ב”ה

                                                                ירושלים, כ”ה בתמוז, התשנ”ח

לעורך העיר-אילת, שלום,

שמוליק גונן (העיר, 9.7.1998) מספר לנו על “צייד האדם”, בו משתתפים “קלגסים”. את מי לדעתו צריך לשלוח לאכוף את החוק, את האחות תרזה?

מצאתי בעתונות הישראלית:

“השב”כ מתריע: העובדים הזרים סיכון בטחוני. במערכת הבטחון חוששים מנסיונות להחדיר מרגלים או מחבלים במסווה של פועלים זרים”.

“עשרות חקלאים מסיני עוזבים את מגוריהם (כך נוצרו “פליטי 1948″, ח”א) וחודרים לישראל, באיזור מצפה רמון. הם רוכשים לעצמם תעודות זהות מבידואים והולכים לעבוד בבנין. תופעה אחרת מייחסת לתושבים מירדן מעשי התחזות לתושבי השטחים”.

“יו”ר וועדת הרווחה העירונית (חיפה), קובי בלה (עבודה) הורה לאגף הרווחה להפעיל את חוק הנוער המתייחס גם לתינוקות, כדי להגן, כדבריו, על התינוקות הצמודים למקבצות נדבות ירדניות שפשטו לאחרונה על העיר… זו תופעה שאנו כבר מכירים… קיים חשש שהילדים שבהם משתמשות נשים אלו כלל אינם ילדיהן, אלא, ילדים מכפרים ערביים בגליל. קבלנים מחלקים את הילדים לבין הנשים…”.

“11 ילדים של עובדים זרים השוהים בישראל באופן לא חוקי, נמסרו בשנה האחרונה לטיפול באגף הרווחה בעירית תל-אביב”.

“בשטחי הרשות פורח סחר בעובדות מסרי-לנקה, 100 דולר לחודש, יותר דפוקות מהפיליפיניות, הן חוטפות מכות בסעודיה, נמכרות לפלסטינים, ובסוף נוחתות בסלונים של סביון וכפר שמריהו”.

לפי שמוליק, “כל פשעם הוא עבודה”. האמנם? אם כן, מדוע הם קופצים מחלונות ואל תוך פיר מעלית? את הנסיונות הלא משכנעים והלא מספיקים להפסיק את רמיסת חוקי ישראל בידי כל זב ומצורע, מגדיר שמוליק: “חופש הפרט נרמס במדינתנו, למרות נסיוננו המר בגירושים, מרדפים וצייד אדם, שגרמו לאבידות במליוני נפשות לעמנו”. הוא מספר גם על “מרדפים רגליים אחרי אנשים רק בגלל צבע עורם הכהה”. אבל מספר לנו, כי 99 האנשים שנתפסו הם יוצאי 17 ארצות, בתוכם נערות ליווי מרוסיה. האם גם אלה מגורשים בגלל צבע עורם? אך מה לא יעשו ה”הומניסטים”, כדי להפוך אותנו לגזענים ולנאצים? אליבא בני בר, בעל משרד תיווך בתחנה המרכזית בתל-אביב: “מה שהגרמנים עשו לנו, אנחנו עושים לעובדים הזרים…”.

הנ”ל, חידוש מרענן; לדעת כי אמנם היינו נרדפים ואיננו סתם פרנואידים. השאלה – למה רדפו אותנו אז? היום אנחנו יודעים למה כל העולם נגדנו, כי אנחנו רודפים את הפועלים הלא חוקיים מגאנה, את נערות הליווי מרוסיה, וכמובן, את המיעוט הערבי, שאיננו מניחים לו (בינתיים) להפוך לעם שיירש אותנו במולדת אבותינו.

אנחנו, שנתנו מקלט ל“כושים העבריים”, לפליטים מוויטנאם, אנו, השולחים סיוע לכל מדינה נזקקת בעולם, גם לאלה היורקות עלינו, כמו כל הנ”ל, המוכנות להואיל בטובן לקבל את הסיוע, רק אם נסיר את סימני הזהות שלנו מן המשלוחים, אנו שונאי הזרים!!

על פי אותה מנטאליות מתבטלת בפני כל רשעי העולם, פוקד קצין בצה”ל על חייליו לא להשיב אש למחבלים היורים בהם, משום שריכבם ממוגן באופן מניח את הדעת, כמו כן, הוא פוקד עליהם לא לירות ברכב הפורץ מחסום צה”לי, משום שהסטטיסטיקה מוכיחה, כי, לרוב, אין בכוונת פורצי המחסומים לפגוע בחיילי צה”ל.

אולי, פשוט, נשכב כולנו על הקרקע ונזמין את כל העולם לדרוך ולירוק עלינו? בעצם, אנחנו כבר עושים זאת.

ולסיום, עצה: שילחו את שמוליק גונן ואת אירית צחייק אל בצלאל רובין מערב-ערב (“גירוש זרים”, 9.7.1998), לקורס קצר, באיך מוסרים ידיעה עיתונאית בלי פניות אנטישמיות.

חנה אייזנמן