לדורית ביניש ושות’: קחו את הסמכות לקבוע את מספר השופטים, קחו אותה בחינם – רק שתפסיקו להתבכיין על העומס המוטל עליכם, כתירוץ לסחבת
לדורית ביניש ושות’: קחו את הסמכות לקבוע את מספר השופטים, קחו אותה בחינם – רק שתפסיקו להתבכיין על העומס המוטל עליכם, כתירוץ לסחבת
|
האם תרים הנשיאה את הכפפה, או שתברח מפני הכבוד?
שמחה ניר, עו”ד
משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281
טל’ 09-7424838, נייד 050-7520000
פקס 09-7424873
כפר סבא, 13.8.2008
לכבוד
הפרופ’ דניאל פרידמן השופטת דורית ביניש הפרופ’ מנחם בן-ששון
שר המשפטים נשיאת ביהמ”ש העליון יו”ר ועדת החוקה, חוק ומשפט
משרד המשפטים ביהמ”ש העליון הכנסת
ירושלים ירושלים ירושלים
נכבדי,
הנדון: עצמאותה של מערכת המשפט
לפני כשנה ומחצה פירסמתי מאמר תחת הכותרת לדורית ביניש: מי שרוצה עצמאות – בבקשה!
המאמר מופיע כאן: https://www.quimka.net/?l=he&a=9386.
אני מפנה אתכם אל המאמר ההוא כדי להפוך אותו ממאמר פובליציסטי להצעה שיש להתייחס אליה ככזו, ואף מוסיף עליה הצעה חדשה, נוספת.
ההבדל העקרוני בין שתי ההצעות הוא שהראשונה כרוכה במחיר מסויים, ויתור מסויים, מצידה של מערכת המשפט תמורת העצמאות שאני מציע לה, ואילו את ההצעה הנוכחית אני מציע לתת לה בחינם – רק שתפסיק להתבכיין על העומס המוטל עליה, כתירוץ לסחבת.
זאת הצעתי הנוספת: להעביר, בחקיקה, לנשיא ביהמ”ש העליון את סמכותו של שר המשפטים לקבוע את מספר השופטים
לפי הדין הקיים שר המשפטים, והוא בלבד, קובע את מספר השופטים בבתי המשפט – חוץ מביהמ”ש העליון. הוא לא צריך לקבל את הסכמתם של שר האוצר ונעריו, ואפילו להתייעץ איתם אין הוא חייב.
יש לזה צידוק רב: כשם שאל לו לרופא להתחשב בשיקולי תקציב בקביעת הטיפול הנכון לחולה – כך הפסיקה – כן גם אין לקבוע את מספר השופטים משיקולים כאלה. אפשר לחלוק על ההשקפה הזאת, אבל בינתיים זהו רצונו של המחוקק.
דא עקא שבכל דור ודור שר המשפטים “יושב על סיר אחד” עם שר האוצר, וכנראה שיש לכך השפעה פוליטית – דבר המנוגד לכל הקונצפציה של עצמאות מערכת המשפט.
אני מציע, איפוא, לתקן את החוק, כך שהסמכות לקבוע את מספר השופטים, הנתונה כיום לשר המשפטים, תועבר לנשיא ביהמ”ש העליון.
לדעתי ההצעה הזאת תאפשר לפרופ’ פרידמן לעשות מחווה אבירית כלפי כב’ הנשיאה – בלי לגרוע מחילוקי-הדיעות ביניהם.
והערה לכב’ הנשיאה: הניחוש שלי הוא שאת תברחי מהכבוד הזה, כמו סינדרלה במהופך, שהנעליים המוצעות לה גדולות מדי, לטעמה או למידותיה, וספק אם תתייחסי אליה כלל.
אבל זכור תזכרי: מי שבורח מהכבוד מקבל התכווצות-שרירים, יבלות, שברי-הליכה ושאר מרעין-בישין, ולכן אני מזמין אותך, בכל נאום מכאן ואילך, לדרוש, ולחזור ולדרוש, כמו קאטו הזקן, את עצמאות מערכת המשפט ברוח הצעותי אלה. בכך תזכי ביותר אמון ציבורי מאשר בכל הנאומים שלך על “אמון הציבור” – אותו הציבור שלעולם לא תוכלי להחליפו באחר, וכל נאום שלך על “אמון הציבור”, מה לעשות, נוגס נתח-אחר-נתח מהמעט שנותר ממנו.
ולסיכום: ההצעה להעביר לנשיא ביהמ”ש העליון את הסמכות לקבוע את מספר השופטים היא בלתי-תלוייה בהצעה הקודמת – והיא, כאמור, אינה מחייבת את מערכת המשפט לתת לציבור שום תמורה בעד הכבוד.
בברכה ובכבוד רב,
שמחה ניר, עו”ד
__________________
זה אוף-טופיק, אבל לא פוליטי!
כמו קאטו הזקן, הרשו לי לחזור שוב ושוב על הקריאה לממשלה אידיוטית, בעניין שחרור מחבלים
תמצית הנושא:
עסקות לחילופי מחבלים תמורת חיילינו ואזרחינו אשר נפלו בידי האוייב הן הכרח בל-יגונה. כך היה וכך יהיה – עד אשר יבוא שלום עלי-ארץ, אם וכאשר.
גם המחיר לעולם לא יהיה אחד-לאחד. את זאת הכל יודעין.
אבל השאלה החשובה היא מדוע להעניק למשוחררים, מלבד החופש, גם חנינה נשיאותית בלתי-הפיכה, כאשר אפשר, על פי החלטה מנהלית של הממשלה, “להפסיק את הביצוע” של המאסר, ולזרוק אותם החוצה עם מכתב-אזהרה שאם הם יוחזרו, אוטומטית, ל”המשך הביצוע” – בלי שום הליך משפטי.
הסברים נוספים אפשר למצוא במכתב-התזכורת שלי, מיום 2.10.2007, אל שר המשפטים, דניאל פרידמן (“הנדון: שחרור מחבלים – לא בדרך של חנינה “נשיאותית” (המשך מצעד האיוולת)“).
הבעייה הכי כאובה היא שהפקידים במשרד המשפטים מיירטים את כל הפניות אל השר, ולא מוכנים להודות בכך שכל השנים הם וקודמיהם נהגו בנושא הזה (כמו בעוד נושאים, מן הסתם) בצורה מטומטמת ואידיוטית.
עוד פחות מזה הם מוכנים להודות שהילד שאומר “המלך עירום” הוא לפעמים צודק.
גם ראש הממשלה ונשיא המדינה ממלאים פיהם מים.
כל הקורא את הדברים האלה מוזמן להעתיקים ולהפיצם בכל העולם – ובמיוחד לראש הממשלה ושריו – גם בממשלה הזאת וגם בכל ממשלה עתידית – עד שהם ילמדו.
רצוי גם לשלוח את זה לנשיא המדינה, שמעון פרס, ולכל הנשיאים שיבואו אחריו – עד שהם ילמדו.
עד שהם ילמדו, סוף-סוף, שגם כאשר יש הכרח לשחרר אסירים כחלק מהסדר מדיני – לא צריך לתת להם במתנה גם חנינה בלתי-הפיכה, בחתימתו של נשיא המדינה.
העתיקו והוסיפו את זה בשולי כל מאמר שאתם מפרסמים וכל מייל שאתם שולחים.
תודה, שמחה