הקדושה אמא תרזה מקלקוטה בצעירותה. סרט בכיכוב אוליבייה האסי (שגילמה את דמותה של ג’ולייט ב”רומאו ויולייה” של פרנקו זפירלי)

הוגה הדעות מר שמואל אמיר היציג במאמרו שאלה חשובה ברגע זה:  באיזו עמדה על איש שמאל רדיקלי לנקוט לנוכח ההתפתחויות האחרונות, המבשרות למעשה מפנה בהתפתחות הסכסוך?

האם השמאל יכול לעצום עיניו ולתמוך באבו מאזן כל הדרך לאנאפוליס?

http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=5716

שאלה זו חודדה עוד יותר בפנייתו (הנרגשת) לציבור הקוראים:

למגיבים,
אני מצטער שרוב התגובות למעלה לא עוסקות כלל בתוכן המאמר. טענת המאמר היא שאבו מאזן ואיתו הפתח נוטשים את דרכם ההיסטורית של התנגדות לתכתיב ישראלי – אמריקאי ופונים לפיוס והשלמה עם אלה. השאלה היא עם גם השמאל, ישראלי כפלסטיני, חייב להשלים עם זאת. קיוויתי, ועודני מקווה לתגובות של אנשי השמאל שבין הקוראים לשאלה זו. לי נדמה שזו כעת השאלה המרכזית ואפילו גורלית עבור השמאל.
ש.א.

כמו בכל מצב טרגי, יש כאן בעייה מורכבת, קורעת לב למעשה בהידרשות לנקיטת עמדה – שכן עמדות, המבטאות שלב החלטה,  הן בעלות ממד דיכוטומי, אף לנוכח הכרה במורכבות מקטע מרחב-המציאות  הנידון. אציג כאן גישה לבחינה נוספת של הנושא מפלח הבשר והלב.

שמואל אמיר היקר,

הצגת את שאלתך באופן ברור: מה על איש שמאל רדיקלי להחליט לעשות בשלב זה? למעשה, באיזו עמדה לנקוט? אתן לך מידע נוסף להחלטה, שאולי תתקשה מעט לזמנו מאדם אחר:

ראשית, דברים ידועים לך, עמדת החמאס כפי שהודגשה ב-16 אוקטובר: נכונות למו”מ עם ישראל, צורך בהכרה בזכות השיבה, ונכונות ישראל לנסיגה מהגדה

http://www.maannews.net/he/index.php?opr=ShowDetails&ID=12382

יש לשים לב שבניגוד לפת”ח, החמאס ישרים והגונים כסרגל, ומדברים באופן פתוח וכן. אין כאן גישה מניפולטיבית כלל. הפת”ח לדעתי ראו בבני שיחם, אנשי השמאל הציוני, נוורוטיקנים ואנשים חסרי יושרה, באנשי אוסלו הם ראו נוורוטיקנים מתפלפלים באורח תלמודי-משפטי. קצת בזו להם וקצת מכרו להם פנטזיות, והרבה חומוס וכבש, וגם 5000 דולר ליד בכל ביקור בטוניס. הפת”ח להתרשמותי הם קצת אנטישמיים, גם כאופן שיח entre nous עם גורמים במערב (וגם כלפי האוכלוסיה הנישלטת על ידם),  להצגת “סבלם מהיהודים” – דבר יפה לעיתים לקבלת קרנות. ישראלים המתרועעים איתם מחקים זאת, אך  אני רואה בישראלים אלה, גם פקידים של משרד החוץ הישראלי, ללא קשר אם הם במאי-קולנוע-בוסר חובבני תל אביבי (נניח, אודי אלוני, הבן של.. בבחינת משל) או אנשים כביילין. זה מצב מוזר, פרדוקסלי, מפוצל, גם פקיד ממסד ישראלי, וגם בעל מצג אנטישמי, וגם קריצה לחברים בתל אביב.

גישה זאת אין לחמאס, אנשים דתיים והגונים. הפת”ח יונק היסטורית אולי מהנאצריזם החילוני, שבחסותו נולד, אך זה היה פעם. בינתיים הפת”ח הפך למנגנון, ויש כמובן את תפקיד שליח ארה”ב וה-CIA, ברוח החונטה באלג’יר, וברוח אנשים כדאחלן.

האם הפת”ח מזדהה עם תפקיד זה? זו הטרגדייה של הסכסוך, הפת”ח נידחף יותר ויותר לתפקיד זה (בפרט עם התגברות החמאס), הם מאמינים שרק כך יוכלו להשיג משהו לעמם מהכוחות החזקים כאן, ישראל וארה”ב. עראפת אמר בראיון ב-1992 ואני מצטט מזיכרוני: “חאג’ אמין אל חוסייני היה טהור. אך בגלל זה לא הישיג כלום לעמנו, ואילו גישתי כן תשיג”. אילו הנייה היה נוצרי, אולי היה מתפלל בשביל האנשים האלה, שעולים על דרך השטן, מוכרים למעשה נפשם לשטן בשם כוונות טובות. אך הנייה מוסלמי ולא נוצרי, רודף צדק ושונא שחיתות  (הדגשים באוריינטציית האיסלאם) ולא מבקש חסד שמיימי (דגש בנצרות), ולכן אין הוא מתפלל לנישמתם.

אבל אל לנו להקשות לב כלפי עבאס וחבורתו, זו טרגדייה אמיתית, נראה שיש במילים הבאות שלו משהו פתטי, נואש, חרד מאד, אולי גם של איש שחש שהובל לנפילה לפח   http://www.maannews.net/he/index.php?opr=ShowDetails&ID=12451  אך ציינתי לעצמי, זה מתחיל להדמות קצת גם לפתטיות של רודנים במקסיקו, שפנו לדרך הכוח והדיכוי והביריונות, כאשר ראו שהם מאבדים את תמיכת העם.

אבל כאן יש לשקול: אריק שרון הסביר ב-2005 בהקשר ההתנתקות “מדוע הפת”ח יסכימו”. הוא אמר, ואני מצטט מזיכרוני: קשה מאד להיות כרגע פלשתינאי. סגרים, מצור, שיבושים התעמרויות סבל רב… הפסקת הסבל עוברת דרך הסכמה למגמות ישראל. חד וחלק.

מה ישראל מוכרת כאן לפלשתינאים? הפסקת הסבל המיידית. הטווח הקצר (תמורת משכון עתידם ומגמותיהם המרכזיות?). כאן בא שמואל אמיר ואומר בדין – הפת”ח מכרו עצמם לישראל ולאימפריאליזם. אך זה לא מעכשו, זה הרעיון שמאחורי אוסלו, החמאס השתלט על הסצינה באינטיפאדה הראשונה, ישראל ניצלה את החלשות אש”פ להציע להם עסקה ולהחזירם מטוניס. כן, נירקמו מאז עסקות שלהם עם פנסיונרים של השב”כ, ברוני סמים ישראלים, ה-CIA מה שתרצה.

אשמת שמיר

http://www.global-report.net/a.php?c=msharon&a=152&rc=msharon

הבנות גוטנאייער הישיש

http://www.global-report.net/a.php?c=msharon&a=105&rc=msharon

אבל מה לעשות? המהפכה העולמית זו קונסטרוקצייה היפוטתית, אנו בשר ודם, חיים בעולם ממשי, ובעולם הממשי הזה יש כאן רק ישראל וארה”ב. וסבל פלשתינאי רב. האם עלינו, כמו נוצרים קתולים, לנקוט בעמדת האם תרזה מכלכותה, ולהקל מיידית על הסבל, ללא דיבור מיותר, בענייניות?

ארה”ב זו עמדה פרוטסטנטית, והפרוטסטנטים אומרים: “זו ארצו של העם היהודי, הוא רשאי לעשות בה מה שהוא רוצה. העם היהודי סבל מספיק, ואולי הגאולה קרובה”. חד וחלק. עם זה על עבאס להתאמת, וגם על הנייה, המדבר על “פתרון אינטגרטיבי ומאוזן” (ראה הקישור)