שופטת אחת בצפת, הצליחה לגרום נזק בלתי הפיך לכל מי שרוצה ונלחם נגד נגע השחיתות העולה ופורח במחוזותינו. בהחלטה אחת אווילית קבעה כבוד השופטת רוטפלד כי ראש עיריית צפת, אשר הורשע על ידה בקבלת שוחד, במרמה והפרת אמונים, לא ילך לכלא ויבצע עבודות שירות בלבד. אולם בכך לא הסתפקה השופטת המכובדת והגדילה לעשות. היא קבעה כי אין במעשיו אלו של ראש העיריה “קלון”.

המושג “קלון” הוא בעל משמעות משפטית עמוקה, שכן הוא מהווה תנאי סף לאדם להיבחר ו/או להתמנות לתפקידים ציבוריים. שכן החוק קובע כי אדם שהורשע בעבירה שיש עימה קלון לא יוכל להיבחר לראשות עיריה ו/או אף למועצת העיריה, בטרם יחלפו שבע שנים מיום שהפכה הרשעתו חלוטה.

אנו נמצאים כיום במערכת ציבורית בלתי אפשרית, כאשר שחיתות בצמרת הופכת לנורמה מקובלת, ובתי המשפט במקום לעמוד בפרץ, משתפים למעשה פעולה עם המושחתים. הדברים באים לידי ביטוי בפסקי דין מצחיקים נגד עברייני בניה המקורבים לצלחת, ולעיתים גם בפסקי דין דוגמת פסק הדין של כבוד השופטת רוטפלד.

מה פירוש “הנאשם כשל בעיקר בשיקול דעתו, וביום הבוחר יעמדו מעשיו לטוב או לרע להכרעת ציבור הבוחרים”? אדם העושה טעות במסגרת פעולותיו לעיתים טועה בשיקול הדעת, ואכן אין מקום להעמיד לדין גם ראש עיריה, אשר עושה טעות במסגרת פעולותיו רק משום שטעה בשיקול דעת. אולם קבלת שוחד, מירמה והפרת אמונים אינם מהווים כלל טעות בשיקול דעת, אלא נהפוך הוא. האיש אכן עשה שיקול דעת ובחר לקבל שוחד כדי לקדם פרויקט נדל”ני אליו היה קשור.

איך יכולה שופטת המרשיעה אדם בסעיף עבירת השוחד לומר “טעות בשיקול דעת”? יתרה מכך, ממתי הפך המשפט הפלילי ענף של המשפט הציבורי, דהיינו אין אפשרות אכיפה לבית המשפט “והציבור הוא שיחליט”?

פסק דין זה, הוא חלק מתמשך בשורה של פסקי דין המדכאים את השאיפה למלחמה בפשע ובשחיתות. שופטים כאלו משדרים למעשה מספר דברים:

1.      לציבור: לא נורא שמקבלים שוחד, כי אם זה למען “מטרה טובה” זה בסדר. בנוסף כדאי להיות מושחת כי ממילא לא תינזקו, אולי להיפך.

2.    למשטרה: אל תטרחו בכלל לחקור את נושא השחיתות השלטונית כי ממילא גם לאחר ההרשעה האיש יוכל ולשוב לתפקידו הקודם, ולהמשיך לצפצף על החוק.

3.    לפרקליטות: מה פתאום אתם מנסים “לנקות” את המערכת הציבורית? אם האיש מושחת, תנו לו לעמוד למבחן הציבור.

אם השופטת לא מבינה את זה, אזי אין היא ראויה להיות שופטת בישראל, שכן פס”ד מסוג זה הוא פס”ד המעודד את המושחתים באשר הם, יוצר הפרדה מטופשת ובלתי סבירה בין שוחד “למטרה טובה” לסתם שוחד. שהרי מהו ההבדל אם ראש העיריה קיבל שוחד לצורך הקמת מעון לאתיופים לבין קבלת שוחד לבניית אולם אירועים בעיר? איזו הבחנה חסרת הגיון זו..

אם מישהו טעה כאן בשיקול הדעת זו כבוד השופטת ולא ראש העיריה. פס”ד זה מוכיח את הצורך המיידי בחקיקה קשיחה של עונשי מינימום ולא להשאיר את “שיקול הדעת” בידי השופטים..

לסיום, אפנה לשר המשפטים וליועץ המשפטי לממשלה שהוא ראש התביעה בישראל: היכן תגובתכם שלכם לפס”ד המטופש הזה? האם תרימו את כפפת הצדק והחוק המוטלת על הרצפה ותחייבו את הפרקליטות בהגשת ערעור? המשימה הזו מוטלת עליכם, גם כדי להציל את כבודה של מערכת המשפט, אך גם כדי לקיים את מה שהבטחתם: מלחמה חסרת פשרות בשחיתות הציבורית.

______________

הכותב הינו יו”ר תנועת דרך הישר לשלטון תקין ולשעבר חבר הכנסת.