הנדון: מכתב פומבי למחנה השמאל בישראל

1.      בעקבות מאמרי: “ישראל – לא תהא מדינת כל תושביה”, קיבלתי תגובות מאנשים שהציגו עצמם כתומכי השמאל, או שכך משתמע מתגובותיהם; ומאלו עולה טעות ענק, והיא: עירוב עניין יו”ש עם עניין הזהות של מדינת ישראל.

קרי – אליבא השמאל, על ישראל לחזור לגבולות 67, ובכך תפתר שאלת הזהות של המדינה, שכן אז ישמר הרוב היהודי בתחום “הקו הירוק”.

איך יתכן כי אנשים המציגים עצמם כ”אנשים חושבים” (שכן הם קוראים את עיתון “הארץ” כל יום, וזה נועד רק לאנשים חושבים), מערבבים רחת עם מחט?!

ובעברית פשוטה; מה הקשר בין דרישת ערביי ישראל וחלק מהשמאל הישראלי (המסרב להגדיר עצמו – כיהודי), להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה, ובין עתיד השטחים והתושבים הגרים ביו”ש?

כל מי שעיניו בראשו ומעט שכל בקודקודו, מבין כי עסקינן בשני נושאים שונים לחלוטין; אולם השמאל מנסה להסתיר אמת זו, ובכל הכח קושר חמור לסוס כדי שאלו יסחבו אותה עגלה! (קרי – חזרה לגבולות 67).

2.      בלית ברירה, אני נאלץ לחזור ולהסביר לשמאל, בשפה של גן-ילדים, כי הלה מטעה ומוליך שולל את אלו, שאינם ערים לכל הדקויות!

א.      ממשלת אולמרט וכל המחנה התומך בו, רוצים להרוג שתי ציפורים בירייה אחת; גם לוותר על יו”ש ולכונן בה מדינה פלשתינית, וגם להפוך את מה שיוותר בישראל למדינת כל אזרחיה (או יותר חמור, מדינת כל תושביה; ועל ההבדל אעמוד בהמשך).

כדי לקדם שתי מטרות אלו, התקשורת שוטפת את מוחו של הציבור היהודי, פרקליטות המדינה – מעמידה לדין כל מי שמצייץ נגד “מדינת כל אזרחיה” (בנימוק כי לפנינו הסתה וכד’); המשטרה יושבת על הגדר (עקב הוראות מהשלטון), כאשר אזרחים ערביים פורעים ביהודים וגם שורפים את רכושם (ר’ האירוע בפקיעין, ומה שמתרחש מידי יום ביפו, רמלה, לוד; “יעני” – ערים מעורבות!).

ב.      במגילת העצמאות שנחתמה ע”י מייסדי המדינה ביום 15.5.48, אין זכר למילה “מדינה דמוקרטית” – ולא בכדי! ב”ג וחבריו, לא היו טיפשים או הלומי יין ולא שכחו לכלול מונח זה; אלא בכוונה תחילה, נמנעו מכך.

בן גוריון ידע היטב כי הכתרת מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, פירושה סתירה להיותה רק יהודית; ואם המדינה תוגדר כיהודית-דמוקרטית, אזי בבוא היום, ערביי ישראל ידרשו אוטונומיה לאומית ותרבותית (מה שקורה כיום!), ואם יהיו רוב, יבטלו לחלוטין את הזיקה שבין הארץ ובין העם היהודי, ואח”כ יכריזו על מדינת פלשתין בין הים לירדן.

לפיכך, גם אם היה לנו מוסד מחוקק חוקי, זה היה מנוע מלשנות את מגילת העצמאות; שינוי יכול להעשות רק בדרך של משאל עם בציבור היהודי בלבד.

קל וחומר כאשר אף כנסת אינה ילד לגיטימי של האסיפה המכוננת שנבחרה ב-1948, ופוזרה שלא כחוק!

ג.       אף בימ”ש (כולל בג”צ) אינו רשאי לשנות את האמור במגילת העצמאות, ולא ליתן לה פרשנות המרוקנת את תוכנה! ולכן השימוש של השופט (בדימוס) אהרון ברק, בטרמינולוגיה של: מדינה יהודית-דמוקרטית, הינו מצג שווא והטעייה רבתי!

הצרה – שבעקבות הקו המשפטי (מדיני) שננקט ע”י אהרון ברק, החלו ללכת עיתונאים, פוליטיקאים ופרשנים שונים.

ד.      מדינות העולם הנאור, החלו לדון בזכות העם היהודי למדינה ב-א”י, כבר בתקופת הרצל, אך הגושפנקא הראשונה הייתה הצהרת בלפור בשנת 1917.

כל הכרזות חבר הלאומים (הגלגול שקדם לאו”ם), המעצמות הגדולות דאז, ולבסוף החלטת האו”ם מיום 29.11.47, דנו בהקמת מדינה לעם היהודי בא”י (ועפ”י לורד בלפור, א”י השתרעה עד סוריה ונהר הליטני). משמע, גם הגויים הגיעו למסקנה כי העם היהודי ראוי למדינה שלו ובארץ המובטחת, עפ”י ספר הספרים – התנ”ך, ולא למדינה רב לאומית ורב תרבותית!

ה.     הכיצד לאור כל הנ”ל, מעזים ערבים אזרחי ישראל, לדרוש להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה?! מי הסמיך את ממשלת אהוד ברק, וכיום ממשלת אולמרט, לאפשר לאזרח כל שהוא בישראל, לקרוא לשינוי הזהות של המדינה?

מדוע היוע”מ לממשלה, לא מעמיד לדין – ולאלתר, כל אזרח הקורא לשינוי הזהות של המדינה? הכיצד – מערכת המשפט, זיכתה ח”כ ערבים (כמו עזמי בשארה) ואישי ציבור אחרים, כאשר אלו קראו לציבור הערבי בישראל, לראות עצמו כפלשתיני ולחבור לעם הפלשתיני היושב ביו”ש ומחוץ לישראל?

ו.        כיום, נשמעות זמירות לכינון “מדינת כל תושביה”; משמע – אין צורך להיות אזרח המדינה, אלא דיי בכך שכל מי שיושב בה יוכר כאזרח; וכך גם ערביי יו”ש יוכלו להיות אזרחי המדינה החדשה (בנוסף לתושבים הערביים בירושלים, שכבר מוכרים כאזרחים ישראלים).

3.      האמור לעיל מורה כי השלטון פועל בניגוד לחוק ובניגוד לאינטרס הקיומי של העם היהודי; ולכן מה הפלא שקמים אנשים וצועקים: עד כאן!! מה הפלא – שאנשים כמוני, מסרבים להניח ראשם תחת הגרזן?!

נהפוך הוא, “הפלא” הנו שאתם השמאל מסרבים לקרוא את הכתובת שעל הקיר, ומאידך – דוחפים את מי שלא מסכים עמכם – לתהום!

אני לא מוכן להתווכח עמכם כאשר כולנו נהיה בתוך הים ולאמר – כמה צדקתי; אלא אפעל להשאר על היבשה, ומי שרוצה לקפוץ לים האכזר, שיעשה זאת – לבדו.

                                                                                                                   בברכה,    

                                                                                                             דב אבן אור