הבחירות המקדימות ב”קדימה” הובילו את מדינת ישראל – כדרכה של המפלגה – אחורה. עידן אולמרט מסתיים (האמנם?!) בצורה מאפיינת: לא-כלום עם הרבה רעש. חכמינו המציאו על כך פתגם: “אסתרא בלגינא קיש-קיש קריא” (מטבע קטן בכלי ריק עושה רעש גדול).

התקשורת מנסה להתנער מאחריותה להמלכה בטרם-עת של ציפי לבני, ומעבירה את הכדור למגרשם של הסוקרים, שטעו בגדול (כרגיל). הספינרים של לבני (כמובן, ראובן אדלר ואייל ארד) אחזו את התקשורת בגרונה, ואכפו אותה לספק להם את הסחורה. והתקשורת נהנתה להיאנס. לבני – כביכול, “גברת ניקיון” (בינינו, אפילו גוש לכלוך ייראה נקי ליד אולמרט) היא תקוותם האחרונה, ולא יחמיצו שום הזדמנות לקדמה.

כחודש ימים – ובעיקר, בשבוע האחרון לפני הבחירות המקדימות – נרתמה התקשורת לעגלת יחסי הציבור של לבני. הגדיל לעשות הארץ, ששילב כוחות במאמציו למענה ביום הבחירות.

האם היה סיכוי למועמדים אחרים? כנראה, לא. לכן, ברור, שהתקשורת פרסמה מידע חד-סטרי בלבד, והוא תמך במועמדותה.

סטירת-הלחי, שספגה התקשורת הגיעה לה בזכות. היא עבדה קשה לקבלה.

עוד לא נסגרו הקלפיות, וכבר דיווחה התקשורת, כי לבני ניצחה בהפרש ניכר. ההר, כרגיל, הוליד עכבר: 431 קולות (כאחוז אחד בלבד), אחרי גניבת הצבעה בסיוע השופט דן ארבל. התקשורת – כמו בפעמים הקודמות, שטעתה בגדול – תמחק מהר את הזיכרון לטעותה. עכשיו יש לתקשורת נושא אחר על הפרק: לסכל את בחירת נתניהו בבחירות כלליות.

גם אם לבני הייתה מנצחת ברוב גדול – זו רק הצבעה בתוך מפלגה, שנהליה מפוקפקים (כמו כל הליכותיה). בשיטותיה הנלוזות קיבלנו את עידן אולמרט; ועל כך יש להודות למפלגת “קדימה”: הציבור הישראלי הבין היטב מי המפלגה ומי נציגיה.

קשה להאמין, שבסחר-מכר ציני, תקנה לבני את השקט התעשייתי, שיאפשר לה להניח את ישבנה על כיסא ראש הממשלה (שוב – אם אולמרט יפנהו, כמובטח). אך הפוליטיקה היא אמנות הבלתי-אפשרי. רק מעטים (כולל אריק שרון) העלו, אפילו בחלומותיהם הגרועים ביותר, את המחשבה, שאולמרט יהיה ראש ממשלת ישראל … והוא היה, לדיראון עולם.

“קדימה” העלתה את הזנות הפוליטית למדרגה עילאית. לכן, לא אתפלא אם לבני תרכיב ממשלה, ותשלם על חשבוננו דמי לא-יחרץ לכל מרכיביה.

במצב כזה, מפלגת “העבודה” תוכיח שוב, שהיא נותרה כפי שהייתה: משענת קנה רצוץ, שתזחל לקואליציה בכל מחיר. אהוד ברק – כדרכו מאז מתמיד – ידבר גבוהה, וידדה כנמושה אל הכיסא. לבסוף, כשיגיעו הבחירות, הוא עוד יובילה אל המפלה הגדולה בתולדותיה. דרך אגב, ברק רגיל להוביל את ההולכים אחריו ואת המסתנוורים מהאגדות העירוניות, שהפיץ על עצמו, אלי מפלות נחרצות.

לאסטרונאוטים מ”גיל” – מפלגת הגימלאים – אין לאן ללכת. פח האשפה של ההיסטוריה הישראלית מלא בשכמותם.

נותרה רק ש”ס, והיא כוח עולה, יציב ונאמן לקבוצות בוחריה. תג המחיר של שתיקתה לשנה וחצי הבאה ברור וידוע.

כלומר, לבני, שניצחה בקושי – באמצעות רמאות משפטית של השופט, שפיקח על הבחירות המקדימות ב”קדימה” – את שאול מופז, למרות התותחים הכבדים, שגייסה לסיועה, תקנה את שלטונה, כיוון שאינה מסוגלת להוליך את מפלגתה לבחירות.

בנאום הכתרתה לבטח תצא לבני נגד יחסי הון-שלטון ובעד יושר והגינות, ותבקש הזדמנות חדשה לנוכלי “קדימה”. שהרי אם לא תקבלה – גם היא ומפלגתה ייוותרו סיפור עגום – צלקת – מעברנו. כלומר, בחירות לכנסת ילוו בהשתלחות אדירה, שבה לא מעט גורמים פוליטיים יילחמו לחייהם, או למותם.

אם יוקדמו הבחירות ואם לאו – שוב, תתגייס התקשורת למען לבני, כדי לכפות אותה על עם ישראל. שוב יספרו על כך, שעבדה ב”מוסד” (כשנתיים), ושוב יספרו על הישגיה (מי יודע למה וכמה?!). בינתיים הדפים בספרי הישגיה ריקים. לבני היא חומץ בן יין טיפוסי, אך התקשורת אוהבת אותה; וזה מספיק כדי שתומלך עלינו כתחליף אטד.

למאמר המקורי