ראשית דבר

עוד בתקופת האבן, כאשר יצאו הציידים ממחנה השבט למסעות כדי לצוד למחייתם, הם השאירו את הנשים והילדים תחת השגחת שומרים מבני השבט שנקבעו לכך. אותם שומרים ידעו בברור, שאם יהיה אובדן נפש או רכוש מצד אויבים אחרים בעת משמרתם, הם ישלמו בראשם. לכן הם ביצעו את תפקידם שכלל שמירה על רכוש ונפש בחירוף נפש גם במחיר חייהם אם היה צורך בכך.

לצערנו הרב, אין הדבר דומה לשמירה על מחנות צה”ל, בו יוצאים מדיי יום אלפי חיילים ויותר למשימות שמירה ואבטחה ככורח בבסיסם, וניכר גם לאור האירועים האחרונים, כי יש הזנחה כרונית וויתור על טיב ואיכות ביצוע המשימה מזה עשרות שנים וללא פתרון מעשי.

שאלות לדיון

ב-19 לאוקטובר 2008 פורסם בכלי התקשורת, אירוע בו חדרו שני אלמונים ללא קושי מתחת לפירצה בגדר המקיפה את בסיס צריפין, הלמו בשומר וגנבו את נישקו האישי באין מפריע. למזלנו האירוע לא הסתיים בסיום חמור יותר כרצח, חטיפה או ריקון מחסני התחמושת – המשמעויות ברורות.

הבעיה באבטחת מחנות צה”ל אינה אירוע בודד ונקודתי. מדובר בתופעה כרונית. זהו קונפליקט קבוע ומתמשך בין הצורך לקיים שמירה נאותה לבין הצורך להתגבר על שעמום, חוסר שינה ועייפות כדי לבצעה. קונפליקט שאין הצבא מצליח להתגבר עליו מזה שנים וכתוצאה מכך מגיעים נשק ואמל”ח לידי ארגוני הפשע. חמור מכך, הם מוצאים את דרכם לארגוני הטרור גם תמורת בצע כסף.

כעת, לאור הפרסומים בעיתונות צצו מספר שאלות קשות, וזאת מניסיוני כראש ענף אבטחת פנים במטכ”ל- אג”מ, בעבר:

א.   מהי תוכנית האבטחה בבסיס? מדוע תוכנית השמירה בבסיס לא משנה את סיור הפטרול מדי יום?

ב.   מדוע השומר לא צויד מכשיר קשר ומתי לאחרונה ירה בנשקו?

ג.    היכן הייתה כיתת הכוננות? כיצד הוזעקה ופעלה?

ד.    מדוע בכלל הייתה פירצה בגדר ההיקפית ומדוע לא תוקנה?

ה.   במחנה רב-בסיסי כדוגמת צריפין נקבע בזמנו, שמיפקדה בכירה עם זיקה מבצעית, תהיה האחראית לאבטחה הכוללת, מי זו המיפקדה ומה עשתה בנושא אחריותה?

ו.     מפקד הבסיס היה אמור לבצע ביקורות אישית מעת לעת, כדי לוודא ביצוע הפעילות על פי תוכנית אבטחה שהוא ערך וחתם עליה, האם זה נעשה?

ז.    מה מסלול ההכשרה שעבר אותו שומר לקראת ביצוע תפקיד השמירה? מי תדרך אותו ובאישור מי?

ח.   המיפקדות הממונות מרחבית על האבטחה כמו: הפיקוד המרחבי, המחוז, מיפקדת האם של הבסיס, היו אמורות לבצע ביקורות אבטחה מעת לעת מטעמן כמוגדר בפקודות, האם הן בוצעו?

אלה הן רק חלק מהשאלות, ואני מניח, שמשטרה הצבאית והמיפקדות הממונות, יחקרו את הנושא ויוציאו שוב מסקנות למפקדים, בטוחני שהן תהיינה חופפות למסקנות מאירועים קודמים דומים, וחוזר חלילה שוב ללא נגיעה בליבת הבעיה שנובעת מהגורמים הבאים:

א.      כל עוד השמירה היא משהו משני, גם אם היא חובה, החיילים נקבעים לבצעה כמטלה נוספת על תפקידם הייעודי ביום ולרוב הם רואים אותה כעונש על מחדל שעשו – התמונה לא תשתנה.

ב.      כל עוד מקצוע האבטחה לא יוגדר בברור כמקצוע לחימה לכל דבר עם הדרכה ומסלול הכשרה ואימונים, וזה יהיה היעוד העיקרי של אותם חיילים המופקדים על השמירה והאבטחה- לא ישתנה דבר.

אומנם בשנים האחרונות נקבע מקצוע של “מאבטח מתקנים” אבל ההכשרה אינה הכשרה מבצעית מלאה.

חשוב לציין כי “הימצאותו” של המקצוע מאפשרת שילוב חיילים וחיילות שאימלא כן לא היו משרתים בצבא כלל אבל ללא ספק יש לכך מחיר מבצעי.

ג.   כל עוד לא ברור למפקדי מחנות ובסיסים בכל הדרגות, שכאשר נעלמים או נגנבים מהם נשק, תחמושת, אמל”ח וציוד אחר, שהם כשלו בתפקידם ועל כן יושעו מיידית ויוחלפו לאלתר- לא ישתנה דבר.

כמדומני שבפקודות המשטרה מצוין במפורש, שאם אין בידי מפקד תחנה או מתקן משטרתי, אמצעים לשמור על רכוש ונפש ויש פריצה, עליו באופן אישי לשמור עד בוא הסיוע. כך צריך להיות גם בצה”ל.  

מהלכה למעשה 

*     לא תמיד יש צורך בחשיבה חוזרת ומחודשת לאופן אבטחת הבסיס, נראה שלא חסרות הוראות הוראות נכונות לאבטחה ולשמירה, החל בפקודות מטכ”ל וכלה בתיק אבטחה מאורגן ומסודר עם תוכניות שמירה, מאושר וחתום על ידי הרמות הממונות, אך כאשר לא מבצעים אותן, אלה יהיו התוצאות.

*     חשוב להכשיר את כל החיילים בנוסף לתפקידם הייעודי ובפרט במחנות עורפיים, ולוודא שיבצעו מסלול הכשרה מבצעית של מאבטחים כיאות, כדי להיות כשרים למשימות שמירה ואבטחה.

*     יש מקום לשקול תקן נוסף של חיילים מאבטחים כהלכה שזה יהיה ייעודם העיקרי, זה יעלה כסף לצה”ל אבל המצב הנוכחי גרוע יותר ומביא לתוצאות עגומות.

*     לכן נדרשת רוויזיה נוספת בכל הקשור למקצוע האבטחה והשמירה ודרכי ההפעלה ודרושה התאמה בין הכשרת המאבטחים למשימות ולאיומים הקיימים.

*     יש לכלול בכל קורס פיקודי, פרק הכולל את ערכי ומטרות השמירה והאבטחה במחנות ובמתקנים.

*     כמו כן יש לקבוע חד משמעית את אחריות המפקדים לנושא.

מי שאינו מסוגל למנוע גניבת נשק ותחמושת, אחת דינו – השעייה והחלפה.  

הכותב: גרשון אקשטיין (סא”ל בדימוס) – לשעבר ראש ענף אבטחת פנים וזירת העורף במטכ”ל