ממרומי כרסי הרופסת, קשה לי לשכנע אנשים – ואפילו קרובים – שפעם, לפני יותר מארבעים שנה,

הייתי ספורטאי, שניסה להצטיין.

הייתי אצן. היום זה נשמע כמו מדע בדיוני. עמיצור שפירא, מאמני, נרצח כמה שנים אחרי שפרשתי, במהלך המשחקים האולימפיים במינכן, 1972. התאמנתי בתחת הנחייתו בקבוצת הפועל תל-אביב (גם זה כמו מדע בדיוני), למרות שגרתי בשרון. מגרש האימונים הכמעט-רשמי שלנו היה מכון וינגייט, וזה ההסבר לקושיות.

לכן, למרות שהעליתי מאז עשרות ק”ג (ידיד אמר פעם, שממה שהעלה והוריד מכרסו, ניתן היה לבנות עוד אוגדה בצה”ל), וגם הורדתי את חלקם – כשמגיעים המשחקים האולימפיים, אני מחסיר פעימה – כמו עסקני הספורט הישראליים, שגודשים כל משלחת שלנו, לצורך ושלא לצורך.

אז מה יש לנו?

43 ספורטאים ועוד X (משתנה דו-ספרתי) עסקנים, שניצלו את התקציב הציבורי לטיול מענג לסין. בראשם ע’אלב מג’אדלה, שר הכדורגל, מבקה אלע’רביה. אתר “חדשות מחלקה ראשונה” (NFC) מסר, כי מג’אדלה יצא לבייג’ין לשבועיים, “כדי לצפות במשחקי האולימפיאדה”. עלות ביקורו (המקוצר אמנם) ממומנת, כמובן, כולה מקופת המדינה.

ואם יש נסיעות חינם, אחד הראשונים, שקופצים על העגלה הוא, כמובן, הנשיא שימון הראשון. נשיאנו ירום הודו יצא למשחקים האולימפיים, כדי להתעדכן בננו-טכנולוגיה ובחידושים בביוטכנולוגיה. שניהם לא נסעו לבד, כדי שלא ישתעממו בדרך הארוכה לסין. הם גררו עם מלווים, עוזרים, עיתונאים, יחצנים, מאבטחים ושאר ירקות. והכל – כמובן – כמקובל ועל חשבון תקציב המדינה, שאינו יכול, כך אומרים לנו, לממן תרופות מצילות-חיים לאנשים, שזו תקוותם היחידה.

עקרונית, אני סבור, שטוב שראשי המדינה נמצאים בחו”ל. שם יעוללו פחות נזק מאשר במשרדיהם. אלא שהפעם המצב, טוענים ראשי הספורט הישראלי, המצב אינו כך: השר מג’אדלה יצא לסין מבלי שדאג שימונו יו”ר ומנכ”ל למועצת ההימורים, שמממנת, כידוע, את הספורט הישראלי. העיכוב במינוי בעלי התפקידים הללו, משמעו עיכוב בהעברת המענקים לקבוצות השונות. כך, עתיד שנת הספורט תשס”ט בסכנה, וכבר דווח, כי משחקי גביע הטוטו בוטלו.

ובינתיים מעדכן “חדשות מחלקה ראשונה” – השר מג’אדלה איחר להגיע לטקס הרשמי, שקיימה המשלחת הישראלית, 24 שעות לפני טקס פתיחת המשחקים האולימפיים. מג’אדלה לא נכח בטקס ביום חמישי בבוקר,  ופגש את חברי המשלחת רק עם סיומו.

למאמר המקורי