מבוא:

על משקל ספרו של תומס פיין: “שכל הישר” (נכתב בשנת 1776 וכוון לאנשי “המושבות” הבריטיות באמריקה, כדי שיתעוררו וילחמו לעצמאות), אני מכתיר את מאמרי בשם: “שכל עקום“!

זהו התיאור המתאים לציבור היהודי בא“י, אשר רואה את הכתובת שעל הקיר, יודע כי הוא מובל לקראת שחיטה ולמרות זאת ממשיך בשגרת יומו!

כוונתי להסכמה שכבר נעשתה, אך טרם קיבלה גושפנקא פורמלית, לפיה: תוכרז לאלתר מדינה פלשתינית (שגבולותיה כבר נקבעו); ולצורך כך, הישוב היהודי ביו“ש “יתכנס” לשני גושים (גדולים באנשים, אך קטנים בקרקע).

הקמת מדינה זו, לא תותנה בעקרונות מפת הדרכים, אלו ייושמו בעתיד לאחר כינון המדינה, וע“י “זרועות הבטחון” של המדינה הפלשתינית.

א. יש קבוצת אנשים המנסה לשנות את המצב, אך במקום להכות בלב הדראקון, היא שולחת חיצים לזנב; כמובן שזה רק מדגדג – אם בכלל.

כוונתי למארגנים של “העליות לחומש” ולמספר גבעות אחרות! האם העומדים מאחורי הרעיון באמת חושבים כי “הטיולים” שנערכים לחומש, יגרמו לשלטון להרים ידיים ולהסכים לאחיזה חוזרת בקרקע זו?

הצבא אינו נזקק להלחם נגד העולים לקרקע; דיי אם כל שבוע יישלח דחפור כדי להרוס כל אשר נבנה!

ב. נניח כי השלטון יתיר השארות אנשים בחומש, ואפילו הקמת מבנים יבילים; האם זה ישנה את אופיו וכוונותיו של השלטון?; האם תכנית המדינה הפלסטינית ולצידה – “התכנסות” ישובי יו“ש, תעצר עקב המצאות 30 משפחות בחומש?! ברור שלא!

ואז נשאלת השאלה למה אתם מחכים?: לראות על מסך הטלביזיה את אולמרט לוחץ ידיים לאבו–מאזן, בעקבות “הסכם רעיונות” חדש, ולחשוב שאלו לא יבוצעו?!

לנסות ולשנות דעתם של ח“כ, שלא יתמכו בהסכם שייקרא: “הסכם על מה להסכים” (קרי – Non Paper); כאשר הנכם יודעים כי אין לפנינו נציגי העם, אלא אוסף של עסקנים (רובם) – שאלמלא פעילותם בתוך מפלגתם, היו מכלים ימיהם כפקידים בבנק או סוחרים זעירים.

לכן, אין שום סיכוי כי אלו ידחו הצעת חוק שתובא מטעם הממשלה ובה הכנסת תקרא לממש יוזמת שלום של העולם “הנאור“!

וכאשר זה יקרה, שוב תמתינו לראות כיצד השלטון (בסיוע כלכלי ופוליטי של “המערב“) מכין את כוחותיו (משטרה, שב“כ, צבא סדיר) כדי לבצע את זממו?

אם כל זה אינו מעיד על שכל עקום, כנראה שכל הסרגלים ומדי–הזויות נשברו מרוב ניסיונות לעוקמם!

פרק א‘: מהו שכל עקום

תחילה נבחן שאלה משפטית: האם הכנסת רשאית להחליט בדבר הקמת מדינה ערבית בין הים לירדן?; האם היא רשאית לשנות את גבולות המדינה – דהיום?; האם היא רשאית להחליט בדבר הסרת ישובים יהודים ממקומם?!

תשובתי היא לאו מוחלט, ולהלן נימוקיי:

החלטות גורליות שכאלו, אמורות להתקבל רק ע“י מוסד נבחר אמיתי; אצלנו, השלטון “נגנב” מהעם, בשנת 1949, כאשר האסיפה המכוננת שנבחרה, כדי לחוקק חוקה (קרי: שיטת שלטון ומשפט) פיזרה עצמה ללא חקיקת חוקה, תוך הכרזה על עצמה – ככנסת ראשונה!

מצע של מפלגה לקראת בחירות לכנסת, הינו חוזה בין ציבור בוחרים ובין המפלגה; ולכן כאשר המצע לכנסת ה– 17 לא כלל – במפורש, אפשרות של כינון מדינה ערבית נוספת בין הים לירדן, לא כלל שינוי גבולות, לא כלל סילוק ישובים יהודיים; אזי אף הצעת חוק ברוח הנ“ל, לא אמורה להיות מונחת על שולחן הכנסת!

ואם תונח, זו הצעה לא לגיטימית, ואם ההצעה תהפוך לחוק, לפנינו חוק לא חוקי ולכן בטל מאליו!

אין טעם לקיים חוק כאשר אלו שאמורים לשמור על ביצועו, אינם ממלאים את תפקידם; ולכן, אין טעם לפנות לבג“צ כנגד הממשלה ו/או הכנסת, שכן אלו יודעים היטב את האמור בס“ק א‘ ו–ב‘ דלעיל (לרבות המחלוקת בבג“צ, בהלכת בנק מזרחי נ‘ מגדל; לפיה מישאל חשין קבע שאין לכנסת סמכות לחוקק חוק יסוד, אלא רק לאסיפה מכוננת, ואילו אהרון ברק – החליט שיש); ולמרות זאת הממשלה והכנסת ממשיכים לפעול בניגוד למגילת העצמאות, לחוקק חוקי יסוד – למרות שאין חוקה, וליזום הצעות חוק מנוגדות למצעים שעל–פיהם נבחרו מפלגות!

אין טעם לעתור לבג“צ, כנגד הממשלה ו/או הכנסת, שכן בג“צ יוצר יש מאין, דהיינו: מתעלם מהנחות בסיסיות המצויות בכל דמוקרטיה אמיתית, פועל בניגוד לרוח מגילת העצמאות, ומפרש חוקים שונים עפ“י פרשנות משלו בלבד המנוגדת לחלוטין לרצון המחוקק, ולרצון רוב העם.

דוגמאות לא חסרות; אישור למכירת חזיר, מניעה מלסגור עסקים הפועלים בימי שבת וחג (למרות שאלו מצויים על קרקע חקלאית וללא אישור לשימוש חורג); והכי חמור (מבחינתי), הודאה של השופט בדימוס מישאל חשין (זמן קצר לאחר פרישתו), כי בג“צ נמנע מלהורות על הגשת כתבי אישום נ‘ אריאל שרון (בפרשת האי–היווני), שכן אלמלא כך, “ההתנתקות” לא הייתה מתבצעת, והרי רוב העם רצה בביצועה! (וזו פוליטיקה “במיטבה” בביהמ“ש העליון!)

אין ספק כי מתנגדיי יאמרו: גם מנחם בגין ואריאל שרון פעלו בניגוד למצע מפלגתם לפני הבחרם; אכן זה נכון, אך שתיקת הכבשים (שלנו) דאז אינה מכשירה את השרץ דהיום.

הדרך היחידה שנותרה לציבור השפוי, החפץ חיים, הינה דרישה חד משמעית – לשינוי מיידי ב“כללי המשחק“, ולא – יהא זה לגיטימי לעשות מרי פאסיבי (קרי – סירוב לשלם מיסים, שירוב לשרת בצבא וכד‘)! (רק עקב היותנו בקרב שונאינו, איני קורא למרי אקטיבי)!

“משום–מה“, רוב האנשים מגיעים לשלב זה ונעצרים, וכאן נכנס לתמונה השכל העקום! הכיצד?; ברור לכל, כי כאשר שופט במשחק כדורגל הינו חד צדדי, ולשחקנים של אחת הקבוצות קושרים יד אחת לגוף, אין לפנינו משחק ספורטיבי!

אולם, כאשר לפנינו השלכה לניהול המדינה, האזרח – נעצר, מתחיל להביט לצדדים ולאחור, כדי לראות מי עמו, והיכן ממתינים “השוטרים“!

קרי – למרות שהאזרח יודע כי השלטון אינו חוקי והחלטותיו אינן חוקיות, הוא חושש לחצות את הרוביקון, אלא ממתין כדי שמאן–דהו יבנה עבורו גשר!

והיותר חמור, גם אם ברור כי גשר שכזה לא יבנה, והפרט עלול למות (ובמיתות איומות), הוא יעדיף לא לעשות דבר, ובלבד שלא להחשף כבונה הגשר!

האם זה לא שכל עקום? מאד עקום! האם לא כך נהגו אבותינו באירופה לפני השואה – בהחלט כן!

לכן, מדוע בעלי השכל העקום דהיום, העזו לבקר את יהודי הגולה, כאשר אלו הלכו כצאן לטבח למחנות ההשמדה?!

פרק ב‘: מהו שכל ישר

השכל הישר מחייב כל אדם בר–דעת לפעול כפי שהיה נוהג אילו נמצא בלב–יער וחיה טורפת נוהמת מולו! אם יברח, סיכויו לשרוד אפסיים, שכן כל חיות הטרף יותר מהירות והן מטפסות על עצים; אם יראה סימני פחד, ריח הזיעה יגביר את חשק הטרף.

לכן, תחילה עליו לעמוד ולראות כיצד החיה תגיב, יתכן ובסופו של דבר תפנה לאחור; ולא – עליו לתפוש דבר אשר עשוי להבריח ו/או להגן (ענף, סכין וכד‘); והרי אין נעים ביער ללא אמצעי מגן כלשהו.

לנמשל: ערביי פלשתין, וגם אם יחברו אליהם סוריה ומצרים, אינם חית טרף שלא ניתן להורגה! וזה הוכח ב– 1948, 1967, 1973!

כל אימת שנותרנו ונסוגונו, התברר כי עשינו טעות ואוייבנו ראו בכך חולשה ומנוף להחלשה נוספת.

א. לפיכך, אלו שחוששים להתעמת עם “השלטון“, חייבים לדרוש בחירות חדשות – לאלתר; כאשר מצעי המפלגות יבהירו היטב מהי הדרך העתידית של כל מפלגה, והפיקוח על הבחירות לא ייעשה ע“י נציגי המפלגות בכנסת הנוכחית, אלא ע“י גוף מיוחד שאינו פוליטי, אך גם אינו משפטי!

ב. היה ועד לסוף שנה זו, הכנסת לא תחוקק חוק לפיזורה עד חודש מרץ 2008, אזי – זכותו של כל אזרח (חפץ חיים), להודיע על הפסקת הכרתו בה – כנציג העם, וזכותו שלא לשלם מיסים, ו/או לשרת בצבא וכד‘!

ואם השלטון יראה בכך – מרי, ויפעיל את “החוק” למעצר המתנגד, בכך תהא עילה – להתנגדות אקטיבית (ועדיין איני דן בשימוש בנשק, אלא סירוב בכח להעצר, סירוב בכח מלשרת בצבא וכד‘).

קרי – האזרח יהא רשאי לעשות את שנעשה לפני שלוש שנים – באוקראינה, לפני 15 שנה ברוסיה ולפני 18 שנים בצ‘כיה; וכוונתי “למהפכת קטיפה“!

ג. אם השלטון יעז לנהוג כלפי האזרח כפי שנוהגת “כנופיית הגנרלים” בבורמה, אז –דבר לא ימנע עשיית שפטים בראשיו, וזה מה שיקרה!

אשר על כן, צאו לכל הפגנה, השתתפו בכל מחאה – ואל תאמרו: נשק זה כבר נוסה בעבר! הפגנה אינה ולא הייתה נשק חלוד, רק מי שאינו נוטל בה חלק – הוא שמחליד!