הרמטכ”ל גבי אשכנזי: מוסרי – כן; אמיץ – אולי; אינטלקטואל – לא בטוח

הרמטכ”ל, רב אלוף גבי אשכנזי, התייצב לפני הממשלה, על מנת להניע את השרים שנטו להתנגד לעיסקת גולדווסר-רגב-קונטאר לתמוך בה.

אני המפקד של כל החיילים – ארד, שליט, רגב וגולדווסר, גם של החיים וגם של המתים, אמר אשכנזי. אני עומד מולם יום-יום, והם שואלים אותי מה יקרה אם הם יפלו בשבי. האם תעשו כל מאמץ כדי להחזיר אותנו הביתה?

והמסקנה, אליבא דאשכנזי: כאשר אני שולח חיילים לקרב, אני מתחייב בפניהם, מוסרית, להחזיר אותם הבייתה, חיים או מתים.

אכן, אמירה מוסרית מאין-כמותה – וגם נכונה וצודקת.

אכן, צריכה להיות מידה לא מבוטלת של אומץ כדי לומר את הדברים האלה, אבל צריכה להיות מידה לא פחותה של אומץ כדי לומר גם את הדברים ההפוכים. את האיפכא-מסתברא של האינטלקטואל היהודי.

לו אני הרמטכ”ל, היתי משיב לחייל השואל, כהאי לישנא:

אני שמח ששאלת אותי את השאלה הזאת, כי הדברים אינם פשוטים, כלל ועיקר.

תאר לעצמך, ידידי החייל, שאנחנו יכולים לחזור היום במכונת הזמן אל השעות שאחרי החטיפה, ולפני היציאה למלחמת לבנון השנייה.

היום אנחנו חכמים יותר, ואנחנו יודעים שהמלחמה הזאת תעלה בלמעלה מ-150 הרוגים, ולא תחזיר את החטופים הבייתה.

ונניח שאתה, אישי הצעיר, מספיק חכם לראות את הנולד, ואתה הוא מפקד הצבא והדרג המדיני גם-יחד: האם היית פותח במלחמה?

שאלה יפה, אבל החייל העברי אינו לגמרי טיפש, והוא, מן הסתם, היה מחזיר לי:

טוב, בחכמה-שלאחר-מעשה קל לדבר, אבל בזמן-אמת אף אחד לא יודע מה תלד המלחמה.

ותשובתי, כרמטכ”ל

אכן, לא מעט צדק יש בדבריך, אבל בכל מקרה הדרגים המחליטים לצאת למלחמה חייבים להעריך את עלותה-בדם של המלחמה, ואת סיכוייה.

ונניח שהגורמים המקצועיים, במטכ”ל ובשאר הזרועות, מעריכים כי המלחמה תעלה ב-50 עד 300 הרוגים, והסיכוי להחזיר את החטופים באמצעות פעולה צבאית נע בסביבות 25%.

האם היית יוצא למלחמה?

אם החייל היה משיב בשלילה, בכך היה הדיון מתמצה, ואם החייל היה משיב בחיוב, הייתי מתחיל “לשחק איתו במספרים”: להעלות את המחיר, ולהוריד את הסיכויים, עד לנקודה בה אחרון החיילים היה מבין שעם כל המחוייבות המוסרית לחיילים היוצאים לקרב, ועם החובה לסכן יותר מחייל אחד – הרבה יותר מחייל אחד – לשחרורו של חטוף אחד, עדיין יש גבול כלשהו למחיר שמותר לשלם תמורת הנסיון להחזיר חיילים הבייתה, והאמירה “בכל מחיר” – אין לה כיסוי.

ועוד הייתי מוסיף:

אכן, ההחלטה לצאת למלחמה, לכל מטרה שהיא, אינה מדע מדוייק, ולשם כך קיימת הנהגה צבאית ומדינית, שעליה לקבל החלטות: לא להסס יתר על המידה, ולא להיחפז יתר על המידה, ואם, בסופו של דבר, מתברר שההנהגה כשלה, היא אמורה לשאת באחריות על כך.

אכן, זה מאוד פופוליסטי להגיד “בכל מחיר”, אבל לדרוש מההנהגה מראש תשובת “בכל מחיר”, בלי להביא בחשבון את הנתונים וההערכות שיהיו בעת ההחלטה – זה חוסר-אחריות.

כן, גם בשביל דברים כאלה נחוץ אומץ: לעמוד מול החיילים, מול המשפחות ומול העם כולו, ולומר דברים לא-פופולריים כאלה.

ונחוצים גם יושר אינטלקטואלי ויכולת-הפשטה כדי את הדברים עד לרמה האוניברסלית הזאת.

ולכך גבי אשכנזי כנראה עוד לא הגיע.