ב”ה

 

 

אוירא דיש”ע אלים

 

 

ברגע שיהודי, שאינו “פעיל שלום” הבא לחולל פרובוקציות ולהכות את חיילי צה”ל, דורך על סנטימטר אחד מעבר לקו הציוני הקדוש של שטרנהל, ימח שמו, הוא נעשה “אלים”. זה משהו באויר. ועל כן, המתנחלים “אלימים”.

 

למה עם ישראל אינו מבקר ביש”ע? פשוט מאד, כי עם ישראל יודע, שאם הוא יתעה לתוך ישוב “ערבי”, סיכוייו לצאת בחיים, קלושים. ועוד הוא יודע, שהתגובה תהיה – מה היה לו לעשות שם? כי זה בדיוק מה ש”מדינת ישראל” רוצה, שעם ישראל יאמין, שאין לו מה לעשות בארץ ישראל. ואם הוא חושב אחרת – אחת דתו, להמית. וזה מה שעושה “מדינת ישראל” למתנחלים, כבר עשרות שנים. במקביל להתעללות המדינה באזרחיה הטובים ביותר, מתגבר תהליך פיברוק עלילות הדם, כדי להצדיק את הרדיפה וכדי להכין את הרקע וה”הצדקה” לגירוש הבא.

 

ברגע שיהודי – שאינו “פעיל שלום”, הבא לחולל פרובוקציות ולהכות את חיילי צה”ל –  דורך על סנטימטר אחד מעבר לקו הציוני הקדוש של שטרנהל, ימח שמו, הוא נעשה “אלים”. זה משהו באויר. ועל כן, המתנחלים “אלימים”.

 

אני חוזרת בפעם המי יודע כמה – האיפוק שהמתנחלים מפגינים לנוכח טביחתם היומיומית, הוא לא נורמלי. וזה אינו נאמר בשבחם! הם היו מזמן צריכים להשיב בחמשת אלפי עיני “ערבים”, לפחות, על כל עין יהודית! על כל שערה הנופלת מראשו של יהודי בארץ ישראל, להסיר את ראשיהם של חמשת אלפים ג’יהאדונאצים! ועל כל פרובוקציה של השמאל, בין שהם ארגונים יודונאציים וולונטריים, ובין שהם שלוחי מדינת הדמים והזדון הזו, להשיב בשבירת כל העצמות!!! להתחיל להילחם ולהכות באויב עד כלותו!

 

האלימות של שכירי החרב של השמאל ו”מדינת ישראל” ביש”ע גוברת והולכת מיום ליום, כי המרצחים יודעים שממשלת הדמים והזדון אתם. והעובדות מעידות – “מדינת ישראל” מחמשת אותם עד שניהם. “מדינת ישראל” משחררת למענם עתודות של מרצחים מבתי הכלא שלה. “מדינת ישראל” מציידת אותם בכל הדרוש לרצח יהודים, כולל, הקצאת בסיסי תקיפה וערי מקלט. “מדינת ישראל” עומדת, טוטאלית, לצידם של המרצחים. “מדינת ישראל” אוכלת אזרחיה היהודים.

 

ל”מדינת ישראל” אין זכות קיום בארץ ישראל, בדיוק כשם שאין זכות כזו ל”מדינה פלשתינאית” או לממלכת “ירדן”. אלו הן שלש ישויות פיקטיביות בארצנו, שלהן מטרה משותפת, שלשמה נוצרו מלכתחילה – השמדתנו.

 

 

לא לחינם הלכו צבועים אצל הזאב

 

 

שטרנהל, פיקאר, מלכיאור ודומיהם, הם שרצים במדמנת ה”שלום”, צבועים, המתנפלים על הגופה הפצועה והמדממת, בה הם משלחים את שניהם במשך עשרות שנים, לכלותה.

 

 

תמיד, כשאני שומעת את השם מלכיאור עולה לי באסוציאציה, עבודה זרה. משהו, כמו, המעבירים את בניהם באש – משליכים את הבנים לאש הבוערת בקרביו של מולך. זה, בדיוק, מה שעושים נבלים כמו מלכיאור – מעבירים את בנינו באש. דור לאחר דור, בשם מולך השלום, רוצחים את ילדינו. כי זהו, בדיוק, השלום של המנוולים האלה, זוהי מטרתו – העלאת העם היהודי באש. לזה הם קוראים שלום, שלום עם הרוצחים למען המטרה המשותפת.

 

שטרנהל, פיקאר, מלכיאור ודומיהם, הם שרצים במדמנת ה”שלום”, צבועים, המתנפלים על הגופה הפצועה והמדממת, בה הם משלחים את שניהם במשך עשרות שנים, לכלותה.

 

אין “במדינת ישראל” ציבור תרומי יותר, חיובי יותר וצדיק יותר מתושבי יש”ע! החטא הקדמון והיחיד שלהם הוא – ה”ממלכתיות”. נאמנות טוטאלית למדינה שאדולף יכל להתגאות בה – ניצחוני בני.

 

המסית לרצח-עם, שטרנהל, יש”ו, אורח כבוד בכנסת. למה? שאלה רטורית.

 

חבריו, המנוולים מיכאל מלכיאור ואריאל פיקאר וחבריהם, אשפת האנושות, פתחו את כל ארובות השפכין שבנשמתם, וגשם ביבים ניתך על המתנחלים.

 

שני בני השטן האלה, קפצו על עלילת הדם, כמוצאי שלל רב, ערב ראש השנה. אין בדל ראיה, אין הוכחה, וגם לו היו, גם אז, הפושע נגד העם היהודי ונגד האנושות, הוא, עדיין, שטרנהל. אך לאלה היתה זאת עילה מספקת בהחלט, כי הם עושים זאת תמיד –  לשפוך את מררתם ומארתם על יהודים, מה שמוכיח, שלא שטרנהל, או הפגיעה בו הקפיצה אותם, אלא, שנאתם ה”טהורה” למתנחלים.

 

ולא שכחנו את מאמרו של הפושע, מלכיאור – “האבנים המתגלגלות”. וגם לא נשכח. לא נשכח שום פרט ממלחמת החרמה השטנית שמנהל מלך החושך נגד בני האור.

 

אני מאחלת לו את כל מה שהוא מאחל למתנחלים! לא פחות, ואין יותר… לו ולכל חבריו! למשל, לנבל, פיקאר, המצטרף גם הוא לאורגיית השטנה והתרת דמם של המתנחלים.

 

ושני הנבלים האלה, מתכסים באיצטלת “רבנים”! מקטרגים על ציבור שלם, בימים הנוראים, מסיבה אחת ויחידה – שנאת ישראל! שנאה תהומית לעם ישראל!

 

 

תופעה פסיכולוגית מוכרת – הרע שונא את הטוב

 

“רבנים”, “חפשיים”, “פעילי שלום”, חברו כולם יחדיו להשמיד את היהודים. אבל הם יהיו אלה שיושמדו. תמיד היה זה כך בעם ישראל, התוך נשאר, הקליפה הרקיבה. למעשה, היא כבר רקובה, היא רק צריכה לנשור לערימת הקומפוסט.

 

בערב ראש השנה, יום ראשון בשבוע, בהיותי אצל ילדי בשומרון, כשהישוב כולו מתכונן, בדחילו ורחימו, לימים הנוראים, מצאתי באינטרנט את הסיפור על חבורת-הזבל שבאה להזדהות עם הפושע נגד האנושות, שטרנהל, ימח שמו, והשתעשעו יחדיו באורגיית השנאה.

 

ציבור שאין לו דבר וחצי דבר עם אלימות, מושמץ בצורה מזוויעה כזו.

 

ישבנו בערב, בעלי ואני, מול בית הכנסת בישוב, ראינו את האנשים חוזרים מתפילת ערבית. נערים שהגיעו מן הישיבות התיכוניות לעשות את ראש-השנה בבית. נוער זהב. הציציות בחוץ, כובד ראש עצום, שיחות רציניות… אין עוד נוער כזה בעולם, ואני אומרת לבעלי – תראה את הילדים הנהדרים האלה, ואיך שונאים אותם…

 

בבית החולים הדסה עין-כרם מאושפז מתנחל בן שלש וחצי, ג’ינג’י מקסים, חולה בסרטן בלוטות הלימפה. אמו מספרת, שיום יום(!) באים בני נוער מתנדבים, מארגון “זכרון מנחם”, כולם דתיים, כמובן, כדי להעסיק את ילדי המחלקה ולשעשע אותם.

 

ומי דואגים לכל צרכי בני המשפחות, חילוניות כדתיות, היושבים ליד ילדיהם, בעיקר לצרכי השבת והחג? ה”חרדים”, כמובן.

 

ולמה יודעי האמת שותקים? האם משום שאינם רוצים להטיח ראש בריא בקיר, או מפני שמהרסינו ומחריבינו, השולטים במנגנון התעמולה להשמדתנו, אינם נותנים להם פתחון פה?

 

למה אותה משטרה, הששה ושמחה להכות ביהודים, אינה מספרת שאין פשע ביש”ע? שוב, שאלה רטורית; אם היא ששה ושמחה להכות, למה שתפריע להכאה בלשון? הצבא והמשטרה עוברים יום יום שטיפת מח ארכינאצית, ובנוסף, מתוגמלים בהתאם. לזה דואגת המדינה שהשמאל בנה. ואין עוד בעולם חלאת אדם כמו השמאל היהודי.

 

לחגיגה מצטרף אלוף פיקוד המרכז, שבמקום לחסל את האויב, פוצה גם הוא את פיו, דובר השקר והכזב, וטופל אשמת אלימות על המתנחלים. והוא, הפושע, יודע את האמת, את כל האמת אך ורק את האמת, אבל, לנוכח החגיגה, נוח לו יותר לשקר, שקר הגובל בפשע מלחמה. וזו לשון המעטה, משום שאנו חיים בסטאלינאציה היחידה במזרח התיכון.

 

שיהיה ברור לכל הטינופת הזו – הם את שלהם יחטפו. כשהם על הסוס, זה אינו עולה בדעתם. אך, באחד הימים האלה, עַם ה’ ירכב עליהם.

 

“רבנים”, “חפשיים”, “פעילי שלום”, חברו כולם יחדיו להשמיד את היהודים. אבל הם יהיו אלה שיושמדו. תמיד היה זה כך בעם ישראל, התוך נשאר, הקליפה הרקיבה. למעשה, היא כבר רקובה, היא רק צריכה לנשור לערימת הקומפוסט.

 

שתהא השנה הזאת, שנת חורבן מהרסינו ומחריבינו! שנת גאולה וישועה, שהם לא יזכו בה.