ב”ה

 

 

מה שמזכ”ל בני-עקיבא לא אמר

 

 

מטירת-צבי ועד ישובי-גב-ההר

 

 

כתנא דמסייע הוא מביא את דבריו של האדמו”ר מאורלב, זבולון, שבעת ראיון, בו ישבו שניהם באולפן כלשהו, ציין זבולון בסיפוק, שתחת מטרית בני-עקיבא נמצא מחסה לכווולם, מטירת צבי ועד ישובי גב ההר…

 

 

ביום ששי האחרון, ערב שבת פר’ תולדות, נסענו אל ילדינו בשומרון. היה זה לכבוד נכדנו, שבשבת זו, בדיוק לפני שנה, חגגנו את כניסתו לעול מצוות. גם אז היתה זו, כמובן, שבת הארגון, מה שלא הפריע לחגיגה, למרות חששות חתן הבר-מצווה, בני כתתו הצטרפו אלינו לסעודות, והיה נחמד ושמח.

 

השנה הוא נטל על עצמו לקרוא את הפרשה במנין בני-עקיבא, והמבינים מעידים שהוא עשה זאת מצויין. נו טוב, הסבא הכין אותו לבר-מצווה…

 

אבל, לא זה הנושא שלנו. הנושא הוא בני-עקיבא. בדרך שמענו ברדיו ראיון עם מזכ”ל בני-עקיבא. הוא נתכבד בעליה לשידור, לכבוד הגעת תנועת בני עקיבא ל”גבורות”- מלאו לה 80. בשורה לא שמענו מפי הרב, להיפך.

 

כידוע, ה”מראיינים” בתיקשורת הישראלית, המשמשת מנגנון תעמולה לקידום תכנית השלבים לעקירת היהודים מארץ ישראל, הם, למעשה, חוקרים. מה שמייחד אותם מחוקרים במרתפי המשטרה או השב”כ הוא – היותם השוטר הרע והשוטר הטוב, גם יחד. קודם מורחים שכבה דביקה של כבוד ויקר, ואז תוקפים, והטרף, שנלכד בצפיחית הדבש, גמור. החוקר בשל, הנחקר התבשל, והתבשיל יצא בהתאם לציפיות השף – תולעת צלויה.

 

נכטיילר אינו חש במלכודת, הוא משתבח בעובדה שבני-עקיבא משמשת גג לכל גווני “הציונות הדתית”, כתנא דמסייע הוא מביא את דבריו של האדמו”ר מאורלב, זבולון, שבעת ראיון, בו ישבו שניהם באולפן כלשהו, ציין זבולון בסיפוק, שתחת מטרית בני-עקיבא נמצא מחסה לכווולם, מטירת-צבי ועד ישובי-גב-ההר…

 

והרי זו עדות ממקור ראשון, שילדי טירת-צבי וילדי ישובי גב ההר, הם שני עולמות, או, לפחות, שני קטבים. וכאשר יקבלו חניכי בני-עקיבא מטירת-צבי ומן “הקבוץ הדתי”, בכלל, את הפקודה להחריב את בתיהם של אחיהם לתנועה, ילדי גב ההר, הם ימלאו את הפקודה ה”ממלכתית” הזו. ואולי יזכו לנשיקות וחיבוקים (לגמרי לא בטוח), ובכך תוכח שוב “אחדות ישראל”, המשמשת גג לכל מגזרי ה”ציונות הדתית”……

 

 

“אשמת שומרון”

 

 

נכטיילר מתחיל לגמגם, שהרי זו אשמה חמורה – ארץ ישראל? איך אפשר לחשוד בתנועת בני עקיבא, שהיא מאוחדת באהבת הארץ ובמצוות יישובה? זו אשמה שהנכטיילר חייב לדחות…

 

גב-ההר הוא כנראה סמרטוט אדום לשור מועד כמו המראיין, הקובע – מבין השורות של דבריך אני לומד שהמאחד את התנועה זו ארץ ישראל… – אופס! נכטיילר מתחיל לגמגם, שהרי זו אשמה חמורה – ארץ ישראל? איך אפשר לחשוד בתנועת בני עקיבא, שהיא מאוחדת באהבת הארץ ובמצוות יישובה? זו אשמה שהנכטיילר חייב לדחות… “ארץ ישראל זה דבר חשוב, אך לא הדבר היחיד…”

 

הנכטיילר ממהר להבטיח שבני עקיבא נמצאת בכל מקום בו צריכה אותה המדינה…

 

נכון, היא היתה בהמוניה במעגלי חורבן גוש קטיף.

 

 

“הבשורה”

 

 

בנסיבות נורמליות לא היתה שאלה יותר לגיטימית מזו, והיתה בה גם מחמאה, אך הנסיבות ב”ממלכתיות” שהשמאל בנה, לעולם אינן נורמליות, שכן ה”ממלכתיות” הזו היא מובילת האנטישמיות הבינלאומית

 

 

נכטיילר הוא מייצג מובהק של ה“ציונות הדתית”, שהשליכה מאחורי גווה את ארץ ישראל, ולמעשה, הפכה לאפס ולאין. בראיון עם נכטיילר לא שמענו שום בשורה, כי לא היתה לו כזו. ועל כן גמגם כאשר המראיין זרק בפניו את השאלה ה”פרובוקטיבית” הזו, כי העיסוק בארץ ישראל נחשב היום לפרובוקציה… הגמגום לנוכח הנושא ה”טעון” הזה, היה מצופה, הן על ידי המראיין והן על ידי המאזינים. בנסיבות נורמליות לא היתה שאלה יותר לגיטימית מזו, והיתה בה גם מחמאה, אך הנסיבות ב”ממלכתיות” שהשמאל בנה, לעולם אינן נורמליות, שכן ה”ממלכתיות” הזו היא מובילת האנטישמיות הבינלאומית ומקדמת כל השקרים להצדקת חורבן הישוב היהודי בארץ ישראל. ועל כן, נבהל הרב מן ה”אשמה”. תארו לעצמכם את ר’ עקיבא, שעל שמו נקראת התנועה, נבהל משאלה כזו…. גם מסרקות הברזל של הכובש הזר לא הבהילו אותו…. ואידך….

 

עכשו עובר החוקר לאשמה הבאה – יש נטיה גוברת והולכת בקרב חניכי בני עקיבא להעדיף את הדרך החרדית-לאומית (“חרד”לית”), ר”ל. נכטיילר לא מכיר אישית את הנטיה הזו, גם הוא שמע משהו על זה, אך זו תופעה זניחה ושולית, בני עקיבא, איננה, חלילה וחס, “חרדית”. בני עקיבא היא “ציונית”! בני-עקיבא רחוקה מלהיות “חרדית” – אנחנו “תורה ועבודה”, אומר הנכטיילר. אנחנו “הגבורה”. להתערב בציבור החילוני זו גבורה, שה”חרדים” לא ניחנו בה, כמובן.

 

ומהי “הגבורה”? התבטלות עצמית בפני שונאי ישראל, ובלבד שירשו לנו ל”השתלב” בתוכם. “הגבורה” היא הציות הטוטאלי לשונאי ישראל, בשם ה”ממלכתיות”.

 

אז, בואו נזכיר לנכטיילר למה הכוונה ב”עבודה” –

 

ההמנון        

 

קטע מבית א’                       הקטע המקביל בבית ב’

 

יזהיר לכם כוכב תורה        ראשינו בעמקי תורתה       

דרככם סוגה בעבודה         כפינו ברגבי אדמתה

 

ואולי בני עקיבא מאמינה ש”אדמה” זה “שטחים” ולא ארץ ישראל…. גם זו אפשרות. אבל, הרב נרי’ה, בוודאי לא התכוון לזה!

 

בסוף הראיון חש אולי הנכטיילר שהרחיק לכת בעליבותו, או אולי מסיבות תעמולה ותועלת, הוא מוסיף שיש בתוכנו גם אנשי “ארץ ישראל השלמה…”. הידד! עוד נוסחה של שונאי ישראל – “ארץ ישראל השלמה…”. זה שלילי, כמובן, וזה מודבק לאלה המסרבים להחריב את המעט שנותר בידינו מן הכיבוש הג’יהאדי של ארץ ישראל.

 

 

 

מה חייב היה לומר המחנך הראשי, היום, בבני עקיבא, ולא אמר –

 

 

בימים אלה, כשאין שום גורם שירים את דגל ארץ ישראל, כאשר גם תנועת האם שלנו, “הציונות הדתית”, השליכה את הדגל הזה, שומה עלינו לרכז את עיקר מאמצינו בבנין הארץ.

 

 

 

נכון, ארץ ישראל מאחדת את כל חברי התנועה. אנו גאים בכך. לא היתה עשייה כעשייה שלנו בארץ ישראל, בכל התחומים. אנו בעם, אנו בתורה, אנו בארץ. על שלשה אלה מוכן הנוער של בני-עקיבא למסור את נפשו. אין עוד נוער בארץ, כנוער הדתי, שידיו רב לו בכל תחומי העשיה וההתנדבות.

ה”אשמה” כאילו עיקר עיסוקנו בארץ, א. אינה נכונה. ב. לו היתה נכונה, היתה זו תעודת כבוד, שעדיין איננו ראויים לה. בימים אלה, כשאין שום גורם שירים את דגל ארץ ישראל, כאשר גם תנועת האם שלנו, “הציונות הדתית”, השליכה את הדגל הזה, שומה עלינו לרכז את עיקר מאמצינו בבנין הארץ.

בנין הארץ הוא הסיבה שאנו יושבים בארץ ישראל. הקב”ה החזיר אותנו לארץ הזו, כדי לבנותה, בלא בנין, לא תהיה ארץ, לא יהיה עם ולא תהיה תורה. העם והתורה זקוקים למשכן. דווקא בימים אלה, כאשר עולה הכורת על הארץ, חובה עלינו לחוש לעזרתה. הארץ קוראת אלינו מן האדמה, דמי אחינו קוראים אלינו מן האדמה, עליה שפכו את דמם. בימים אלה, כאשר ה”ממלכתיות” כבר אינה מסתפקת בהקפאת בנין הארץ, אלא עולה עליה באכזריות ובשנאת ישראל, כדי להחריבה, עלינו להעצים עוד את מסירות נפשנו עליה.

ארץ ישראל צריכה היתה לאחד את העם כולו באהבת המולדת ובבניינה, שאם לא כן, כורת העם היושב בציון את הענף עליו הוא יושב. אהבת המולדת היתה הופכת אותנו, סוף סוף, לעם נורמלי, עם, לפחות, ככל העמים. אמנם נועדנו ליותר מכך, אך טרם הגענו אף למעמד “ככל העמים”. אנו מציגים היום חזות עלובה ביותר, העם הפחות מכל העמים, וזהו חילול ה’.

 

משימה קיומית שיש להתגאות בה

 

תנועת בני עקיבא יכולה לסמוך בלב שלם על משמרת התורה של החרדים.

תנועת בני עקיבא יכולה לסמוך בלב שלם על הקב”ה, שלא יעשה כלה עם עם ישראל.

התפקיד שנותר לבני עקיבא, הוא בנין הארץ.

 

 

 

הרב, אם כן, צריך היה להדגיש, שבימים אלה של ליקוי מאורות, במקום “אור חדש על ציון תאיר”, כאשר מדינת היהודים מחריבה את ארץ ישראל, במקום לבנותה, דווקא, בתקופה אדירה זו, של שיבת ציון לאחר אלפיים שנות שואה, שומה על בני עקיבא להעלות את ארץ ישראל לראש סולם העדיפויות. על בני עקיבא להוביל בבנין הארץ, ליצור המשך למה שהם ראו תמיד כ”אתחלתא דגאולה”. אם אין המשך להתחלה, הכל יכלה ויאבד!

 

עוד צריך היה הרב להגיד, שאהבת ישראל דוחה “ממלכתיות” של שנאת ישראל. “ממלכתיות” המחריבה את יסודות קיומה – עם תורה וארץ, אין לה זכות קיום!

 

וכן, צריך היה הרב לומר, המאחד אותנו עם ה”חרדים” רב מן המאחד אותנו עם ה”קבוצניק השוכב אתנו באוהל סיירים”. כי, ביום בו יקבל הקבוצניק את הפקודה להעיף אותנו מן האוהל, הוא יעשה זאת, בעוד ה”חרדים”, אם יקבלו פקודה להעיף אותנו מספסלי לימוד התורה, הם ימותו על קידש ה’ ולא יעשו זאת.

 

תנועת בני עקיבא יכולה לסמוך בלב שלם על משמרת התורה של החרדים.

תנועת בני עקיבא יכולה לסמוך בלב שלם על הקב”ה, שלא יעשה כלה עם עם ישראל.

התפקיד שנותר לבני עקיבא, הוא בנין הארץ.

 

זה דבר שלא יכולנו לעשות בגולה – לבנות את ארץ ישראל. העם שרד, בזכות הבטחת הקב”ה לאבות. התורה שרדה, בזכות התקווה לחדש את ימינו כקדם, בארץ ישראל. רק הארץ היתה למרמס, כי לא ישבנו בה. עכשו אנו כאן! עכשו הגיע תורה של הארץ! כשהארץ תשגשג, גם האומה תשגשג וגם התורה.

עם ישראל יוכל ליישם את המצוות הרבות הכתובות בתורה והתלויות בארץ. התורה תחיה! זה לא יהיה עוד לימוד, גרידא, אלא – מעשה!

 

אבל הרב לא אמר את כל הדברים האלה! אסור לו! דברים כאלה היו גורמים להתנתקות מיידית של הקבוץ-הדתי מן התנועה. ואת זה לא יכל הרב להרשות לעצמו, כי דבר כזה יעיף אותו מתפקידו.

שהרי, הלכה “ממלכתית” בידוע – ה”ציונות” קודמת ל”דתית”, כלומר, ה”ציונות” דוחה יהדות. וזה כל הענין כולו. ה”ציונות” באה לעקוף את היהדות ולקחת את הבכורה, והצליחה בכך בסיועה של ה”שותפה ההסטורית”, על פי עדותו הבהירה מאד של נכטיילר, הגורמת, ממש, לייאוש.

בני-עקיבא היא תנועה “ציונית”, היא נמצאת בכל מקום בו המדינה צריכה אותה… יש לסכם בצער רב מאד, שבני עקיבא היא תנועת נוער פאשיסטית, כשרבבות בני הנוער אינם מודעים לעובדה שהם תינוקות-שנישבו בידי הפאשיזם בכיפה. תנועת הנוער, בני-עקיבא, מקדמת יחד עם אמה, “הציונות הדתית”, את חורבן התורה, העם והארץ. בעיניה ה”מדינה” מעל לכל אלה. ומכיוון שזו מדינת דמים וזדון, ברור לאן כולנו הולכים.

 

 

האם לזה התכוון הרב קוק…. 

“לדאבון לב, הכל עדיין נעזב. החינוך מסור  שם בעיקרו ביד אלה אשר מהם כל קודש ה’ בישראל רחוק מליבם, והדור הצעיר הולך ומתחנך ברוח נכריה, אעפ”י שהיא נקראת לאומית, אבל אין בה מיסוד נשמת האומה ודורותיה, כי אם צלצול שם ומבטא ריק מתוֹכִיוּת…”

 

 

בשעתה היה ל”ציונות הדתית” תירוץ, ואותו הם תלו ברב קוק – מצוות ישוב ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה. כוונתם היתה – של”חלוצים” ה”סוציאליסטים” עומדת זכות בנין הארץ, ועל כן, הם שייכים לקהל, ואפילו מועדפים, שהרי המצווה שהם מקיימים – מצוות ישוב הארץ, שקולה כנגד כל המצוות שבתורה… זה היה תירוץ נוח, שלא להתאמץ לרכוש את הבכורה, על-ידי אלה, שגם קיימו את מצוות ישוב הארץ וגם את כל שאר המצוות שבתורה.

 

כבר אז הם ידעו שהשמאל בונה את “המדינה” שלו ולא את הארץ, ולא היה מתנגד לבנות את המדינה שלו גם באוגנדה, ואולי היה אפילו מעדיף לבנות את המדינה שלו בארץ נכריה, ובכך להבטיח את ההתנתקות מן השורשים, שורשי העם היהודי.

 

והיום זו עובדה מוכחת – השמאל אינו בונה את הארץ, הוא מחריב אותה, מדוע הוא עדיף על ה”חרדים”? כי ה”ציונות הדתית” היא הפאשיזם בכיפה סרוגה.

 

כדי להבהיר נקודה זו, להלן שיחה בין פרופ’ קלאוזנר לבין מנחם אוסישקין –

 

על “השומר הצעיר” (אבטוביוגרפיה, פרופ’ יוסף קלוזנר):

–          כן, השיב אוסישקין: – אבל הם בונים את הארץ, וזוהי בעצם הציוניות.

–          שמע נא, מר אוסישקין – השיבותי לו: – נסה לתת להם כל מה שהקרן הקיימת וקרן היסוד נותנות להם: אינוונטר חי ומת, ועוד, אבל, בתנאי, שיחיו בכפרים ולא בקבוצות, ככל האיכרים שעל פני האדמה. וכי גם אז יסכימו לעבוד את אדמת ארץ-ישראל לשם בנין-הארץ?

–          לא, אף אחד לא יסכים לכך, – השיב אוסישקין.

–          ובכן, – אמרתי – בונים הם את הארץ או את הקומוניסמוס?

אוסישקין כבש פניו בקרקע.

הרב קוק:

“לדאבון לב, הכל עדיין נעזב. החינוך מסור שם בעיקרו ביד אלה אשר מהם כל קודש ה’ בישראל רחוק מליבם, והדור הצעיר הולך ומתחנך ברוח נכריה, אעפ”י שהיא נקראת לאומית, אבל אין בה מיסוד נשמת האומה ודורותיה, כי אם צלצול שם ומבטא ריק מתוֹכִיוּת…”

 

המנון העזרא,

מילים: הראי”ה קוק זצ”ל לחן: מ.ד. לוי

פה נעבוד צורנו, בחדווה וברננה.
פה נחיה את חיינו, תחת שלטון התורה.
בנה נבנה את ארצנו, חזקו, חזקו ונתחזק!

 

אך איש הציונות הדתית, שחרתה על דגלה את “אחדות ישראל” ב”ממלכתיות”, גם כשידוע לכל, שזו ממלכתיון זדון, רשע ופשע וחילול ה’, באופן כללי, לא יעז לשאת את שם ארץ ישראל, שהרי בכך יגרום למלחמת-אחים, ר”ל. למה אהבת המולדת אמורה לגרום למלחמת אחים, זה בתחום הפתולגי, כבר אמרנו – “מדינת ישראל” היא מדינה לא רק לא נורמלית, אלא מדינה פושעת נגד העם היהודי ונגד האנושות.

יד אחים / המנון בני-עקיבא

 

מילים: הרב משה צבי נריה ; לחן: מ.פרלמן

 

 

יד אחים לכם שלוחה, הנוער החביב

על דגלנו כולכם, חנו מסביב

יזהיר לכם כוכב תורה

דרככם סוגה בעבודה

בלב אמיץ ובעזרת ה´, עלה נעלה!

קדימה בני-עקיבא, הידד במעלה!

 

 

מולדת זו, היא ארץ אבות, ארצנו הקדושה

מידי אביר-יעקב לנו מורשה

ראשינו בעמקי תורתה

כפינו ברגבי אדמתה

בלב אמיץ ובעזרת ה´, עלה נעלה!

קדימה בני-עקיבא, הידד במעלה!