ב”ה

חופש חסימת הדעה

שורה אחרונה – האזרח הקטן, החפץ חיים, הוא חסר ישע מול מנגנון האימה, של ה”מדינה” שהאנטישמיות ה”ציונית” בנתה; אין אונים במדינת נובוסטאלינה.

יש לכתביי הכבוד, מזה עשרות בשנים, להיות תחת עינה הבוחנת של הצנזורה הבולשביקית ב”ישראל”. נראה שאין גבול מקודש על המדינה הנשלטת על ידי חניכי סטאלין לבד מן הקו הירוק, וגם הוא, זמני. גם זה כבר נפרץ פנימה.

אתר Global-Report, באדיבותו, פתח לי עתון (קול ברמה) ברשתו. לאחרונה ראיתי כי מספר הקוראים נחת, באחת, בצורה דראסטית, כשהוא, בדרך כלל, מתקבע על 4. זה לא נראה לי סביר, גם לו כתבתי בצורה הגרועה ביותר, ואת זאת לא ניתן לומר על הכתיבה שלי, עם או בלי צניעות!

לאחר שהבנתי שזו מגמה, פניתי לחפש את כתביי ב-Google, ומצאתי את אשר לא יגורתי, לא חשבתי שכוחם ותועבתם של מי ש”נעלמה” מהם הכוונה לרצוח את רבין, מגיעה עד לכדי כך. כל המאמרים האחרונים, שפירסמתי בעתוני, לא ניתנים לאיתור באמצעות הקלדת כותרותיהם. לא כלום, נאדא! עד כה היו, ואינם עוד! כמה מהם קיימים, כבדרך אגב, בקישורים-הקשרים אחרים, אך לא כעומדים ברשות עצמם.

התרגלתי במשך השנים לקבל את ההודעה כי בגלל היותי “מנאצת”, “מחרפת” ו”מגדפת”, אין האתרים ה”מכובדים” יכולים להרשות לעצמם לפרסם את דברי, וזה, באופן גורף, גם בלי קשר לדברים שאני כותבת, די שאני חתומה עליהם. לא למירב הפלא, אני מוצאת באותם אתרים דברים בוטים עד מתועבים, בוודאי גרועים פי כמה מדברי, ובעיקר, שפה גסה, שאני, לעולם איני משתמשת בה.

כשהשפה הבוטה באה מ”ימין”, הדברים מתפרסמים כקוריוז – להוכיח שה”ימין” פרימיטיבי (וכדברי אהרון מגד – “כזה ראה ובזה..”). כי הבוטים כותבים מן הבטן בלי הסברים משכנעים. הם יודעים, באינטואיציה, שמתבצעים כאן מעשי תועבה, הם רואים את המתים ואת התבוסות הרצוניות, והם מתבטאים.

להבדיל ממני, המבהירה היטב, היכן טמונה התועבה, ועד כמה היא שפלה ונפשעת.

 יועצו ושומרו האישי של ערפאת, אורי אבנרי.

כשהדברים באים מצד שמאל, גם כשהם “שטירמריים” למהדרין, וזה הדבר השכיח, הם, כמובן, מתפרסמים, ואין צורך להסביר.

הרי לא יעלה על הדעת לחסום את אורי אבנרי ואת גדעון ספירו, שאינם שונאי ישראל, גרידא, אלה שונאים גם את ה”מדינה שהשמאל בנה”. הם שונאי האנושות, שהיהודים הם גרעינה, כשהם מתעטפים באיצטלת שוחרי שלום וצדק, ערכים, שאין להם המושג הראשוני ביותר, מה הם – ערכים הרחוקים מהם כרחוק אנשי רשע,דוגמתם, מתורה חיינו ואורך ימינו. וגם אינם מסתפקים בכתיבה. קחו את אורי אבנרי – האיש מסתובב בעולם וביש”ע, מסית ומדיח. שנאת ישראל שלו הותירה הרחק מאחוריה את כל שונאי ישראל הגויים. אלה נשרכים אחריו בכל תועבותיו – בהפגנות אלימות, בפרובוקציות ובהתחברות לבני שטן, שלא הביאו מעולם תועלת כלשהי לאנושות.

היה זה אורי אבנרי שהצליח להביא לכלל ביצוע את חרם האיחוד-האירופי על תוצרת יש”ע, וממילא, פגע בכך ביצוא ה”ישראלי”. האיש צריך היה לשבת בכלא כבר לפני עשרות שנים, אך הוא כוכב תקשורת מועדף ורצוי על כל אנטישמי בעולם.

בבתי הכלא של “ישראל” יושבים המוני יהודים שהם למען יהודים, אך ורק משום שהם כאלה – נאמני העם, התורה והארץ, שהמוסר, האמת והצדק, נר לרגליהם. כאשר המוני יהודים(?) שהם למען הכחדת מורשת ישראל על כל השלכותיה – תורה, עם וארץ, מסתובבים חפשיים, ובכל אשר יפנו – ירשיעו. הם כוכבי התיקשורת, הם מערכת המשפט, הם הרשות המחוקקת, הם הרשות המבצעת. הם קובעים את סדר היום האנטי-לאומי, אנטישמי, במדינה הדמים והזדון הזו, ביזמתם. והם, כמובן, קובעים את זכות הציבור לא לדעת את האמת! לא לדעת את רוב פשעיהם. הזכות לאבד את כושר ההבחנה בין אמת לשקר, בין צדק לעוול, בין עובדות למשאלות לב-רשע.

קחו את שפתו ה”נקיה” וה”פילושמית” של נתן זהבי. באיזו מדינה בעולם היו מניחים לאדם נחות כל כך לשדר לאזני האזרחים? התשובה היא – בשום מקום לא! אלא, נתן זהבי הוא נכס יקר, הנשקל בפטרודולרים של סעודיה, באמצעות צינור הנפט של האיחוד האירופי, לקידום “היזמה הסעודית” ל”שלום”. והוא מצליח להצטייר באזני המאזינים, כמושיע דלים.

השב”כ, על כל סוכניו, מאבטחיו וחוקריו “כשל” במניעת חיסול רבין (זו, לבדה, הוכחה שהוא נרצח על ידי “מחנה השלום”), אבל, לכסת”ח, נטפלו לילדה בת 19, מתנחלת, כמובן, והשליכו אותה לכלא, לאחר עינויי חקירת סרק, והרסו משפחה בישראל. אבל זו כבר שיגרה – הרס רבבות משפחות בישראל, בדרך כלל, על ידי שפיכת דמם, במסגרת “תהליך השלום”, בניצוח פושעים נתעבים מסוג חיים יבין, שמעולם לא צונזר, אורי אבנרי, גדעון ספירו, רזי ברקאי שלי מנשה, כרמלה יחימוביץ, האמהות של “ארבע אמהות”… בקיצור, 99.9% של ה”תיקשורת הישראלית”, הבלתי מצונזרת, בחסות – חפש הבעת הדעה, לכלבי השמירה על ה”דמוקרטיה”. כלבים, הם כן, דמוקרטיה? אין להם מושג מה היא. המושגים שלהם על הדמוקרטיה זהים למושגיהם של סטאלין ובן-גוריון.

שורה אחרונה – האזרח הקטן, החפץ חיים, הוא חסר ישע מול מנגנון האימה של ה”מדינה” שהאנטישמיות ה”ציונית” בנתה; אין אונים במדינת נובהסטאלינה.