דורית ביניש דוחה ערעורים בלי לזמן את הצדדים לדיון פומבי, בעל-פה, כמקובל וכמתחייב מהחוק: תלונה לנתל”ש החדש, אליעזר גולדברג
דורית ביניש דוחה ערעורים בלי לזמן את הצדדים לדיון פומבי, בעל-פה, כמקובל וכמתחייב מהחוק: תלונה לנתל”ש החדש, אליעזר גולדברג
|
הבטחנו לא לתת לו אפילו דקה אחת של חסד *** נראה איך הוא יתמודד עם זה
שמחה ניר, עו”ד
משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281
טל’ 09-7424838, נייד 050-7520000
פקס 09-7424873
כפר סבא, 25.11.2008
לכבוד
מר אליעזר גולדברג
נציב תלונות הציבור על שופטים
ירושלים
נכבדי,
הנדון: השופטת דורית ביניש, נשיאת ביהמ”ש העליון, ע”פ 1017/08
ערעור, כידוע, הוא הליך הנשמע בעל-פה, ואינו מן העניינים הנשמעים שלא בפומבי.
גם המושג “הודעת ערעור” מלמדנו כי בהודעה ה”מכוננת” את הערעור לא טוענים את הערעור עצמו, אלא רק מניחים את התשתית, את המסגרת, לדיון בערעור – כאשר יגיח מועד שמיעתו.
באשר לחובת הפומביות, גם ערעורי-פסלות הינם בגדר ערעורים לכל דבר ועניין.
והנה, בע”פ 1017/08 (העתק מצורף, נספח א’) נתנה הנילונה פסק-דין (העתק מצורף, נספח ב’) בלי לזמן אותי לדיון.
בקשתי לבטל את פסק-הדין ולקיים דיון כמתחייב (העתק מצורף, נספח ג’) נדחתה ע”י הנילונה (העתק מצורף, נספח ד’) בלי הנמקה זולת “לא מצאתי ממש בבקשה שבפניי והיא נדחית”.
תלונותי הן אלה:
האחת – עצם מתן פסק-הדין בלי לזמן אותי לדיון;
השנייה – העדר הנמקה לבקשת הביטול.
השלישית – הזמן הרב מהגשת הבקשה ועד למתן ההחלטה (אשר, מן הסתם, לא הצריכה את עזרתם של 2 מתמחים ו-3 עוזרים משפטיים).
והרביעית – הזלזול וחוסר-הכבוד שהנילונה נהגה בי, כעולה מכל התלונות לעיל.
אציין בהקשר זה:
א. התלונה השנייה, השלישית והרביעית הן נפרדות לחלוטין, ועומדות כל אחת מהן על רגליה-היא;
ב. קודמתך בתפקיד קבעה כי העדר הנמקה הוא עילה לתלונה על שופט, אבל לא קבעה מהי עמקות ההנמקה אשר די בה;
ג. סבור אני כי הנורמה שקבע כב’ הנשיא שמגר בהחלטתו ב-רע”א 478/88, עו”ד דוד בקר ואח’ נ’ רונית שטרן ואח’, פ”ד מב(3), 679, הינה המינימום ההכרחי (אף שאני הייתי רוצה יותר, כמובן);
ד. מכל מקום, הנמקת צמד-מלים כגון “נחה דעתי”, “אין ממש” וכו’ – אין בה די;
ה. אפילו הייתה ההחלטה (נספח ד’) שלא לבטל את פסה”ד, ולא לקיים דיון בפומבי, מנומקת כראוי, לא היה בכך כדי להכשיר את מתן פסה”ד ללא דיון (נספח ב’), שהרי אין נילון יכול להכשיר את עצמו ע”י “החלטה” (אשר כמוה כנסיון להרים את עצמו ע”י משיכה בשרוכי נעליו).
אבקש, איפוא, להסיק את המסקנות הראויות נגד הנילונה.
בכבוד רב,
שמחה ניר, עו”ד
נספח א’
ע”פ 1017/08
בבית המשפט העליון בירושלים
המערער: שמחה ניר, עו”ד, משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281,
טל’ 050-7520000, פקס’ 09-7424873
נ ג ד
המשיבה: מדינת ישראל
הודעת ערעור
על החלטת כב’ השופטים ד’ ברלינר (ס”נ), ז’ המר (ס”נ) ות’ שפירא מביהמ”ש המחוזי, ת”א-יפו מיום 24.3.2008, שלא לפסול את עצמם מלדון בתיק ע”פ 71506/07.
ההחלטה ניתנה בהעדר המערער, והגיעה לידיעתו רק ביום 30.3.2008.
נימוקי הערעור
א. הקדמה
1. שופט ביהמ”ש המחוזי בדימוס שלי טימן אמר לאחרונה (הארץ, 14.3.2008), עם פרישתו מכס השיפוט לאחר 27 שנים:
“יש שופטים שלא מכירים את המלה זיכוי. ברגע שהם רואים כתב אישום הם יכולים כבר לכתוב את גזר הדין …
“אני מכיר שופט שהיה מקבל את התיק, ועוד לפני הקראת כתב האישום כבר התחיל לנסח את פרטי כתב האישום בהכרעת הדין, כשברור לו שמדובר בהרשעה. פעם אמרתי לשופט בהרכב שאני רואה בעייתיות בראיות בתיק. אפילו לא דיברתי על זיכוי, והוא אמר לי, ‘אתה יודע מה יעשו לנו פה אם נזכה?'”.
ובאשר לשאלה עד כמה דעת הקהל משפיעה על החלטה שיפוטית ענה השופט הפורש:
“יש לנו מורא, והמורא הוא גם מדעת הקהל. אי אפשר להתעלם ממנו. …”.
2. כאשר הנושא חורג מההשפעה של דעת הקהל, ומה”מה יעשו לנו”, וברקע כבר עומדים אינטרסים ממשיים (כגון קידום במערכת) מתעוררת השאלה אם זאת אותה השחיתות עליה אומר הפרופסור יצחק זמיר, לפנים שופט ביהמ”ש העליון, שהיא כבר “שחיתות קשה ומתפשטת“, או שהיא רק שחיתות “רכה”, אשר “דווקא היא מסכנת את החברה בישראל”.
3. אם ה”מה יעשו לנו” עשוי להטות משפט – מקל-וחומר הוא לגבי אינטרסים ממשיים, כאמור.
4. הוסף לכך את כל ההמצאות ההזויות, הסתירות הפנימיות וכו’ של השופטת קמא (פרטים – בעת הדיון בערעור זה), ואת ההתנהגות הנלוזה (אותה הם לא מכחישים) של השופטים שפסילתם מבוקשת בערעור הזה, ומצאת כי ההלכה לפיה “כל שופט בישראל יוכל להכריע בטענותיו של המערער במלוא האובייקטיביות, בלא ששאלת הקידום תהא רלבנטית לעניין זה” הייתה נאיבית מלכתחילה, ופשטה את הרגל בדיעבד (אם בכלל היו לה אי-פעם רגליים לפשוט!).
5. אכן, השפעת הקידום על הצדייה של השופטים אינה עילה ישירה במסגרת הליך-הפסלות הזה, אבל כ”עובדת רקע”, או “שחקן חיזוק”, כוחה רב לה, רב לה מאוד.
ב. מה עוד צריך לקרות?
6. השופטים הנכבדים לא מכחישים את האמור בסעיף 20 לבקשה (ההדגשות במקור, ושגיאת-הכתיב, לבושתי, גם):
20. ממגבלות-הזמן אליהן הכנסתם אותי, ומשאר הנסיבות כפי שתיארתין, עולל בבירור כי לא העניין המקצועי-פרופר הוא שהביא לדבקותכם בתיק הזה, ואם לא העניין המקצועי, ממילא נשאר העניין הפרסונאלי: לחבור אל ה”עליהום” על עו”ד שמחה ניר, בין לשם ההנאה-כשלעצמה, בין בבחינת “שלח לחמך …”, וגו’.
ואם כל דבקות בתיק פלוני מהווה ניגוד-עניינים פסול, דבקות בתיק פלוני משם העניין הפרסונאלי – לא כל שכן.
ואת האמור בסעיף 22 לבקשה (ההדגשות לא במקור):
22. לסיכום: ההרכב הזה נקבע במניפולציות לא-לגיטימיות, וההרכב הגן על עצמו משיקולים לא-לגיטימיים, ועשה זאת בשקרים-במצח-נחושה – “מכאן ועד להודעה חדשה”.
22. נשאלת איפה מה עוד צריכים שופטים לעשות כדי שניתן יהיה להחיל עליהם את הקריאה:
מושחתים, נמאסתם!!!
מה עוד צריכים שופטים לעשות לצורך שידרוג הביטוי אבי אבות הטומאה, והחלתו גם עליהם.
ומה עוד צריך לקרות כדי שנדע כי גלתה בושה ממערכת המשפט.
23. ומה עוד צריך לקרות כדי שתבינו, שופטי ישראל, שאבדנו של אמון הציבור בכם אינו רובץ לפתחו של דניאל פרידמן הגדול, ולא לפתחו של שמחה ניר הקטן, אלא לפתחכם בלבד!
ג. מה זה “אינה מגלה עילה”?
24. כל מה שיש לשופטים הנכבדים לומר על הבקשה לפסילתם מסתכם בחמש (!) מלים בלבד: “אינה מגלה כל עילת פסלות”.
אכן, עמקות אינטלקטואלית לתפארה.
25. “מבחן העילה”, כידוע, משמעותו היא שגם אם כל העובדות הנטענות הן נכונות, הן לא מזכות את הטוען להן לסעד המבוקש על ידו.
26. כאמור לעיל, השופטים הנכבדים לא מכחישים את האמור בסעיף 20 לבקשה (ההדגשות במקור):
20. ממגבלות-הזמן אליהן הכנסתם אותי, ומשאר הנסיבות כפי שתיארתין, עולל בבירור כי לא העניין המקצועי-פרופר הוא שהביא לדבקותכם בתיק הזה, ואם לא העניין המקצועי, ממילא נשאר העניין הפרסונאלי: לחבור אל ה”עליהום” על עו”ד שמחה ניר, בין לשם ההנאה-כשלעצמה, בין בבחינת “שלח לחמך …”, וגו’.
ואם כל דבקות בתיק פלוני מהווה ניגוד-עניינים פסול, דבקות בתיק פלוני משם העניין הפרסונאלי – לא כל שכן.
ואת האמור בסעיף 22 לבקשה (ההדגשות לא במקור):
22. לסיכום: ההרכב הזה נקבע במניפולציות לא-לגיטימיות, וההרכב הגן על עצמו משיקולים לא-לגיטימיים, ועשה זאת בשקרים-במצח-נחושה – “מכאן ועד להודעה חדשה”.
27. לקרוא, ולקרוא, ולקרוא, ולא להאמין: דבקותם של שופטים בתיק מתוך עניין פרסונאלי (לחבור אל ה”עליהום” על עו”ד שמחה ניר, בין לשם ההנאה-כשלעצמה, בין בבחינת “שלח לחמך …”, וגו’), במניפולציות לא-לגיטימיות, משיקולים לא-לגיטימיים, בשקרים-במצח-נחושה – וכל אלה “אינם יוצרים עילת פסלות” …
האם, לאור זאת, צריכים אנחנו לצחוק או לבכות?!
28. יש לציין עוד כי השופטים הנכבדים כבר לא העזו להתריס באיזה סגנון אדוני מדבר, בידעם כי ההתרסה הזאת כבר מזמן פשטה את הרגל (אם בכלל היו לה אי-פעם רגליים לפשוט!).
ד. הערות נוספות להחלטה נשוא ערעור זה
29. עם כל הכבוד, בהעדר הוראת-דין מפורשת שופט אינו יכול, אינו מוסמך ואינו רשאי, ליטול תיק מהמדף וליתן “פסק דין” בלי לזמן את הצדדים לדיון בפניו, וממילא אין לומר על הערעור הקודם כי הוא “נדון … ונדחה”, כי הוא כלל לא “נדון” (מצג שגוי).
30. עם כל הכבוד, גם אם הערעור “נדון … ונדחה” – מהחלטתו של ביהמ”ש העליון לא עולה ולא יכול לעלות כי “ההתייחסות היא למותב כולו”, משום שהערעור הקודם כלל לא התייחס לכב’ השופטת שפירא, וגם לשופטי המותב האחרים הוא התייחס רק באופן חלקי (מצג שקרי, במצח נחושה).
31. עם כל הכבוד, אין בבקשה הנוכחים שום “חזרה על הטענות שנדונו והוכרעו” (מצג שקרי, במצח נחושה).
32. עם כל הכבוד, האמירה “את דברנו אמרנו בהחלטתנו מתאריך 28.1.08” אינה אלא “ספין” – תרגיל של הסחת-דעת הבא להכשיר את ההמשך (“ואיננו רואים מקום לדיון נוסף”) – במקום בו הטענות שבבקשה החדשה מחייבות גם מחייבות דיון נוסף, שהוא, למעשה, דיון חדש, מקורי.
33. אכן, אפשר לראות “השקה” מסויימת בין הבקשה הנוכחית לבקשה הקודמת, וזה רק משום שהנימוקים השקריים שבהחלטה הקודמת יצרו עילת-פסלות חדשה.
34. הנה כי כן, גם בהחלטה נשוא ערעור זה השופטים המשיכו בשקרים ובמניפולציות הבלתי-כשרות.
35. גם הזלזול של השופטים בחובת ההנמקה – מדבר בעד עצמו.
36. לאור האמור מבוקש להורות על פסלותם של כל השופטים בהרכב מלדון בתיק ע”פ ת”א 71506/07.
37. ואסיים, כמו בבקשה נשוא ערעור זה, בהערה, לעניין ה”סגנון”: אופנה היא, אצל שופטים רבים, להגיב על ביקורת קשה בהשתלחות על ה”סגנון” של המבקר.
מודע לכך הקפדתי שכל אמירה בבקשה זו – קשה, מרגיזה ומקוממת ככל שתהיה – תנוסח בלשון התקנית ביותר, אבל אם, בכל זאת, יש את נפשכם לתקוף אותי על הסגנון, אתם מוזמנים לגלות את מינימום ההגינות, ולצטט את מה שנאמר על ידי בסגנון “פסול”, לטעמכם, ולא להסתפק באמירה כללית, שאין בה ולא-כלום.
שמחה ניר, עו”ד
המערער
נספח ב’
|
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים |
|
בפני: |
כבוד הנשיאה ד’ ביניש |
|
המערער: |
שמחה ניר |
|
|
נ ג ד |
|
המשיבה: |
מדינת ישראל |
|
ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטים: ד’ ברלינר, ז’ המר, ת’ שפירא) מיום 28.1.2008 שלא לפסול עצמו מלדון בע”פ 71506/07 |
בשם המערער: בעצמו
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים: ד’ ברלינר, ז’ המר, ת’ שפירא) מיום 28.1.2008 שלא לפסול עצמו מלדון בע”פ 71506/07.
1. בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת ג’ רביד) הרשיע את המערער בעבירות של התחזות וניסיון התחזות לפי סעיף 97 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ”א-1961 (ת”פ (תל אביב-יפו) 3410/06). ביום 5.7.2007 נגזר דינו של המערער והוטל עליו עונש של מאסר על תנאי למשך 8 חודשים שלא יעבור את העבירה בה הורשע בתוך 3 שנים. כן הוטל על המערער קנס בסך 40,000 ₪ או חמישה חודשי מאסר תמורתו.
המערער הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים: ד’ ברלינר, ז’ המר, ת’ שפירא) ערעור על ההרשעה ועל גזר-הדין. בפתח הדיון שהתקיים בערעור הגיש המערער בקשה לפסילת בית המשפט, בה טען שתי טענות עיקריות. הטענה הראשונה היתה, כי במסגרת הליך אחר שהתנהל בפני השופטים ברלינר והמר (להלן: ההליך האחר), נקבע כי המערער אינו יכול לייצג את המערער באותו הליך נוכח השעייתו מעיסוק בעריכת דין. לטענת המערער, החלטה זו מקימה חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך הנוכחי, בו דן בית המשפט בהרשעתו של המערער בעבירות שעניינן עיסוק בעריכת דין בתקופת השעייה. עוד טען המערער בהקשר זה כי השופטים ברלינר והמר נמנעו במהלך ההליך האחר מלהשתמש בסמכותם הנגררת ולדון בטענותיו בדבר השעייתו מלשכת עורכי הדין, וטען כי החלטה זו מלמדת על דעה קדומה נגדו. טענתו השנייה של המערער הופנתה אך נגד השופטת ברלינר. טענתו היתה כי עליה לפסול עצמה מלדון בהליך נוכח מועמדותה לקידום, שכן לטענתו “מן המפורסמות היא שלמערכת המשפט בכלל, ולשופטי בית-המשפט העליון בפרט, ישנו אינטרס להשתיק את ביקורתו [של המערער – ד’ ב’]”.
2. ביום 28.1.2008 דחה בית המשפט קמא את בקשת הפסלות. בהחלטתו קבע בית המשפט כי להחלטה שניתנה בהליך האחר אין כל נגיעה להליך הנוכחי, שבמהלכו מוטל על בית המשפט לבחון את ממצאיה ומסקנותיה של הערכאה הדיונית. בהקשר זה ציין בית המשפט כי בהחלטה שניתנה במסגרת ההליך האחר לא הובעה כל דעה מצד שופטי ההרכב באשר למערער. לעניין טענת המערער כי על השופטת ברלינר לפסול עצמה נוכח מועמדותה לקידום קבע בית המשפט כי “כל שופט בפוטנציה יכול להיות מועמד לקידום, ואין בכך כדי לפסול אותו מלדון בתיק זה או אחר”. משכך דחה בית המשפט את בקשת הפסלות ועל החלטתו הוגש הערעור שלפניי, בו חזר המערער על טענותיו.
3. דין הערעור להידחות. כפי שעולה מהחלטת בית המשפט קמא, החלטת השופטים ברלינר והמר במסגרת ההליך האחר ניתנה לאחר שהגיע לשופטי ההרכב מידע לפיו המערער הושעה מלשכת עורכי הדין. בין היתר הסתמכו שופטי ההרכב בהליך האחר על פסק-דינו של בית המשפט העליון שניתן במסגרת ההליכים המשמעתיים שנערכו נגד המערער. בנסיבות אלה שוכנעתי כי ההחלטה שניתנה בהליך האחר היתה ממוקדת לגופו של אותו הליך ולאפשרויות הייצוג של בעל-הדין באותו הליך. לפיכך, החלטה זו אינה מקימה חשש ממשי למשוא פנים בהליך הנוכחי. בהקשר זה שוכנעתי עוד כי טענת המערער לפיה היה על שופטי ההליך האחר להשתמש בסמכותם הנגררת ולדון בשאלת השעייתו מלשכת עורכי-הדין אינה מקימה אף היא עילת פסלות, ואין בה כל אינדיקציה לדעה קדומה נגד המערער מצד שופטי ההליך הנוכחי.
המערער הוסיף וטען כי יש לפסול את השופטת ברלינר מלדון בעניינו נוכח מועמדותה לקידום ובהתחשב בכך שקיים חשש כי לכל שופט אשר מעוניין בקידום “ישנו אינטרס להשתיק את ביקורתו [של המערער – ד’ ב’]”. טענתו זו של המערער אינה ראויה. לשיטתו של המערער אין בית משפט שיכול לדון בעניינו. כפי שכבר נקבע בערעור אחר שהוגש על ידי המערער, יש בטענה זו משום “פוטנציאל תקיפה שכל טוען יכול להחזיק בכיסו כנגד כל שופט” (ראו, ע”פ 627/07 ניר נ’ מדינת ישראל (לא פורסם, 18.3.2007)); בהיעדר כל נסיבה אובייקטיבית המצביעה על חשש ממשי למשוא פנים, עניינו של המערער בהקשר זה אינו שונה מכל בעל דין אחר. למותר לציין כי תחושותיו הסובייקטיביות של המערער, או של כל בעל דין, אינן מקימות עילת פסלות (ראו, ע”פ 5/82 אבו-חצירא נ’ מדינת ישראל, פ”ד לו(1) 247, 249-250 (1982)).
הערעור נדחה.
ניתן היום, ו’ באדר א’ התשס”ח (12.2.2008).
|
|
|
ה נ ש י א ה |
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08010170_N01.doc דז
מרכז מידע, טל’ 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il
נספח ג’
ע”פ 1017/08
בבית המשפט העליון בירושלים
המבקש (המערער): שמחה ניר, עו”ד, משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281,
טל’ 050-7520000, פקס’ 09-7424873
נ ג ד
המשיבה: מדינת ישראל
בקשה למחיקת פסק-הדין לקיום דיון במעמד הצדדים
1. בתיק זה ניתן פסק-דין ללא שמיעת המערער בפומבי, בעל-פה, ללא סמכות, ובניגוד לדין.
2. מבוקש, איפוא, למחוק את פסק-הדין ולזמן את הצדדים לטעון את טענותיהם, כמתחייב עפ”י הדין.
שמחה ניר, עו”ד
המבקש (המערער)
נספח ד’
|
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים |
|
ע”פ 1017/08 |
|
בפני: |
כבוד הנשיאה ד’ ביניש |
|
המערער: |
עו”ד שמחה ניר |
|
|
נ ג ד |
|
המשיבה: |
מדינת ישראל |
|
בקשה למחיקת פסק הדין לקיום דיון במעמד הצדדים |
בשם המערער: בעצמו
|
החלטה |
לא מצאתי ממש בבקשה שבפניי והיא נדחית.
ניתנה היום, ז’ בתשרי התשס”ט (6.10.2008).
|
|
|
ה נ ש י א ה |
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08010170_N02.doc דז
מרכז מידע, טל’ 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il