ב”ה

 

                         

 

                      גוש סרטני ממאיר שחובה קיומית לכרות                                                 ירושלים, ח’ באלול, התשנ”ח

 

 

“יש אנשים עם לב של אבן, יש אבנים עם לב אדם”

 

 

לבני גפן,

 

 

יש לי חשבון ארוך אתך, מן הימים בהם מכתבי השטנה שלך הופיעו כמעט מדי יום במעריב (לצד מכתביהם של אדם קלר מחולון ושוש ערער מבת-ים. בוודאי גם היום, אך אני הפסקתי לקרוא את העתון הזה). ולי כתב טומי לפיד, שהוא מבזבז בול דואר ואת זמנו “כדי לבקש ממך להפסיק לשלוח אלי את הגיגייך”.

 

במה אברכך, ב“שלום” או בשלום? ובכן, לא בא לי לברכך כלל. מכל מקום, סייעת לי להגיע לכלל החלטה, שלא להאזין יותר לתכנית “מאזינים למאזינים”; תישפוכת שנאת ישראל של מאזינים כמוך, ובסימביוזה מלאה עם המנחים, לא נשמעה מאז ימי ה“שטירמר” העליזים, ומשתווה לה רק התעמולה בתיקשורת הממלכתית של מדינות ערב – חותמות השלום, בספרות, ב”אמנות” ובפיזמונאות השלום-עכשווית הישראלית.

 

כשמאזין מצהיר כי רצח יהודים החל אחרי מעשהו של ד”ר ברוך גולדשטיין, היהודית (ג’ודי לוץ) לא תבלבל אותו עם העובדות בנות מאה השנים, היא רק מנחה (בכל זאת היא ממלמלת – העובדות מדברות בעד עצמן..), אבל אם תרמוז רמיזה כלשהי נגד רוצחי העם היהודי, הערבים, כמו, למשל, שערפאת, ימח שמו, הוא אבי המרצחים, הג’ודי תקפוץ. בכלל, היא אלופת הקפיצות בתכנית הנ”ל.

 

היה מאלף לשמוע את החדווה בקולה של רעיה גניאל, שקבלה את קולך כקבל פני בן אובד, כנראה לאחר היעדרות ארוכה מן התכנית. ספרת לעם ישראל שעקרת-הבית הגרמניה אינה קונה תוצרת ישראל, בגלל ההתעללות שלנו בפלשתינאים. עוד הוספת: “הגרמנים למדו את הלקח, היום הם פאציפיסטים”. רק אנחנו, היודונאצים לא למדנו את הלקח… פתאם הבנתי איך קרה שהיהודים השתהו אלפיים שנה בגלות, ובכל דור ודור הם הלכו, כפי שהם הולכים היום, כצאן לטבח. הם, פשוט, מעריצים את רוצחיהם.

 

אתה אומר כי ההתישבות היהודית בחברון היא פרובוקציה. אתה מוכן, גם היום, לתת לערבים פרס על הפיכת העיר ליודן-ריין בתרפ”ט ולהמשיך לשמור על נקיונה מיהודים. טוב, אז אנחנו כבר יודעים ש”יהודים” כמוך הפנימו זה כבר את האנטישמיות, הגורסת שנוכחות יהודית, בכל מקום שהוא בעולם, כולל בארץ ישראל, היא פרובוקציה, בכל זאת אנסה לפנות אל הנקודה היהודית, שאולי עוד קיימת בקרבך; במשך מאות דורות עשו יהודים את דרכם בדרך לא דרך ובסכנת נפשות אל מערת המכפלה בחברון, מקום קבורת אבות האומה. הם היו מוכנים אפילו לסבול את השפלת הגבלת העליה עד המדרגה השביעית, ובלבד שיתקרבו ככל האפשר אל הקברים. ליברלים מתקדמים ולא פאשיסטים, כמוך, מוכנים לצאת להגנת חופש הדת והמצפון של כל העדות, להוציא, העדה היהודית. אותנו לא תצליחו להבין, כי אתם ככל הגויים – אנטישמים!

 

הידעת שחברון מופיעה בתנ”ך 63 פעמים, ומושב בן-עמי, שהוקם על אדמות הכפר הערבי אם אל-פאג’ר, גם לא פעם אחת? אז איפה הפרובוקציה? הידעת כי מושב בן-עמי נוסד בשנת 1949, ואילו העיר חברון היתה עיר יהודית לפני אלפי שנים ובה מלך דוד לראשונה? אבל זה לא מעניין אתכם. אתם מוכנים “להחזיר” טלית מימי בר-כוכבא, שנמצאה בחפירות “פלשתין”, לידי “בעליה”.

 

אתה שונא (בלשון המעטה) את המתנחלים. זה טבעי;  זו תופעה פסיכולוגית ידועה, הרע שונא את הטוב. המתנחלים צדיקים, לא רק לעומתך, זה לא קשה, הם צדיקים באופן מוחלט. לי יש רק טענה אחת אליהם – למה הם מקריבים את עצמם למען אומה שהעמידה מתוכה רשעים כמוך. לאחר עשרות שנים בהם אתם מתנכלים להם, אוסרים עליהם להגן על חייהם ומסיתים נגדם את הערבים, אתם מצלמים אותם “מתלהמים”, לאחר רצח רב צדיק. אתם מצלמים אותם הופכים דוכן פירות (היום, אלול התשס”ח, אנו יודעים שזו היתה פרובוקציה של סוכן השב”כ, אבישי רביב), לאחר יידוי בקבוקי תבערה על גן-ילדים. אתם מצלמים אותם מתפרצים מול חיילי צה”ל, המוסתים נגדם עוד בטרם הגיעם לשרותם שם.

 

איך אמר מאזין? חיילים שמאלנים מגינים על המתנחלים. והלוא המתנחלים הם טובי חיילי צה”ל. הם היו מיטיבים להגן על עצמם, אך הדבר נאסר עליהם. אז, לדעתכם, יש להפקיר לגמרי את דמם. כאשר נאסר עליהם להגן על עצמם, והם דרשו את הגנת צה”ל, כפי שהם, בשירותם הצבאי, מגינים על יהודים במקומות אחרים, כינה אותם ראש הממשלה של 98 אחוזים של העם – “מתבכיינים”. והתיקשורת שלכם יצאה במסע הסתה נגד המתנחלים המעסיקים את צה”ל בליווי ילדיהם ל”שיעורי פסנתר..”. לכם לא אכפת שילדים יהודים יירצחו, להיפך – תהיינה לכם עוד כמה הוכחות לצורך בשלום…

 

כשחיים מזרחי האמין לשני שותפיו לפרס-נובל לשלום של רב המרצחים, כי ייתכן דו-קיום בשלום עם הערבים והלך לקנות אצלם ביצים ונשחט כתרנגולת זו, הגיב ראש הממשלה האנטישמי של מדינת היהודים: “הוא הלך לקנות ביצים בזול…”. לערבי רוצח יש תמיד הצדקה יהודית, הוא בסך הכל הרג יהודי תאב בצע, אבל יהודי ההולך לקנות ביצים הוא פרובוקטור. יחסך, יחס של חבר מושב יוצאי ה”הגנה” למתנחלים אינו מפתיע, הלוא אתם אנשי ה”סזון”. גם פחדן הפלמ”ח ואבי הסכמי הבגידה באוסלו הוא משלכם. ואכן, אתם מטנפים את הארץ בציונים לזכרו. לא שאהבתם אותו. לטעמם של יצורים כמוך, הוא היה אטי מדי בקידום תכנית השלבים הערבית לחיסול ישראל. הצבת ציונים היא הכוריאוגרפיה של ריקודכם על דמו, זה שלש שנים בקירוב, כדי לפגוע, בנאמני העם והארץ. שוב אתם מכינים את עם ישראל למעשה רצח, כביכול, בידי הימין הקיצוני. ואז ישלח השב”כ את האבישי התורן, להסית מישהו לרצוח את המטרות המסומנות, ושוב תוכלו להתגולל על המין (לציין – רביב, הנ”ל לא הצליח למצוא בהתנחלויות גם אחד שיהיה מוכן לעשות את המעשה הזה. הוא מצא את האיש שלו בהרצליה).

אחוות פלסטינים (הגרועים מן הנאצים) ישרערבית במסיק זיתים  

ספרת משהו על איש יצהר שאמר משהו בקשר להפקת תועלת מרצח חבריו. איני צריכה לספר לך שאתה משקר. ואולי כן, שהרי מחנה השלום הפנים את השקר עד כדי אי יכולת להבחין בינו לבין האמת. אחת מאלף אלפי הבדלות בין מחנה השלום לבין היהודים היא העובדה, שהיהודים בוכים על כל יהודי שנרצח, בין אם שמאל, ימין או מרכז. ואילו אתם רוקדים על הדם. עם כל קרבן שלום אתם פוצחים בשירה אדירה: “הוכחה נוספת לצורך בשלום”. וההוכחות לצורך בשלום מוטלות שורה ארוכה ארוכה…

 הבדל נוסף ביני לבינך הוא – אותי הערבים שונאים כי אני יהודיה, אבל הם מכבדים אותי. גם אני שונאת אותם, גם לא מכבדת אותם, כי זה לא כבוד כל כך גדול להיות נאצי, אבל איני מזלזלת בהם. כשהם אומרים לי שהם מתכוונים להשמיד אותי, אני מאמינה להם. אותך הם שונאים, כי הם מאמינים שאתה יהודי, והם גם בזים לך, כשהם שומעים שאתה מצדיק אותם, כשהם רוצחים אותך. הם שומעים איך אתה מנסה להאכיל אותנו בשקרים, שאפילו הם כבר אינם טורחים להשתמש בהם; הם מספרים לך, דוגרי, שהם הולכים להשמיד אותך, ואתה עושה עצמך כלא שומע וממשיך לדקלם שלום.

 

כשמתנחלים נרצחים, אתם מצדיקים את הרצח. כשיהודי ממרכז הארץ נרצח, אתם אומרים את הדברים המצופים מכל בן-תרבות, אבל לא שוכחים להוסיף את ענין השלום. כשאיש מחנכם נרצח, אתם נדהמים וממהרים להודיע למרצחים, כי הם עשו טעות איומה, הם הרגו את היהודי הלא נכון. הלוא הוא היה בעד השלום. כאילו משנה לנאצים אם היהודי הנרצח ליקק להם או לא.

 

אחותך מפרס, טובה, אמרה כי רצח הרב רענן, זצוק”ל, היתה נקמה! נקמה על מה? על זה שהיהודים מניחים לרצוח אותם, והופכים בכך את הערבים המסכנים לרוצחים? נקמה על טבח תרפ”ט? נקמה על רצח מרדכי ושלום לפיד? נקמה על רצח נחום הוס, יהודה פרטוש, אפרים איובי, חוה וקסברג, יצחק וינשטוק, שלווה אוזאנא…

 

בתוך שיגרת הרצח הזו, קם רק צדיק אחד בסדום. אמרו עליו שהיה מטורף, אך לא היה עוד בישראל יהודי שפוי כמו ד”ר  ברוך גולדשטיין, זצוק”ל, שידע כי שתיקת הכבשים הוא פשע! האיש שהתעייף מלעצום את עיניהם ולקבוע את מותם של אחים יהודים. אילו ניצל עם ישראל את מעשהו, שהפיל אימה ופחד על המרצחים, והצדיק אותו, היתה עקומת רצח היהודים יורדת פלאים. אבל עם ישראל הקים וועדת חקירה. עם ישראל, זה הגאה באיפוקו, הנושך שפתיים, אוסף את קרעי הגופות, מפעיל זרנוקי מים רבי עצמה, וחוזר לשיגרת יומו, פתח ביללות ובקינות, מעייני דמעות התנין נפתחו. הרב הראשי לישראל הלך לנחם את הקאדים, המטיפים השכם והערב לצאן מרעיתם – “מתפללים מוסלמים חפים מפשע” – לטבוח ביהודים – “אללה הוא אכבר”. עמרם מצנע הוביל תהלוכת אבל יהודית-ערבית בחיפה, ילדי יד-חנה וגבעת-חביבה שלחו מכתבי תנחומים לילדים ערבים… כל זה משום שנרצחו האנשים הלא-נכונים, הלוא הם לא יהודים, אז מה פתאם לרצוח אותם? איפה תהלוכות האבל היהודיות-ערביות לאחר פיצוץ אוטובוס או מטוס? איפה מכתבי התלמידים לאחר טבח ילדי צפת במעלות? לאחר שריפת רחל וייס ושלושת תינוקותיה? אייהו הקאדי שבא לנחם את הרב הראשי לאחר רצח שלושים וששה מטיילים יהודים? נכון, הם לא יעמדו בקצב. אם יתחילו לעשות תהלוכות אבל לאחר כל מעשה טבח ביהודים, מתי ילכו לעבודה?

 

עכשו אתם מובילים את כולנו כצאן לטבח. אני עוד יכולה להבין את שלומי אמוני ישראל, הם מאמינים כי היסורים שאנו מביאים על עצמנו הם חבלי משיח וקרובה גאולה לבוא. למה הם חושבים שעמידה על דם אחים ואחיות מזכה אתם בגאולה, זה נשגב מבינתי, אך אתם, הלא-מיסטיקנים, אתכם איני מבינה כלל; על איזה נס אתם סומכים?

 

והתשובה היא – אינכם סומכים וגם אינכם רוצים בנס. אתם רוצים בחורבן ישראל. אם אינכם מצליחים להחריב עד היסוד את העולם הרוחני הישן, אתם תחריבו את העם הזה פיזית. רק כך אפשר להבין את מעשיכם המרושעים.

 

במשך שנים אמרו לי אוהבי ישראל – את לא יכולה לפסול אנשים רק מפני שהם חושבים אחרת. הם רוצים בדיוק מה שאת רוצה, רק בדרך אחרת, ותשובתי – אילו רק הסתפקו בלחשוב אחרת, ניחא, אבל הם פועלים בכל המרץ לקידום חורבן ישראל. האמירה כי להם ולי יש מטרה משותפת, זו עלילת דם שפלה! אני רוצה בטובת ישראל ובגאולתו, הם רוצים בחורבנו. ואכן, אני פוסלת אתכם מכל וכל. אני מאשימה אתכם בכל שפך הדם היהודי מאז מדיניות ההבלגה בימי קום המדינה ועד עידוד המרצחים היום.

 

 

 

חנה אייזנמן

 

נספח:   אדם קלר, גוש שלום, מדליק משואה לחורבן ישראל.

 

הטקס, שזו שנתו העשירית, התקיים ביום ב’, 23.4.2007, בשעה 19:45, בכיכר ע”ש אמיל גרינצוויג (מול משרד ראש הממשלה) בירושלים.

טקס בו הודלקו משואות להפסקה מידית של האלימות המיותרת והכיבוש של השטחים, לתיקון העוולות שהחברה הישראלית גורמת, לתיקון היחס לחלשים שבקרבנו ולתקווה לשלום עם כל שכנינו.

הדליקו המשואות:
עקיל אל-טלאלקה (תושב טוויל אבו ג’רוואל)
פרופ’ קלמן אלטמן (פעיל שלום)
ג’וני באיו (מרכז הפיתוח לפליטים אפריקאים)
ענת הופמן (פעילה נגד אפליית מיעוטים)
לקיה ירדני (פרויקט ריקמה, אחותי)
עו”ד גבי לסקי (מגינה על זכויות אדם)
פרופ’ ג’אד נאמן (איש קולנוע)
מאיה נגב (בני אברהם)
טלי פחימה (פעילה נגד כיבוש)
אמיר פסטר (סרבן מלחמה)
אדם קלר (גוש שלום)
יעלה לבנת (המועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים בנגב)

ניגנו ושרו במהלך הטקס:
עופר גולני, נועם לקח

הנחה את הטקס – ישי מנוחין – יש גבול