דמדומי הנציבה שטרסברג-כהן:

מבוא

(א): איכה הייתה לזונה, או: הפאוץ’ הכפול של הטובה-למי

(ב): להעיף את האידיוטית, לאלתר!

(ג): שטרסברג-כהן, הנוכלת

(ד): לבטל את החוק, או, לפחות, לתקנו

מבוא לסדרה

טובה שטרסברג-כהן, נציבת תלונות הציבור על שופטים (בסדרה זו – נתל”ש, מונח אשר ישמש, לפי ההקשר, גם לנציבות תלונות הציבור על שופטים), היא שיאנית-השכר במשרד המשפטים, והשלישית בשיאני-השכר בשירות המדינה – הכל בלי הפנסיה שהיא מקבלת כבדימוסית של מערכת המשפט.

הטובה-למי עומדת לסיים את כהונתה תוך חודשים ספורים. כהונה זו אינה ניתנת להארכה. כך החוק.

בסדרה זו נציג את כשלונותיה הרצופים, אותם חזיתי כבר מהתיק הראשון בו טיפלה, עם כניסתה לנעליים החדשות, איש לא נעלן לפניה.

עוד נציג בסדרה הזאת את הכשלים של חוק נציב תלונות הציבור על שופטים (בסדרה זו – חנתל”ש). נציע תיקונים לחוק הזה, שאחד מהם (אופציונלי) הוא לבטל כליל את מוסד הנתל”ש, ולהקים תחתיו מחלקה בפרקליטות המדינה, בדומה למחלקה לחקירות שוטרים (מח”ש).

במהלך הסדרה אנחנו נפנה לשר המשפטים, כיו”ר הוולב”ש (שהיא, על הוועדה לבחירת הנציב, ונזמין אותו לפעול על פי סמכותו על מנת להעיף אותה מכהונתה לאלתר, עוד לפני תום הקדנציה שלה – למען ייראו וייראו.

לקראת סיום הסדרה, או אולי אפילו במהלכה, נציע גם מועמד לתפקיד הזה, בין כנתל”ש עפ”י החוק הנוכחי, בין כמנהל המחלקה שתקום על חורבות הנתל”ש.

כל מי שיש לו “מילואים והשלמות” לנאמר בסדרה הזאת מוזמן לשלוח לנו.

לפרק הראשון: איכה הייתה לזונה, או: על הפאוץ’ הכפול של הטובה-למי.