גם דורית ביניש מדברת רב-מפרקית

עמדנו לא פעם על הטכניקה הדמגוגית המתבססת על משפטים רב-מפרקיים, כאשר המשפט הפותח הוא אמת שאינה במחלוקת, אבל בהדרגה מביא אותנו הדובר אל מסקנה שהיא “כאילללו” מובנת-מאליה, אבל למעשה שנוייה-במחלוקת.

בפעם הקודמת ראינו איך עושים את זה מני מזוז ומשה לדור. הפעם – דורית ביניש, עם חידוש בתחום הזה.

בנאומה בטקס הצהרת האמונים של שופטים חדשים (3.7.2008), הזהירה נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, כי ההסתה המתנהלת נגד בית המשפט העליון עלולה “לגבות מחיר כבד”.

וכך מביאה לנו רותי אברהם (nfc) את הדברים:

ביניש אמרה בנאומה כי ההסתה המתנהלת נגד מערכת המשפט עלולה לגבות מחיר יקר. “על מילות הסתה שילמה הדמוקרטיה בישראל מחיר יקר”, אמרה. “לצערנו, יום יום ושעה שעה מנסים גורמים שונים לגרום לירידת אמון הציבור במערכת המשפט, לפגוע בכבודם של השופטים ואף להסית נגדם. על מילות הסתה שילמה הדמוקרטיה בישראל מחיר יקר. אין לנו אלא לקוות כי מסלול זה של הסתה לא ישוב לגבות מחיר כבד ולא יפגע בלב המוסד החשוב והמפואר שהקימה הדמוקרטיה בישראל משך 60 שנות קיומה של המדינה”.

הבה נפרק את הרב-מפרקי הזה לפרקיו:

·               “על מילות הסתה שילמה הדמוקרטיה בישראל מחיר יקר” – אמת;

·               “לצערנו, יום יום ושעה שעה מנסים גורמים שונים לגרום לירידת אמון הציבור במערכת המשפט…” – אמת: גם ה”לצערנו” וגם ה”מנסים”, אבל מי קבע שאסור לנסות – ואף להצליח – לגרום לירידת האמון במערכת המשפט, למי שסבור כי “המערכת” הזאת נהנית מאמון רב מזה שהיא ראוייה לו? איפה החופש “לסחור בדיעות”?!

·               “… לפגוע בכבודם של השופטים …” – אמת גם כן, אבל שופט שאינו ראוי לכבוד, אסור להעביר את זה למעסיק שלו – הציבור בכללותו?!

·               “… ואף להסית נגדם” – זה כבר מעורר את השאלה מה זה “להסית”, עד כמה יש אמת באמירה הזאת, ואם אכן יש בה אמת – מה הם ממדיה של ה”הסתה” הזאת, ועד כמה יש בהשתקתה פגיעה בחופש-הביטוי הלגיטימי.

·               “על מילות הסתה שילמה הדמוקרטיה בישראל מחיר יקר” – כבר דיברנו על כך.

·               “אין לנו אלא לקוות כי מסלול זה של הסתה לא ישוב לגבות מחיר כבד …” – אכן, אין לנו אלא לקוות כך;

·               “… ולא יפגע בלב המוסד החשוב והמפואר שהקימה הדמוקרטיה בישראל משך 60 שנות קיומה של המדינה” – פה כבר מגניבה הדוברת, כמובן-מאליו, את השנוי-מאוד במחלוקת, וזה עצמו כבר רב-מפרקי “פנימי”, בתוך הרב-מפרקי ה”כללי”:

–             “… ולא יפגע בלב המוסד …” – זה בסדר, כי זה המשך של “אין לנו אלא לקוות …” הנ”ל;

–             “… המוסד החשוב … ” – כן, גם זו עובדת-אמת, כי אין החולק על כך שבית המשפט העליון הוא “מוסד חשוב”;

–             “… והמפואר …” – זאת בדיוק הנקודה-שבמחלוקת, המובלעת לבלי-זהות בים-המלל: האם בית המשפט העליון הוא מוסד מפואר?

–             “… שהקימה הדמוקרטיה בישראל משך 60 שנות קיומה של המדינה” – שוב, לסגירת המפרק האחרון, עובדת-אמת לא-רלוואנטית: את בית המשפט העליון אכן הקימה הדמוקרטיה הישראלית, אבל השאלה האמיתית היא איך רואה הדמוקרטיה הישראלית את יציר-כפיה, במלאת לו 60 שנה.

הנה כי כן: מטפטפים לנו פיסת-נאום (אפשר גם כמה פיסות כאלה בכל נאום) אשר מתחילה בעובדות-אמת ומסתיימת בעובדות-אמת, ובין-לבין מגניבים לנו, בלי שנרגיש, ערכים שנויים-במחלוקת (אם לא כוזבים לחלוטין) יחד עם קריאת-תגר על חופש-הביטוי, ככל שהוא נוגע בזכות לבקר את מערכת המשפט בכלל, ואת בית המשפט העליון בפרט.

רטוריקה כזאת מתאימה לנאום-בחירות למועצה המקומית בזרנוגה גימ”ל, שמזמן לא נזכרנו בה, אבל אם הנואמת רוצה שיתייחסו אל דבריה ברצינות, שתתייחס ברצינות לטענות הנשמעות בציבור על בית המשפט העליון ועל מערכת המשפט כולה, ותקדיש כל נאום לטענה אחרת, במקום לעשות קופי-פייסט מנאום-לנאום, בלי לענות על שום טענה.

במקום לעשות סייב-עז – שתוציא את העז.

עד תום הקדנציה שלה כנשיאת ביהמ”ש העליון יש לה, לדורית ביניש, עשרה, עשרים נאומים, אולי יותר. מספיק הזדמנויות לכסות – כל אחת בשעתה – הרבה מהטענות כנגד המערכת שבראשה היא עומדת.

אני מזמין אותה להקדיש את הנאום הבא לשאלה האם בתי המשפט עומדים בחובת-ההנמקה.

ובהזדמנות זאת אזכיר לה כי היא ביקשה, לאחרונה, כי הביקורת על מערכת המשפט בכלל ועל בית המשפט העליון בפרט תהיה בגדר ביקורת אקדמית, תורמת ומפרה. קריאה כזאת מחייבת כי גם התשובה לביקורת תהיה בגדר ביקורת אקדמית, תורמת ומפרה.

_____________

המלצות היום:

הנמקת-יתר, הנמקת-חסר והנמקת ישרא-בלוף – עו”ד הרהורים על תרבות השפיטה בישראל

על “מצב מלחמה” ועל הנמקת ישרא-בלוף