כאשר בהסכם בין מזמין עבודה לבין קבלן בניין, הנושא הוא בניית שלד של בניין במחיר פאושלי [לאמור – מחיר קבוע ולא מחיר לפי רשימת כמויות] – לא תמיד ברור לצדדים מה כלול בשלד הבניין ומה לא כלול בו. לפיכך, ראוי כי גם בהסכם פאושלי יצורף פירוט שימנע אי בהירות וחילוקי דעות בין הצדדים.

נושא זה נדון בע”א 2715/01 אבי עודד נגד עבד אלקאבי, בית המשפט המחוזי בחיפה, שופטים: סגן הנשיא ד’ ביין, ש’ וסרקרוג וא’ רזי. על בית המשפט היה להכריע האם שלד הבניין של בית פרטי עם ג רעפים כולל את גג הרעפים, אם לאו. בחוזה שבין הצדדים לא הובהרה שאלה זו, והצדדים היו חלוקים בה.

אכן יש בכך בעיה כי גג הרעפים הוא אלמנט קונסטרוקטיבי לכל דבר, ומבחינת מבנהו הרי הוא מהווה קירוי שיכול להיחשב כחלק משלד הבניין. מצד שני, גג הרעפים מצריך קבלן – משנה אחר, בדרך כלל חיצוני לקבלן השלד: בעוד שקבלן השלד עוסק בעיקר בעבודות ביטון ובנייה, הרי קבלן גג הרעפים עוסק בעבודות עץ וכיסוי רעפים שהן התמחויות נפרדות.

בית המשפט פסק כדלקמן:

“לכאורה, עבודות שלד, ככלל, אינן כוללות בניית גג רעפים, בהיותה עבודה אחרת הדורשת מומחיות מיוחדת.”

לאמור, אם לא הוסכם אחרת, שלד הבניין לא כולל את גג הרעפים.

גם במקרה הספציפי שהובא לדיון בבית המשפט המחוזי בערכאת הערעור, החליט בית המשפט באופן דומה:

“התוצאה מן האמור היא, שאין מנוס מקביעה שהסכם בניית השלד אינו כולל את גג הרעפים.”

המערערים [שזכו בדין] היו מיוצגים בתיק זה על ידי עו”ד צהלה הלוי.

להלן מובא פסק הדין במלואו: 

ע”א 2715/01 אבן עודד ואח’ נ’ אימאן עבד אלבאקי

בית המשפט המחוזי בחיפה

בפני הרכב כב’ השופטים:

ד”ר ד.ביין – ס. נשיא [אב”ד]

ש. וסרקרוג

א. רזי

בעניין:

1. אבן עודד

2. אבן עומרי

ע”י ב”כ עוה”ד צהלה הלוי ואח’ המערערים

– נגד –

אימן עבד אלבאקי

ע”י ב”כ עוה”ד עלימי חסן עלי המשיב

פסק-דין

1.   הערעור הוא על פסק – דין של ביהמ”ש השלום בחדרה (כב’ השופט סברי מוחסן), בת”א 6808/98, שניתן ביום 18/07/01, לפיו התקבלה בחלקה תביעת התובעים לפיצוי בגין ליקויי בניה.

הנתבע חויב לשלם לתובע סכום של 34,590 ש”ח, בניכוי סכומים אחרים שנקבעו שם (ראה סעיף 7 של פסה”ד של בימ”ש קמא).

2.   הערעור מתייחס לאותם ליקויים שלא יוחסו לנתבע, ושבימ”ש קמא קבע כי הם חלק מעבודות השלד, שנעשו על ידי אחר.

כמו כן, טוענים כי היו רשאים בנסיבות העניין, לעכב תחת ידם את השיקים שנמסרו לנתבע, וכי האחרון רשאי היה להיפרע מהם רק לאחר השלמת כל הבנייה, בנסיבות אלה תובעים הם החזר של הוצאות הביטול.

המערערים טענו גם, כי יש לתקן טעות סופר שנפלה בפס”ד של בימ”ש קמא, אשר לא הוסיף את המע”מ על סכום הפיצוי שפסק, וזאת למרות שחווה”ד של המומחה מטעם ביהמ”ש, שאומצה על ידו, חייבה הוספת מע”מ על אותו סכום שהציע.

נדון תחילה בטענה האחרונה.

3.   אין ספק כי נפלה שגגה בפני בית משפט קמא, בכך שלא חייב את המשיב בתשלום המע”מ של 17% על הסכום שנפסק, ואנו מתקנים פגם זה ומחייבים את המשיב בתשלום כאמור. תיקון זה נדרש על ידי בימ”ש קמא, בבקשה לתיקון טעות סופר.

4.   השאלה הנוספת שמצאנו לנכון לדון בה במסגרת הערעור היא, אם ההסכם שנערך בין המערערים לבין קבלן אחר, מר עתאמנה סעיד מכפר קרע, לגבי ביצוע עבודות שלד הבניין. שאלה זו צריכה הכרעה, מאחר שבימ”ש קמא קבע שכל העבודות האחרות, למעט עבודות השלד נעשו על ידי הנתבע.

עלות תיקון עבודות אלה על פי חווה”ד של המומחה הועמדה על סכום כולל של 19,800 ש”ח (ללא מע”מ) כאשר זה כולל החלפת גדי העץ בגג (17,600 ש”ח) וכן עבודות פירוק והרכבה חוזרת של הרעפים שפורקו.

השופט קמא ענה על שאלה זו בחויב, קרי, ראה את הקמת גג הרעפים כחלק מעבודות השלד, ודחה את התביעה לפיצוי בגין ליקויים אלה, כנגד הנתבע, לאור קביעתו כי השלד נבנה על ידי אחר – מר עתאמנה.

5.   איננו רואים עין בעין את החלטת בית – משפט קמא.

לדעתנו, יש לתת למונחים המופיעים בהסכם הרלונטי (נספח א’ – מסמך הנושא תאריך 10/12/95), השוא הסכם בניית השלד שנערך עם הקבלן האחר, משמעותם הטבעית. לכאורה, עבודות שלד, ככלל, אינן כוללות בניית גג רעפים, בהיותה עבודה אחרת הדורשת מומחיות מיוחדת. כמובן יתכן, שלפי הנוהל כמקובל בענף, או במקרה זה הסכימו הצדדים, כי קבלן השלד אחראי גם לעבודות רעפים אך, על מנת לסטות מהמשמעות הטבעית, היה צורך בהבאת ראיה על נוהג מקובל בענף או בין הצדדים. באותו הסכם נזכרת המילה “יציקת הגג” לצורך ביצוע התשלום השני. אין התייחסות מפורשת לגג הרעפים.

בנסיבות אלה, מי שהיה צריך להביא ראיה זו, הוא הצד הטוען כנגד המשמעות הטבעית של המילים, קרי, במקרה זה, המשיב והוא נמנע מהבאת ראיה כזאת.

6.   התוצאה מן האמור היא, שאין מנוס מקביעה שהסכם בניית השלד, אינו כולל את גג הרעפים, ומכאן נובע, שעבודת הרעפים היא בין העבודות אשר המשיב נטל על עצמו לבצע. לכן, גם כל הליקויים בעבודה זו, נופלים על שכמו.

7.   בשים לב לאמור, אנו סבורים שיש לקבל את הערעור בנקודה זו ולחייב את המשיב לשלם למערערים סך של 19,800 ש”ח, בצירוף מע”מ.

התוצאה

8.   אנו מורים על קבלת הערעור בחלקו.

המשיב ישלם 17% על סכום הפיצוי שנפסק בבית משפט קמא (34,590 ש”ח). כמו כן ישלם המשיב למערערים סכום של 19,800 ש”ח, בצירוף מע”מ. הסכומים הנ”ל יישאו הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום 11/01/00 ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, ישא המשיב בהוצאות ובשכ”ט המערערים בהליך שבפנינו בסכום של 3,000 ש”ח + מע”מ, נכון למועד מתן פסק – הדין בערעור.

הפיקדון אם הופקד, יועבר לידי ב”כ המערערים, על חשבון ההוצאות שנפסקו.

המזכירות תמציא העתק לב”כ הצדדים.

ניתן היום י”ג בסיון תשס”ב, 26 במרץ 2002 בהעדר הצדדים.