מבחן הלקמוס
מבחן הלקמוס
|
המאמין כי משפט רמון היה בראשו של אהוד א’ כאשר הביא זה את מר פרידמן להיות שר המשפטים, חייב לבדוק רמת אווילותו. לא חיים רמון היה בראשו של האולמרט אלא האולמרט היה בראשו של האולמרט וכך הובא פרידמן בתקווה אולמרטית אופיינית כי יקבל הדווידנד ממר פרידמן בסופו של יום עת הבשיל החקירות נגדו.
זעקות השבר העולות מכל פינה דלוחה כנגד מעורבותו של שר המשפטים פרידמן בייזום וועדת בדיקה ממשלתית לענין ההתנהלות הבעיתית של המשטרה ופרקליטות המדינה בענין האזנות הסתר כנגד השר רמון, חייבות לצרום יותר מזוג אוזנים אחד.
ההתנפלות התקשורתית כנגד מר פרידמן כמו גם החזית האחידה, התזזיתית של המשטרה והפרקליטות כנגד יוזמתו לפתיחת הבדיקה הממשלתית בענין, מעוררת תהיות ואף חשדות לנסיונות טיוח והחלפת טובות הנאה (שלמונים קוראים לכך בעיברית צחה) אשר אין בינם לבין הענין עצמו ולו דבר.
כותב המאמר הינו מתנגד נחרץ ועיקבי לאולמרט ודרכו משך זמן רב ביותר. הכותב מתנגד נחרץ אף לדרכו הפוליטית של מר רמון “המקורב” וזאת ללא עוררין. אך הבה רבותי לא ניתבלבל בבקשה. דרכם הפוליטית המושחתת של השניים הניזכרים אשר ראויה לכל גינוי ואף לסילוקם המוחלט, לתמיד, מכל עמדת השפעה במדינת ישראל אין לה ולו דבר עם “מקרה הנשיקה” של רמון.
אנו חוזרים ומזדעזעים חדשות לבקרים מאמות המידה הפסולות והמושחתות המבוטאות דרך תופעת “האתרוגיזם” הפושה בכל פינה ותוצאותיה, אפשר שיורידו את מדינת ישראל על ברכיה אם לא חמור מכך. והנה, אך נוצר מצב המאפשר “אתרוגיזם”, הרי גם בארזים נופלת שלהבת האיפה ואיפה.
העובדה כי רובינו שואפים ומייחלים לסילוקם של ‘הצמד לא חמד’ מהגה השלטון ובצדק, אסור לה שתשפיע על שיקולי הצדק המשפטי והתודעתי בנושא רמון כבנושאים דומים אחרים, ולא – אנו עצ
על מנת ל
כל המברכים את מר פרידמן ומאבקו הצודק בהתנהלותו הבילתי מוסרית והאנטי דמוקרטית של בית המשפט העליון, מחרפים ומגדפים את מר פרידמן בבואו לדרוש משפט צדק למר רמון. הדברים אינם הולכים ביחד, משפט רמון נערך משום הרצון לרצות את בית המשפט העליון אשר שאף לחסל את השר אשר ניסה לתקן את דרך בית המשפט. כך שאיננו יכולים לברך את מר פרידמן על מלחמתו זו ובאותה הנשימה לאררו בנושא רמון. ההגיון ביציאה נגד מר פרידמן, בהקשר האמור, בפשטות אינו מתישב כאן כראוי.
ועתה למבחן הלקמוס.
הבה ונניח לרגע כי את הבקשה לועדת בדיקה חוזרת היה מגיש אדון פלוני ולא מר פרידמן, האם עדיין היה תוקף עניני לבקשה? על פניו לא. הרי מספר ועדות בדיקה כבר ישבו על המדוכה. השופט ברנר, השופט זיילר, בית המשפט אמר דברו בדבר הליקויים שנעשו. בקיצור, הדעת נותנת כי הנושא כבר נדוש מספיק ואין צורך לפתוח הדיון בו מחדש. לא מניה ולא מקצתה.
כל הבדיקות ההערות והגערות כלפי הפרקליטות והמשטרה הניבו אפס. את אשר הוביל ונעשה בהאזנות הסתר אפשר להגדיר כמעשה פלילי (לכאורה). הלחץ על המתלוננות להעצים עדותן (שלא לאמר לשקר) הוא פלילי (שוב, לכאורה כמובן). פסק וגזר הדין כנגד רמון הוא שערוריה רבתית ההופכת בית המשפט לקרקס. ומכאן, מדוע זה לא שילם איש על כך למעט הזזת פיונים מצד שמאל לצד ימין של הלוח? ובכן הדעת נותנת כי רב הניסתר על הגלוי. הכל מעיד על כך כי היה ועדין יש לפרקליטות רבות להסתיר וניחוש מושכל חייב לכוון חיציו בקשרים המושחתים של המשטרה עם הפרקליטות ושניהם יחדיו עם היועץ המשפטי לממשלה ובית המשפט העליון.
לפרקליטות ולמשטרה ישנו לכן אינטרס עליון ל
ומהצד השני. ראו גם ראו את תומכי הקליקה המשפטית הרעה הזו ובראשם, ואיך לא, אהוד ב’ הזכור לרע מקשריו המדיפים צחנה עם אהוד א’. הדעת נותנת כי אהוד ב’ אשר פרשת העמותות שלו קיבלה תפנית מסוכנת ואפשר שהינו נתון כעת לחסדי המשטרה והפרקליטות, שולח לחמו על פני המים על מנת למצאו ברבות הימים. גם אין לנו לשכוח את להט החרב המתהפכת המדיפה ריח רע של אתנן מרבצי הגאז הפלסתיני התלויה מעל ראשו של ברק.
הפרקליטות כבר מזמן רכשה, ובצדק, את המוניטין השחור כמתפרת התיקים הגדולה ביותר במזרח התיכון. חומדי הלצון ודאי יגרסו כי כדאי יהיה להעביר את הפרקליטות ומתפרתה לממלכת ירדן וכך לפחות נקבל תיקים זולים יותר. פעולותיה של הפרקליטות אינן מחווירות אפילו בהשוואה לאותם סיציליאנים חביבים אשר עשו להם מנהג נאה לחרר את מתנגדיהם. בין אם יש לפרקליטות חומר אמת כלפי ברק (וברי כי יש זה בידם) ובין אם לאו, הרי מתפרתם תייצר תיק כנגד אהוד ב’ באיבחת קולמוס עוד לפני שזה ילעלע ‘אקירוב’. הללו מסוגלים להגיש לברק “הצעה שאין לסרב לה” במי555דה ולא עשו זאת עד עתה. והתוצאה? אהוד ב’ אינו מאכזב ונשכב על הגדר למען המשטרה והפרקליטות. הרי כבר נאמר בכתוביהם הקדושים של מושחתי ישראל, “גרד גבי ואגרד את שלך”.
אהה, עיקר שכחנו, מר פרידמן. ובכן הלה לא הסתיר דעתו זמן רב לפני שעלה שמו כמועמד מטעמו של אהוד א’ למשרת שר המשפטים בדבר קלוקלותו של פסק וגזר הדין כלפי חיים רמון. המאמין כי משפט רמון היה בראשו של אהוד א’ כאשר הביא זה את מר פרידמן להיות שר המשפטים, חייב לבדוק רמת אווילותו. לא חיים רמון היה בראשו של האולמרט אלא האולמרט היה בראשו של האולמרט וכך הובא פרידמן בתקווה אולמרטית אופיינית כי יקבל הדווידנד ממר פרידמן בסופו של יום עת הבשיל החקירות נגדו.
המלעיזים כיום כנגד מר פרידמן בדבר ניגוד אינטרסים בפעולתו לחשיפת האמת, העוול והשקר מאחורי פרשת רמון מתעלמים מאמת פשוטה, בין אם ישנו ניגוד אינטרסים (על פניו) ובין אם לאו, עצם החשיפה ועוררות תשומת הלב הציבורית לעוולות המערכות השלטוניות בפרשה זו ואחרות הינה חובה והכרח שלא יגונה. אמת, דיכטר הוא הממונה הישיר על תיקון הקלקולים בענין זה אך אימרו אתם, דיכטר? באמת? מה זאת כאן, תכנית “מספרי סיפורים”?
להוות רבים, כולל אהוד א’, נימצא מר פרידמן כטיל מתביית על מטרה בעל מערכת ג’ירוסקופ עצמאית אשר אינו מוכן להתכופף לתכתיבים הן מממנהו, הן מרשויות האכיפה והן מהעיתונות. בקיצור, מר פרידמן “מצפצף” על כולם ועוסק באמונה למען התפקיד אשר אליו הובא. תחזקנה ידיו.
יהיה זה לעונג רב לאמר בשם הציבור את ששרלטנים רבים ממוסדות השלטון והמדיה נושאים על שפתותיהם לשוא. אנו הציבור, זכותנו לדעת. אנו הציבור תובעים לדעת את אשר רוקחים חורשי המזימות במשטרה, הפרקליטות, היועמ”ש ובית המשפט העליון. אתם שם שלא תתבלבלו, יש ענין גדול מאד בציבור לאשר קורה כאן ואתם לא תיפטרונו באמירה הסרוחה הזו “אין ענין לציבור”. יש ענין לציבור.
אין כלל חשיבות מי יפתח את תיבת פנדורה הקלוקלת הזו במובנה הרחב ביותר ובלבד שתיפתח לאור השמש המחטא. אם יהיה זה מר פרידמן, יבורך, פעמים רבות יבורך.
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים
http://www.global-report.net/aroll/
–
אהרון רול – טורונטו – 905-886-8998