ב”ה

                                                                                          ירושלים, י”א באייר, התשנ”ה

לכבוד הרב זלמן מלמד, שליט”א

שוב אתם מחלישים אותנו במלחמתנו ברשעים וברשע. אהבת-ישראל שלכם מקלקלת את השורה, בלמדכם זכות על פושעי ישראל. לא ייסורי מצפון מנחים את מעשיהם של פושעי ישראל, דוגמת יוסי שריד, אלא שנאת ישראל תהומית. האם מלחמותיהם של פושעי ישראל בכל הקדוש והיקר לישראל, בכל התחומים, נובעות מייסורי מצפון על גזילת הערבים, כביכול? איך ניתן להסביר את יראת הכבוד שרוחשים ה”ליברלים” ה”פלוראליסטים” לכל הדתות, אף מכירים בזכות הפולחן של בני כל הדתות, להוציא את היהדות ואת היהודים? כאן, אין פשרות, אין הבנות ובוודאי אין שמץ של יראת כבוד. כאן הגישה היא – מכת הרס ואבדן! שוטריהם של פרס ושריד חוברים לבריוני הוואקף להכאה ולהשפלת היהודים במקום הקדוש להם עד כדי הדרת רגליהם מחלקים ממנו, כדי לא לטמאו. יתאר לעצמו עשיית מעשה כזה במתפללים מוסלמים. זה דבר שלא יתואר, כמובן.

כל עוד הובלה ה”ציונות” על ידי תלושי השורשים, היא היתה נסבלת על ידם, אך מרגע שחלה התפנית ואת ההובלה לקחו מי שה”ציונות” שלהם מתורגמת לאמת יהודית ולתמצית החיים, החלה מלחמת פושעי ישראל ב”ציונות”. מי שכתב פעם: “האזינו מצרים לשירו של שמשון, הוא בישר את הקץ לפלישתים, האזינו היטב למקלע לרימון, שיר המוות לחיל הפולשים” (אורי אבנרי) משמש היום מוביל לשונאי ישראל. ולו רק מבחינת יומרתם להיות משכילים ואנשי תרבות, צריכים היו להכיר ולהוקיר את דבקותם של בני דת משה במולדת אבותיהם; הכרה שהביאה את אומות העולם להחלטה על בנית בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. “אנשי הרוח” היו צריכים, יותר מאחרים, לדבוק במורשת עמם ובתרבותו, ולא לעמוד בראש הנלחמים בהן. זו תופעה לא נורמלית.

איך יסבירו את העובדה שבמשך 1300 השנים האחרונות לא נבנתה הארץ הזאת לתלפיות? האמריקנים בנו אימפריה במשך 200 שנה, ואנו בנינו מדינה לתפארת במשך 20 שנה. מדוע לא הפכו הערבים את ה”אדמות הערביות הקדושות” לישוב פורח, אלא, השאירון בשיממונן ובביצותיהן, אם לא משום שגם הם יודעים שזאת לא ארצם? הם לא מצאו בה ענין עד ששבנו, אנו, אליה. אז מיהרו, הם, לפעול לדחיקת רגלנו מן המזרח התיכון.

מימוש ה”זכויות הלגיטימיות” של הערבים אינה מטרת פושעי ישראל, הוא רק אמצעי למחוק את היהדות, על כל השלכותיה, מעל פני האדמה. כל עם נורמלי היה זוכר לדיראון עולם עיר אויב שהשמידה קהילה מבניו – אנשים שוחרי שלום ותורה, נשים, טף ויונקים. לא כן השמאל בישראל; יוסי שריד נלחם ביורשי הטבוחים, בכל כוחו, ומחניף לרוצחים ולצאצאיהם. הלוא הטבח בקהילה היהודית בחברון נעשה טרם היות ריבונות יהודית בארץ ישראל. ברכתו, בדיעבד, של יוסי שריד על המעשה, מוכיחה כי הוא גרוע מן הג’יהאדונאצים. הם טוענים כי היהודים אינם עם, אלא דת, ויש לשוב ולפזרם בארצות (מה שאין כן הם, אצלם צצים עמים כפטריות אחר הגשם, גם “העם הפלשתינאי” כבר היה לשנים, אחד בעבר הירדן המזרחי ואחד במערבו. בקרוב יהיה עוד אחד בגליל ואחר במשולש). לפחות, בהצהרה, הם מאמינים כי מותר ליהודים לחיות, רק לא כריבונים, יוסי שריד אינו מאמין אף בזה.

עמוס עוז, יוסי שריד וחבר מרעיהם יודעים, כי הערבים לא נפלו לארץ משמים, אלא, כבשוה. למה הכיבוש ההוא כשר וכיבוש שלנו אינו כשר? אי”ה, והשמאל ייכשל במאמציו להביא לחיסולנו, הרי, לאחר עוד 1300 שנה לא תיראה הארץ כפי שנראתה כאשר שבנו אליה. יעזרנו ה’ ויצילנו מידי פושעי ישראל, שאילולא הם, היינו היום קרובים יותר ל“וגר זאב עם כבש”.

בכבוד רב

חנה אייזנמן