שמחה ניר, עו”ד

משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281

טל’  09-7424838, נייד 050-7520000

פקס 09-7424873

www.quimka.net

www.quimka.com

quimka@quimka.com

 

כפר סבא, 13.8.2008

 

לכבוד

הגב’ רחל גוטליב, עו”ד

משנה ליועץ המשפטי לממשלה (פלילי)

משרד המשפטים

ירושלים

 

לרחל שלום,

 

הנדון: תזכיר (2-325) חוק בתי המשפט (תיקון – דיון בפני שופט דן יחיד או בפני הרכב),

התשס”ח-2008

התזכיר הזה הוא המשך להזנייה המתגלגלת של המשפט בישראל, ולפני שנתחיל בהתנצחות מסוגת באיזה סגנון אדוני מדבר אציין כי יש בידי הכשר מהאקדמיה ללשון העברית למטאפורה הזאת.

זה התחיל בהורדת ערעורי התעבורה להרכבי דן יחיד, המשיך בהורדה דומה של עבירות סחר בנשים,  הלאה לערעורים אזרחיים – ועכשיו לתיקים פליליים.

וביטול הצורך ב”התמצאות בענייני תעבורה” של שופטי התעבורה.

והורדתם מביהמ”ש המחוזי לבימ”ש השלום של הפשעים שדינם עד שבע שנות מאסר.

והעלאת גבול הסמכות של בתימ”ש השלום.

והעלאת גבול הסמכות של בתיהמ”ש לתביעות קטנות.

ומי יודע על אילו תחנות-ביניים דילגתי כאן.

לפי ההתפתחות הזאת לא ירחק היום בו עבירות שדינן מוות תהיינה בסמכותו של רשם בימ”ש השלום, ולא אצא פטור אם לא אזכיר את מה שכתבתי לפני 20 שנה, כאשר הזהרתי שהנורמות הפסולות של משפט התעבורה מחלחלות אופקית ואנכית, וגם טבעתי את האימרה פני הדור כפני משפט התעבורה.

כעת קראו את מכתבי לשר המשפטים בעניין ההזנייה הזאת, מלפני כחודש: res ipsa loquitur.

ראו את הפתרונות האוניברסאליים שלי, שם, שהם טובים גם כאן.

וכעת לתזכיר עצמו.

ועדה מייעצת לסדרי הדין (הפלילי או בכלל), בראשות שופט ביהמ”ש העליון, אל לה לפזול אל נערי האוצר, אלא אל שר המשפטים – במיוחד אם הוא עצמו מינה אותה.

ועדה אשר “חוזרת ומציינת” כי “לעולם (כך!!!) עדיפה שמיעתו של משפט בהרכב שלושה משמיעתו בהרכב דן יחיד”, ויודעת כי שר המשפטים הוא הריבון הקובע את מספר השופטים בבתימ”ש השלום ובבתיהמ”ש המחוזיים, ואין הוא צריך לקבל אישור מהאוצר – ועדה כזאת צריכה, אם היא נדרשת לעניין העומס, להמליץ לשר להוסיף שופטים עד למספר כזה שהעומס יירד ויהיה לטעמו של השר – הכל על בסיס המצב הקיים.

כמובן שהיא יכולה להציע הצעות נוספות לעניין סדרי-הדין, כדי להפחית את העומס בכל קונסטלציה נתונה, אבל הורדת תיקים להרכבים קטנים יותר בגלל העומס על המערכת –

·               אינה עניין שב”סדרי הדין”, אלא במבנה מערכת המשפט;

·               אינה “הסדרים הנוגעים לקביעת מותבים של שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי”;

·               אין בה שום “מאמץ לייעול ההליכים בבתי המשפט”, כי הורדת הרמה אינה “ייעול”;

·               אינה פתרון משפטי, ובוודאי שלא פתרון משפטי ברמה של ועדה אשר בראשה יושב שופט ביהמ”ש העליון;

·               פזילתה אל נערי האוצר, בניגוד להשקפתה-היא, לוקה בשיקולים זרים.

ובמלים אחרות: מכל זווית שנסתכל על המלצותיה, הוועדה הזאת חרגה מהמנדט שהיא קיבלה.

אני מציע, איפוא, לזנוח כל רעיון להוריד שוב ושוב, עוד ועוד, את רמתו של השירות המשפטי הניתן לציבור, ולהפסיק עם תרופות-האליל אשר מגבירות את ההזנייה של המשפט בישראל.

הערה נוספת לתזכיר

ה”חידוש” אשר “מעגן” את זכותם של בעלי הדין לבקש הרכב מורחב אינו חידוש כלל ועיקר, כי גם היום מותר לכל בעל דין לבקש ככל אשר יחפוץ, דבר המחייב את מי שנתבקש להפעיל את סמכותו לתת תשובה מנומקת.

השאלה היא מה יעזור אם אני מגיש לנשיא בית משפט בקשה בעניין ההרכב, ובעוד הבקשה מונחת על שולחנו של הנשיא באה סגנית-נשיא מושחתת (דבורה ברלינר) ובמניפולציה לא-כשרה חוטפת את התיק, ואחר-כך היא ושני חבריה (זאב המר ותחיה שפירא) מגינים על המחטף בשקרים-במצח-נחושה, כאילו ההרכב הזה נקבע ע”י הנשיא, בכבודו ובעצמו, כאשר הנשיא מודיע לי בכתב שלא כך הווה.

ולפני שאתם מתריסים כנגדי באיזה סגנון אדוני מדבר, קראו את הסיפור המלא של המניפולציה הלא-כשרה (אם ננקוט לשון-המעטה זהירה ביותר) הזאת:

השופטים דבורה ברלינר, זאב המר ותחיה שפירא מתבקשים לפסול את עצמם: שיקרתם במצח נחושה!

מושחתים, נמאסתם! ערעור פסלות על השופטים דבורה ברלינר, זאב המר, תחיה שפירא. שמחה ניר נ’ מדינת ישראל

והשאלה היא מה בצע בהצעתכם, אם אין לה “שיניים”. האם אתם מוכנים להוסיף הוראה לפיה כל מחטף כזה מביא לבטלות מוחלטת של כל ההליכים שבעקבותיו?

 

בברכה,

 

שמחה ניר, עו”ד

העתקים:

הפרופ’ דניאל פרידמן, שר המשפטים

השופטת מרים נאור, יו”ר הוועדה המייעצת

הפרופ’ מנחם בן-ששון, יו”ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, הכנסת

 

__________________

 

זה אוף-טופיק, אבל חשוב!

כמו קאטו הזקן, הרשו לי לחזור שוב ושוב על הקריאה לממשלה אידיוטית, בעניין שחרור מחבלים

תמצית הנושא:

עסקות לחילופי מחבלים תמורת חיילינו ואזרחינו אשר נפלו בידי האוייב הן הכרח בל-יגונה. כך היה וכך יהיה – עד אשר יבוא שלום עלי-ארץ, אם וכאשר.

גם המחיר לעולם לא יהיה אחד-לאחד. את זאת הכל יודעין.

אבל השאלה החשובה היא מדוע להעניק למשוחררים, מלבד החופש, גם חנינה נשיאותית בלתי-הפיכה, כאשר אפשר, על פי החלטה מנהלית של הממשלה, “להפסיק את הביצוע” של המאסר, ולזרוק אותם החוצה עם מכתב-אזהרה שאם הם יוחזרו, אוטומטית, ל”המשך הביצוע” – בלי שום הליך משפטי.

הסברים נוספים אפשר למצוא במכתב-התזכורת שלי, מיום 2.10.2007, אל שר המשפטים, דניאל פרידמן (“הנדון: שחרור מחבלים – לא בדרך של חנינה “נשיאותית” (המשך מצעד האיוולת)“).

הבעייה הכי כאובה היא שהפקידים במשרד המשפטים מיירטים את כל הפניות אל השר, ולא מוכנים להודות בכך שכל השנים הם וקודמיהם נהגו בנושא הזה (כמו בעוד נושאים, מן הסתם) בצורה מטומטמת ואידיוטית.

עוד פחות מזה הם מוכנים להודות שהילד שאומר “המלך עירום” הוא לפעמים צודק.

גם ראש הממשלה ונשיא המדינה ממלאים פיהם מים.

כל הקורא את הדברים האלה מוזמן להעתיקים ולהפיצם בכל העולם – ובמיוחד לראש הממשלה ושריו – גם בממשלה הזאת וגם בכל ממשלה עתידית – עד שהם ילמדו.

רצוי גם לשלוח את זה לנשיא המדינה, שמעון פרס, ולכל הנשיאים שיבואו אחריו – עד שהם ילמדו.

עד שהם ילמדו, סוף-סוף, שגם כאשר יש הכרח לשחרר אסירים כחלק מהסדר מדיני – לא צריך לתת להם במתנה גם חנינה בלתי-הפיכה, בחתימתו של נשיא המדינה.

העתיקו והוסיפו את זה בשולי כל מאמר שאתם מפרסמים וכל מייל שאתם שולחים.

תודה,  שמחה