להזמנת חוגי בית

לדף היומי

אני רץ לכנסת

אני עדיין לא יודע באיזו מסגרת*, כי עד למועד הגשתן לוועדת הבחירות לכנסת של רשימות המועמדים הכל פתוח.

אבל כדי למצב את עצמי במקום ריאלי, אני צריך להציג “נדוניה אלקטוראלית” רבה ככל האפשר.

וכדי להציג נדוניה כזאת אני יוצא כעת – בעזרתכם – למסע-הבחירות הפרטי שלי.

מה אני לא מציע?

אני לא מציע תמיכה בהסכמי אוסלו, או התנגדות להם, כי יהיו בכנסת 119 ח”כים אשר ייטיבו ממני לעשות את המלאה הזאת;

אני גם לא מציע תמיכה בכלכלה סוציאליסטית או קפיטליסטית, כי יהיו בכנסת 119 ח”כים אשר ייטיבו ממני לעשות גם את המלאה הזאת;

בוודאי שאני לא אשא נאומים חוצבי-להבות בעד או נגד השמדת יכולתה הגרעינית של איראן;

ואני גם לא מציע לעשות את כל מה שחברי-הכנסת, לדורותיהם ולסיעותיהם, עושים ממילא – מי טוב יותר, מי פחות טוב.

אני מציע משהו שונה, ייחודי

אני מציע טיפול במערכת המשפט החולה שלנו. מערכת הלוקה בחוסר יושר אינטלקטואלי כרוני. מערכת מסואבת אשר מי שלא ראה אותה מבפנים לא מסוגל לקלוט את מה שנעשה בה.

מערכת אשר הסגידה העיוורת של הציבור לגנרלים שלה תביא אותנו מהר מאוד ליום כיפור משפטי. בדומה למה שהביאה אותנו הסגידה לגנרלים של הצבא, לפני 35 שנים.

ראו מה כתבתי על יום כיפור משפטי, והדברים כמו נכתבו היום, ולא לפני 34 שנים, כאשר פצעי יום כיפור התשל”ד–1973 עדיין דיממו.

חברי הכנסת יודעים להתבכיין על השופטים כאשר הם לא מספקים להם סחורה התואמת את השקפותיהם הפוליטיות. פעם זה בא מימין, ופעם משמאל, ולצערי הרב עלו בתוהו כל נסיונותי להסביר לאלה גם לאלה כי השופטים הם אותם השופטים, והבעייה אינה בהשקפותיהם הפוליטיות, אלא באינטגריטי שלהם.

ראו, למשל, את אלה:

הבג”ץ דורך לאנשי הימין על היבלות הפוליטיות – רק אז הם מתבכיינים

הבג”ץ דורך להם על היבלות הפוליטיות – רק אז הם מתבכיינים (ב): הפעם זה בשמאל

כחבר-הכנסת אני אדאג שהשופטים ילמדו לעבוד: אני אפנק אותם בעצמאות שיפוטית, כפי שהם מבקשים, אבל באשר לעצמאות ה”התנהגותית” – אני אחזיק אותם קצר מאוד.

ראו מה שכתבתי לנשיא המדינה, שמעון פרס – אשר ספק רב אם הוא ראה אי-פעם בית-משפט מבפנים, אבל מתגולל על מי שמותח ביקורת על השופטים:

שמעון פרס, נשיא המדינה: מתי לאחרונה ראית בית-משפט מבפנים?

בפנייתי זו הזמנתי את פרס להקים ועדת-בדיקה בלתי-תלוייה – לא בפוליטיקאים ולא בשופטים – אשר תבדוק את מצבה של עשיית-הצדק במדינה.

לא רק שפרס לא מצא לנכון לענות לי, אלא שמבית הנשיא גם לא טרחו לאשר לי – למרות התזכורות – את עצם קבלתו של מכתבי.

הסתאבותה של מערכת המשפט משליכה על כל מערכות השלטון.

כאשר הבג”ץ מוציא רק צו מוחלט אחד על כל 100 עתירות, מה הפלא שההפקרות השלטונית חוגגת?

ההסתאבות השלטונית בכללותה תהייה, איפוא, קו-החזית השני שלי.

מכאן ועד לבחירות אשתדל לתת מדי-יום עוד ועוד על תכניותי בכנסת – אם אבחר – בעזרתכם.

Yes, We Can!

מקדמה

אלה הדברים שאטפל בהם ראשונה:

• הצעה לסדר היום, לפתוח מחדש את תיק רצח יצחק רבין.

• הסמכת נשיא ביהמ”ש העליון (במקום שר המשפטים) לקבוע את מספר השופטים בבתימ”ש השלום ובבתיהמ”ש המחוזיים, אבל, כנגדה –

• קביעת הוראה המחייבת את השופטים להתייחס לטענות בעלי-הדין – הוראה אשר הפרתה תיחשב לשופט כעבירת-משמעת.

• ביסוס השוויון המגדרי, בבתי המשפט ובמערכות השלטון האחרות.

• הפיכתה של נציבות תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה לבית משפט מחוזי לענייני המינהל הציבורי (במקום בית המשפט לעניינים מנהליים – מוסד כושל, מיום היוולדו).

• ביטול האגרות והחיוב בהוצאות על עותרים נגד המינהל הציבורי.

• שדרוג מעמדם של שופטי התעבורה, וחיובם לעבור הכשרה מקצועית.

• מתן האפשרות לכפירה בכתב במשפטי התעבורה.

בהמשך הקמפיין הזה אוסיף נושאים וגם אפרט.

אני זקוק לעזרתכם

אני מזמין את כולכם להפיץ ברבים – איש איש לחבריו ומקורביו – את דבר ריצתי לכנסת.

אבל כדי להגיע אל הציבור הרחב, צריך גם כסף.

מי שרוצה לראות אותי בכנסת, מוזמן להציע את עזרתו.

אפשר בטלפון: 050-7520000, ואפשר גם במייל

מי שיבקש יקבל בטחונות לכך שהכסף יוצא רק למטרה הזאת, ולא יילך לכיסי הפרטי.

תודה מראש לכולכם.

שמחה (קימקא) ניר, עו”ד

________________

*הדברים נכתבו, כמובן, לפני הגשת הרשימות לכנסת. היום אנחנו יודעים באיזו רשימה אני רץ…

חומר קריאה נוסף מהאתר של קימקא:

·        רמת השופט

·        משרד המשפטים

·        עובדי הציבור