ב”ה

                                                                                             ירושלים, כ”ו באלול, ה’תשנ”ה

למשה פייגלין שלום, לאי”ט

התמלאתי חששות בעת פגישת אמש. אין לי ספק כי האנשים שהגיעו אתמול הם בעלי רצון טוב ויודעים היטב מדוע הם הגיעו לזו-ארצנו, שאילולא כן, לא היו מצטרפים לפעילות לא קונוונציונאלית. אולם יש להיזהר שהם לא יאבדו באמצע הדרך.

נכון שזו-ארצנו קמה כתנועה למרי אזרחי, אך אסור לשכוח את סיבת המרי ואת מטרתו. אתמול התקבל הרושם שהמרי היה למטרה, כאשר, באמת, הוא אמור להיות אמצעי להשגת מטרה, שבשלב זה קשה מאד להשגה. נראה גם, שהאנשים מצפים לנסים ונפלאות, לזבנג וגמרנו. הם מבקשים פעילות, שאפשר להבטיח מראש שתצליח. אם כך, בקרוב תיפסק כל הפעילות. הגב’ מגילֹה רצתה לראות עיר חשוכה. גם אני יצאתי לראות אם יש אפקט למבצע, והוא היה מועט, עד לא כלום. והתאכזבתי. אך הזכרתי לעצמי, שזו בדיוק הבעיה; האדישות. זה שנים רבות שאני זועקת את האמת ואיש אינו שומע. ישנים. נכון שצריך להעיר אותם, אך מעשים בלי הסברה ערכית לא יעשו כלום. ינערו מישהו פה ושם ואז ישובו וירדמו. זו-ארצנו צריכה להפוך לשתי פונקציות קורלטיביות – הסברה אינטנסיבית כוללת, לטווח קצר ולטווח ארוך, ופעילות אינטנסיבית, בהתאם לנסיבות ולאירועים. הפגנות, בלי עומק המשמעות, תמשוכנה אליהן אלמנטים המבקשים להיפטר מעודף אנרגיה, שלא יועילו לענין. ייחודה של זו-ארצנו היא הספונטאניות שלה, התגובה המהירה לכל אירוע. ואלה מתרחשים בקצב מסחרר. אם אנשים רוצים טווח התרעה, כדי לפעול אופטימאלית, הם יפגרו אחרי האירועים.

כמובן צריכות להיות גם פעולות מתוכננות היטב. אך, אם זו ארצנו תתמסד יותר מדי, יקרה לה מה שקורה לכל מימסד – היא תתנוון. יתחילו מאבקי כח, ואלה כבר רוחשים מתחת לפני השטח. אתמול דברו כמה אנשים בבת אחת, ההאזנה היתה מינימאלית.

אני מלאה הערכה אליך, אנא, אל תקלקל. אל תתן למחיאות הכפיים ולמחמאות “לעלות לך לראש”, המשך להיות שליח העם, בפשטות ובטבעיות.

תודה על הדברים שאתה אומר לתוך המקרופונים ומול מצלמות הטלויזיה, בלי היסוס ובלי התנצלויות. חברתך מילדות, כתבת-מעריב, מעדיפה להתעלם מ”ראיית השחורות” שלך. זו הבעיה ובה אתה נלחם. לך בכוחך זה והושעת אותנו. אני מבקשת להשתתף בכך, בעיקר במדור הרעיוני. אך, הטובה והחלוצה מכולנו היה שושנה חלקיהו. על כן, רצוי שהיא תדבר בפורומים השונים של זו-ארצנו. היא העיזה, מזמן, לדבר על ייהוד המדינה, כאשר רובנו היינו ספקנים. היום, יותר ויותר אזניים קשובות לכך. וזהו הפתרון היחיד. האלטרנטיבה היא יהדות! כי מפלגות הכנסת, אם מימין ואם משמאל, לא תושענה אותנו. באין אמונה אין דרך.

בפשעי המו”מ – המתן-ומתן – התחיל הליכוד, ודווקא מי שנחשב ל”קיצוני” שבהם. יש לשנות דברים מן היסוד, וזו-ארצנו צריכה להיות, בינתיים, המובילה, עד שהרבנים יקחו פיקוח של ממש.

                                                                            שנה טובה

                                                                             חנה אייזנמן