“… עד הגיעכם אל שולחן עמים פדויי אלוקים וקריאי מועד
כורתי בריתם לשלום עולמים עלי זבחיכם
ולקטתם תחתיו בהונות ידיכם ורגליכם המקוצצות”